לוחם נועז ורב פעלים

ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן הובא אחר הצהריים למנוחות בראש פינה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה ראובן ריבלין ספדו לו.

ניצן קידר , י' באדר ב תשע"ו

ראש הממשלה מניח זר על קברו של מאיר דגן ז"ל
ראש הממשלה מניח זר על קברו של מאיר דגן ז"ל
צילום: לע"מ

ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, מובא למנוחות בבית העלמין בראש פינה, מקום מגוריו. הצמרת הביטחונית של ישראל בהווה ובעבר ומאות חברים, מכרים וידידים הגיעו על מנת לחלוק לו כבוד אחרון.

יש לציין כי אמצעי התקשורת אינם מורשים לצלם את הלוויה עקב השתתפותם של בכירים בשירותי הביטחון.

בין הסופדים לדגן היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, "אדמת ראש פינה קולטת לתוכה היום לוחם נועז ורב פעלים. דגן מסמל הישג ציוני חשוב. היכולת לאחוז בחרב המגן".

ראש הממשלה התייחס לדרכו הביטחונית של דגן ואמר, "מאיר זכר שברגע המכריע איש לא בא להציל את היהודים ועלינו לזכור זאת ולא להיות תלויים בחסדי אחרים. מאיר הוכיח תעוזה במאבק בטרור. קיבל את עיטור העוז לאחר שהסתער על מחבל בעזה. כאיש מבצעים מנוסה ויצירתי תרם לביצור בטחונה של ישראל".

בהמשך דבריו התייחס נתניהו להיכרות ביניהם, "תמיד התרשמתי מאהבת המדינה שלו ומהיותו פטריוט ציוני. הוא אמר שלפחות במאה השנים הקרובות לא יפסק הטרור. אינני יודע אם זה יקח מאה שנים אבל אני יודע שהטרור ימשיך להכות בנו. מאיר ראה בקנאות האסלמיסטית גורם שצריך להילחם בו".

"אני זוכר מקרים שישבנו במשרדו והוא הציג בפני מבצעים וכשהיה גומר להציג היה תמיד שקט ואני זוכר מקרים שפרצתי בצחוק כי הרעיון היה כל כך נועז וחצוף", סיפר נתניהו, "חוצפה ישראלית. אני אומר זאת בנוכחות לוחמים עלומים שנמצאים כאן היום. כדי שאזרחי ישראל ישנו טוב בלילה יש את אלה שלא עוצמים עין. העולם נהנה היום מפירות עבודתו של מאיר וחבריו".

"כשחלה הייתי בין אלה שחיפשו כל דרך לסייע לו. עקבתי אחר מצב בריאותו. קיוויתי שיתגבר. לצערי ולצער כולנו כוחו של מאיר תש. הוא נלקח מאיתנו מוקדם מדי. זו אבדה גדולה. לפני כמה חודשים התלבטתי לגבי ראש המוסד שמעתי את דעתו והחשבתי אותה. תודה לך מאיר", חתם נתניהו את הספדו.

נשיא המדינה ראובן ריבלין סיפר על אחת הפעמים בהן עבדו יחד ואמר, "לפני שנים מספר ריכזתי את מטה הבחירות של הליכוד עבור מועמד הליכוד לראשות הממשלה, אריאל שרון".

"לתדהמתי ראיתי כי מאיר דגן מונה לרכז את אחד המרחבים, והוא כפוף למרותי. ניגשתי לאריק ואמרתי לו: 'אני לא יכול לפקד על מאיר, שהיה עבור כולנו לוחם ומפקד נערץ'. אריק ענה לי: 'אתה לא יודע מי זה מאיר, מאיר הוא שחקן בלי אגו, מאיר יפעל במקצועיות. בתחומים שבהם הוא מבין יותר ממך, הוא באמת יכול לפקד עליך. בתחומים שבהם הוא מבין פחות ממך, הוא יבצע בצורה מושלמת את המוטל עליו'. כך אמר אריק וכך בדיוק היה. כזה היית מאיר, מפקד ולוחם, מנהיג ואחד העם. דוגמא ומופת. מגיבורי ישראל", סיפר ריבלין.

הנשיא גילה גם את  בקשתו של דגן ממנו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, לקרוא בטקס 'לכל איש יש שם' כנשיא מדינת ישראל את שמות בני משפחתו שנספו בשואה.

דגן ביקש שיספר על תמונת סבו, הרב בער סלושני זצ"ל בגטו לוקוב בפולין עטוף בטלית וכורע על ברכיו כשידיו מורמות, שניות אחדות לפני שהנאצים הוציאו אותו להורג.

הנשיא הוסיף ואמר, "התמונה הזו עברה אתך ממקום למקום והייתה תלויה במשרדך גם כראש המוסד. כל תדריך, כל פקודה שנתת, היו כשהצילום הזה לנגד עיניך. 'זה מה שמדריך אותי', אמרת לי, 'זה מה שמנחה אותי לפעול למען מדינת ישראל ולמען העם היהודי.' לא ראית בשואה את זכות הקיום של מדינת ישראל. אבל האמנת שעל מדינת ישראל מוטלת החובה למנוע שואה שנייה. 'אני מביט בתמונה ומבטיח שדבר כזה לא יחזור עוד, ואני מקווה ומאמין שעשיתי ככול יכולתי לקיים את ההבטחה הזו', אמרת".

