הילי ואני היינו החברות הכי טובות - כבר מהגן אנחנו ביחד - והיה לנו סבבה.
ואז הגיעה עלמה. עלמה היפה, עלמה היצירתית והחכמה... ופתאום שמתי לב שהילי לא תמיד יכולה לבוא אליי אחרי הלימודים, כי היא אצל עלמה. וכשהתחלקנו לזוגות בשביל הטיול, נחשו מי הייתה בת הזוג שלה? נכון, הילי לא נהייתה ברוגז או משהו, אבל היא אמרה: "מירי, הגיע הזמן שנהיה חברות של עוד בנות, לא רק אחת של השנייה! גם את יכולה לחפש חברות נוספות. וחוץ מזה, את מוזמנת להצטרף אליי ואל עלמה מתי שבא לך. אני לא יודעת מה יש לך נגדה. תדעי לך שהיא ילדה ממש נחמדה".
אבל אני לא רציתי. לא הבנתי איך הילי בוגדת בי ככה, ונורא, נורא כעסתי.
הבנות שארגנו את מסיבת הפורים הכריזו שבתחרות התחפושת המקורית יהיה השנה פרס מגניב: ערכת קריוקי אמיתית. כל הבנות (כולל אני) שברו את הראש למה להתחפש. בסוף החלטתי על מוכרת ממתקים .
ביום שלפני התחרות יצאתי לחצר בהפסקה, והלכתי לשתות בברזייה שמאחורי השיחים. בדיוק כשסיימתי לשתות, שמעתי שני קולות מתלחששים. "חשבתי על רעיון מבריק!" לחש קול אחד, "את לא תגלי אותו הילי, נכון?"
זיהיתי מיד את הקול: זאת הייתה עלמה המעצבנת, כמובן. התכופפתי, והקשבתי בשקט.
"בטח שלא!" לחשה הילי, "נו, אז למה את מתחפשת?"
"לרעיון הכי מקורי בעולם!" צחקקה עלמה בשקט, וסיפרה להילי את הרעיון שלה. אני חייבת להודות שזה באמת היה רעיון מקורי. "יש לי ממש סיכוי טוב לנצח עם הרעיון הזה, נכון? אני כל כך אוהבת קריוקי!" המשיכה עלמה, "רק שאף אחת לא תחשוב על זה גם... כי אז זה כבר לא יהיה כל כך מקורי".
בצהריים, כשראיתי את הילי ועלמה הולכות יחד הביתה, החלטתי שזאת הזדמנות נהדרת להתנקם.
כשהגעתי לכיתה ביום שלישי בבוקר, הייתי לבושה בחולצה של אחי מישיבת 'מקור חיים'. החזקתי עיתון 'מקור ראשון', וביד היה לי זר של צמחי מקור חסידה. על הראש שלי חבשתי מקור מקרטון מגולגל, והחזקתי תיק של חברת 'מקורות'. בצד השני של הכיתה עמדה עלמה, עם אותה התחפושת בדיוק. "הי, למה התחפשת, מירי?" שאלה רעות. "לתחפושת מקורית, כמובן!", אמרתי. "אתה רואה כמה סוגים של מקור יש לי? אבל מתברר שהיא לא כל כך מקורית... גם עלמה התחפשה לזה".
כשעלמה ראתה אותי, היא החווירה לרגע. נתתי לה חיוך קטן של ניצחון, והפניתי את הגב. היא לא זכתה בתחרות, כמובן, למרות שכולם הודו שהתחפושת שלנו מאוד, מאוד מקורית.
אבל זה לא סוף הסיפור. בפורים עצמו ישבתי בבית, ולא הרגשתי בכלל טוב עם עצמי. לא התאים לי להיות מגעילה כזאת. והילי בכלל לא דיברה איתה מאז המסיבה. בסוף החלטתי החלטה. ארגנתי משלוח מנות נחמד, נשמתי עמוק, ויצאתי עם התחפושת המקורית מהבית.
אבל לא הספקתי להגיע לאן שרציתי. עוד ילדה מקורית פגשה אותי בדיוק באמצע הדרך, ונעצרה מולי. עמדנו לרגע ושתקנו. "ממש כעסתי עלייך בהתחלה, מירי", היא אמרה לי לבסוף, "אבל אז הבנתי שאת כנראה מאוד פגועה אם עשית לי את מה שעשית. אני באמת לא מנסה לגנוב לך את הילי! אנחנו יכולות להיות שלישייה נהדרת. מוכנה?" והיא הושיטה לי משלוח מנות.
הושטתי לה בחזרה את המשלוח שהכנתי. "נראה לי שכן", אמרתי, "אני רואה שהילי צדקה כשהיא אמרה שאת ילדה ממש נחמדה".