אילוסטרציה
אילוסטרציהMendi Hochsman - Flash 90

אחר הצהריים, לפני כשנתיים וחצי, עלה יחדיו גילבר (28, ירושלמי, במקור משילה) לאוטובוס לעוד "ח"כ רות קלדרון אמרה לי שלדעתה יש משהו טבעי יותר עבור הדתיים בפתיחת הבית בשבת, בעוד שאצל החילונים שבת היא יותר זמן לשקט ולמשפחה. אני מסכים עם זה. אצל החילונים יש משהו שמתמקד דווקא במנוחה כפשוטה".
נסיעה שגרתית. בעודו עסוק בענייניו פנה אליו לפתע אדם זקן שישב לידו והתעניין היכן הוא שירת בצבא. מהר מאוד עבר האיש לספר על עצמו, ולהפתעת יחדיו הלה גולל באוזניו את סיפור חייו.

התברר שהוא שירת בבריגדה היהודית, והסיפורים שסיפר מימי מלחמת העולם השנייה הותירו את גילבר פעור פה. בסיום אותה שיחה, הוא מספר, "אמרתי לעצמי שאני חייב לשבת על קפה עם אנשים כאלה".

כאשר שבועות ספורים לאחר מכן שוחח אתו קשיש נוסף במדרחוב בירושלים וסיפר לו כיצד נראתה העיר בילדותו, החליט יחדיו לקחת את הרצון שלו להכיר את עולמם של הזקנים צעד אחד קדימה.

"באותה תקופה היה רצף של כתבות על קשיים כלכליים ועל אלימות בני נוער כלפי קשישים" הוא מתאר. "חשבתי לעצמי מה גורם לזה, והגעתי למסקנה שזהו הניתוק".

גילבר החליט שאת הרצון האישי שלו להכיר את הזקנים החיים בינינו, לעתים בבדידות נוראה, הוא יהפוך לנחלת הכלל. הוא הגה פרויקט שיפגיש בין הקשישים ובין הסביבה, במסגרת אירוח לסעודת שבת.

אחיו יבנה (אין ספק שמשפחת גילבר מצטיינת בשמות מקוריים) וחבר בשם דניאל, עולה חדש מדרום אפריקה, נקראו לדגל ויחד החלו בהפצת הרעיון. מתנדבים שהשלושה פנו אליהם שמחו לסייע, וכך יצא לדרך פרויקט אירוח זקנים לשבת. מצד אחד אנשים יכלו להכיר פתאום את הזקנים שחיים לידם, שעד כה היו שקופים בעבורם, ומצד שני לא היה מדובר בהתחייבות לקשר רציף אלא לאירוח חד-פעמי.

המתנדבים איתרו אנשים שהיו מעוניינים לארח קשישים לסעודת שבת ולשיחה, ולאחר שתיאמו זמן מתאים נעשה החיבור.

אתם אולי שואלים את עצמכם מה מיוחד כל כך בעוד פרויקט למען הכרת הזקנים שחיים בינינו. ובכן, גילבר מדגיש לאורך כל השיחה כי אין מדובר בעוד התנדבות אלא ב"הזדמנות להיפגש עם זקנים ולהכיר אותם לעומק". ודבר נוסף – מתברר שזו הייתה רק ההתחלה.

בעקבות אירוח הזקנים החלו לזרום פניות נוספות אל האחים גילבר ואל דניאל, הפעם לא רק מזקנים. "מהר מאוד הגיעו פניות ממגוון רחב של אנשים שביקשו להיות חלק מהפרויקט", מספר יחדיו. אנשים מרקעים שונים ומגילים שונים שעד כה נאלצו לוותר על סעודות שבת, או לחילופין לסעוד בגפם, יצרו קשר עם יחדיו בבקשה שימצא עבורם בתים להתארח.

זה התחיל מחיילים בודדים, עולים חדשים ואפילו חרדים לשעבר שנמנע מהם לשוב לבית הוריהם אך רצו לקיים סעודת שבת, אך כדור השלג לא עצר שם. לא עבר זמן רב ו"סתם אנשים פנו אלינו. צעירים, סטודנטים ואנשים שפשוט רצו להכיר שכנים ואנשים חדשים ולמצוא מקום לארוחות שבת", מספר יחדיו. בעקבות הצורך שזיהו, הוסיפו ראשי הפרויקט לטופסי האירוח אפשרויות נוספות מלבד קשישים.

בניה התלהב

בשלב הזה הבין יחדיו כי ישנו צורך אמתי של אירוח אנשים בשבת, וכי פרויקט כזה לא יוכל לעולם להתנהל באמצעות טפסים ומתנדבים שמאתרים מארחים. וכך, מפרויקט שנועד להפגיש צעירים וקשישים, מצא עצמו גילבר עמל על הקמת אתר אינטרנט שיאפשר לכל אדם להירשם כאורח או כמארח לסעודות שבת."בניה התלהב מאוד ודיבר על כך שצריך להגדיל את זה" משחזר יחדיו. זמן קצר אחרי השיחה רס"ן בניה שראל נהרג. "בפרויקט יש שני דברים שהם מאוד 'בניה' בעיניי", הוא מפרט. "מצד אחד יש כאן חיים - להכיר אנשים ולהיפגש. ויש צד נוסף של אחריות - פתיחת דלת הבית, רוחב לב ואכפתיות כלפי הסביבה".

באחד הימים התקשר גילבר לחברו הטוב בניה שראל (שניהם בני אותו מחזור בישיבת "מקור חיים" שבכפר עציון). במהלך השיחה שיתף אותו בכוונתו להקים אתר שיאפשר אירוח בשבת לכל מאן דבעי.