ריבלין המשיך בדבריו, "מאיר, עשית. ועוד איך עשית. עשית מעל ומעבר באהבה, בכוונה, במסירות אין קץ. כל מעשיך היו קשורים בעם ישראל ובגורלו. בעיני רבים היית אתה, מאיר הוברמן, שנולד שלושה ימים אחרי שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, ברכבת על אדמת ברית המועצות לזוג הורים שנמלטו מאימת הנאצים, היית הסמל למעבר משואה לתקומה. מחורבן לבית, מייאוש לתקווה. מתבוסה, לניצחון".

"זכית מאיר, וזכינו אנחנו, שהלכת במסלול חייך כשאתה צועד יד ביד עם מדינת ישראל. שומר ומגן, לוחם. תמיד יוזם, פורץ קדימה, לא מוותר. היית מגדולי הלוחמים עזי הנפש, רבי הדמיון ועמוקי האמונה שקמו לעם היהודי בעת החדשה. רב תחבולות, מתוחכם", ספד הנשיא לדגן.

הוא התייחס לשנותיו של דגן כראש המוסד ואמר, "הוטלה עליך המשימה לסכל בכל דרך את הניסיונות של אויבינו לפתח נשק להשמדה המונית, נאבקת על מטרה זו כמו נמר, כמו חיה פצועה, סירבת לוותר, סירבת להשלים. אין זה סוד שהמוסד בתקופתך הגיע להישגים אדירים. ואתה היית לאגדה עוד בחייך".

"מאיר, היית איש של אנשים, אוהב עמו ואהוב על בני עמו", סיים הנשיא את דבריו והוסיף, "כל חייך לחמת ברשע אבל נשארת בן אדם. רגיש, ישר דרך. סייפא וספרא. לוחם ואמן, צייר וחובב מוסיקה. ידען והיסטוריון לעת מצוא. כשחלית, התפללנו לרפואתך. חשבנו שאתה, שעמדת כל כך הרבה פעמים מול המוות, תוכל לו. סמכנו עליך שגם הפעם תנצח, אבל אתה כבר לא עמדת בזה. מאיר, אתה איננו אתנו, אבל נתיב חייך ינחה אותנו לעוד שנים רבות. צר לי על לכתך. יהי זכרך ברוך".

ראש המוסד יוסי כהן ציין כי "באופיו ונשמתו מאיר היה לוחם. מאיר לימד אותנו לשלב תעוזה ועורמה אומץ לב ותחבולה. לפעול באופטימיות ובביטחון עצמי בריכוז וברמת אנרגיה שיאפשרו לנו להצליח. מאיר הקדיש את חיו למוסד ולאנשים באופן טוטאלי ויזכר לעד כאחד מראשי המוסד הטובים והמשפיעים ביותר. שמו עורר הערצה וכבוד בקרב אוייבנו וידידנו ברחבי העולם. לפעמים גם פחד".

"הוא ידע לתת לנו את מרחב הפעולה אבל ידע גם מתי להיות נוכח. מאיר היה אדם שלוקח ללב וליבו היה רחב. אבל הלב פרץ בככ הרבה הזדמנויות. מאיר אנחנו עובדי המוסד נפרדים ממך אך נזכור אותך לעולם. יש לנו רק ברירה אחת להגן על עמנו לנצח. נמשיך במאבק בכל מקום ומול כל אויב", סיכם כהן.

גם הנשיא לשעבר שמעון פרס נשא הספד ואמר, "היום, אנו נדרשים יותר מתמיד לאיכות ולמקצועיות של ארגון המוסד. אתמול, שוב הכה הטרור באזרחי ישראל. הפעם, על אדמת טורקיה. אני יודע, שדרכו של מאיר, גם היום להוות נר לרגלי הלוחמים, להמשיך ולהכות בטרור בדרכים גלויות ודרכים חשאיות. בנחישות וללא פשרות".

פרס הגיש את העלאת קרנו של המוסד בזמן פיקודו של דגן. "מאיר, לא נכנע לעולם. לא לחרב שלופה, לא לאמת כואבת ולא במאבקו לשלום. הוא היה מנהיג מלידה. לא לשווא לוחמים הלכו אחריו אל הקרב במקומות גלויים ונסתרים. העם בטח בו והפקיד בידיו גורל של קרב ועוצמתו של חזון. תחת פיקודו, שהיה מורכב משילוב של חוכמה, תעוזה, יצירתיות ותבלין של חוצפה מנצחת, היה המוסד לארגון הטוב ביותר בעולם".

"תכונות המנהיגות של מאיר חצו גבולות, בעודו מתווה קשרים מדינים ובטחונים, שלא יסולאו בפז עבור מדינת ישראל, עם מדינות שונות ועם מנהיגים, ששנים רבות הפנו לישראל עורף. תחת הנהגתו, החזירו לראשונה חיוך, גם אם היה תחת מעטה של חשאיות קפדנית. הוא לא נטה לקרב מיותר ולא איבד את שיקול הדעת. הוא ידע שביטחונה של ישראל הוא שילוב של אומץ לב צבאי ותבונה מדינית ואין האחד מבטל את רעהו", הוסיף פרס.

הוא התייחס לחברותו האישית עם דגן וציין כי "מאיר היה חבר טוב מאין כמוהו, כי גם בחברותינו שלטה האמת. דבר אחד הוא לא ידע, הוא לא ידע להיכנע. הוא לא ידע ליפול ברוחו. הוא לא ידע לשקוע באכזבה. הלוחם הנוקשה הזה, הפתיע אותנו גם באישיותו הרגישה, באהבתו לצליל של כינור, ביחסו לתמונה יוצרת נוף, ברצונו ליצור ולא רק להילחם. היה נדמה לי שהוא מוכן כל רגע לכתת את חרבו למכחולו".