"בניה התלהב מאוד ודיבר על כך שצריך להגדיל את זה", משחזר יחדיו. זמן קצר אחרי השיחה פרץ מבצע 'צוק איתן' שבמהלכו הגיעה הבשורה המרה: רס"ן בניה שראל נהרג. "יצא שהשיחה האחרונה שלי אתו הייתה על הפרויקט", משתף גילבר בעצב. וכך, תוך התייעצות עם הוריו של בניה, החליט יחדיו להקדיש את הפרויקט לזכר חברו.

"בפרויקט יש שני דברים שהם מאוד 'בניה' בעיניי", הוא מפרט. "מצד אחד יש כאן חיים - להכיר אנשים ולהיפגש. ויש צד נוסף של אחריות - פתיחת דלת הבית, רוחב לב ואכפתיות כלפי הסביבה. בבניה היו שני הדברים הללו".

סבתא מתוקה מחפשת להתארח

עד ליום פתיחת האתר לפני כחודש התקיימו כבר מעל אלפיים מפגשי אירוח ברחבי הארץ, ועוד מספר קטן של מפגשים דומים בחו"ל. הכול באמצעות טפסים, תיאום דרך הפייסבוק ופניות אישיות שהגיעו ליחדיו. יחד עם כעשרים מתנדבים הוא התרוצץ ודאג להכיר אישית את האנשים כדי להתאים אורח למארח.

כיום, לאחר מבצע גיוס כספים, נפתח האתר על ידי חגי, מתנדב מחיפה ששלושת המייסדים מעולם לא פגשו פנים אל פנים. נכון להיום רשומים באתר יותר מ-400 איש, ואם הכול יעבוד כמו שצריך, הטכנולוגיה אמורה לחסוך הרבה מעבודת התיאום.

איך זה עובד? כל אחד יכול להירשם לאתר ולבחור אם הוא רוצה להיות אורח, מארח או גם וגם. חלקכם אולי אומרים לעצמם, ובצדק, שעם כל הרצון הטוב לא כל אחד יסתדר בכל שולחן שבת. עניינים של שמירת שבת וכשרות למשל הם מהותיים.

בשל כך לאחר ההרשמה מתבקש כל אחד לבחור העדפות של כשרות, נגישות, אזור מגורים, שפה ועוד. "אורחים שיתאימו להגדרות רואים את המארחים הפוטנציאליים ויכולים לפנות אליהם", מסביר גילבר. לאחר מכן המארחים מחליטים אם להיענות לפניית האורחים בהתאם לשיקולים שלהם.

מי שייכנס לדף הפייסבוק של הפרויקט ("אורחים לשבת") יראה שם קרוב לעשרת אלפים חברים, ופניות רבות של אורחים ומארחים מדי שבוע. בבדיקה שעשינו בשבוע האחרון מצאנו פנייה של משה פרידמן מבלגיה שכתב "אשמח לארח אורחים אצלנו בבית. יש לנו קומה מיוחדת לאורחים ואוכל כיד המלך".

אודליה שחף מרחובות כותבת כי משפחתה "מעוניינת לארח חייל בודד לערבי שבת, חגים, סופי שבוע מזדמנים", ומציגה את עצמה כ"זוג עם תאומות בנות 10". גם אורחים שמחפשים שולחן לסעוד בו יש לא מעט.

למשל, רפי הירץ שואל: "נתקעתי בשנייה האחרונה בלי איפה להיות בשבת. יש למישהו איך לעזור?" ואביאלה קמילר מבררת האם "יש פה אולי אנשים טובים באזור נחלאות שמוכנים לארח סבתא מתוקה לארוחת ערב שבת השבוע?" ומוסיפה כי חשוב שתהיה "שמירת שבת וכשרות"."בשבת מתקיימת הארוחה הכי משמעותית בתרבות הישראלית. כשכולם עם המשפחות, יש כאלו שאין להם משפחה להיות אִתה. הבדידות קשה יותר כשלכל השאר יש ולך אין. ומי שאין לו, מה הוא עושה?"

תרבות מפותחת של אירוח

העסק זרם כל הזמן או שהיו רגעי ייאוש?

"היו הרבה שלבים שדברים לא ממש זזו", משיב יחדיו. "לא אחת שאלתי את עצמי: אנשים רוצים? לא רוצים? האם יכול להיות שהחלום בתוך הראש שלי? היה לי ברור שיש בחוץ צורך אמתי, אבל להרים פרויקט כזה שכולו אינטראקציה בין אנשים ולהקים אתר, צריך לדחוף ולדחוף ולדחוף. עדיין צריך להמשיך לדחוף. אני משקיע בזה כי אני מאמין שיש לזה הצדקה".

כשיחדיו נשאל אם הוא עצמו השתתף בפרויקט הוא משיב בחיוב. "אירחתי והתארחתי פעמים רבות", הוא מחייך. באירוח הראשון התארחה אצלו קשישה בת 87, ניצולת אושוויץ, ועד היום הם בקשר קבוע.

לדבריו, רבים ממשתתפי הפרויקט ממשיכים לשמור על קשר. "יצא לי לשמוע על לא מעט שמתארחים באופן יחסית קבוע, כשהם צריכים, אצל אותם מארחים. נוצרים קשרים בין אנשים".

בשאלת החלוקה לדתיים וחילונים שמשתתפים בפרוייקט, יחדיו מציין שנכון להיום ישנם יותר דתיים.

איך אתה מסביר את זה?

"ח"כ רות קלדרון אמרה לי שלדעתה יש משהו טבעי יותר עבור הדתיים בפתיחת הבית בשבת, בעוד שאצל החילונים שבת היא יותר זמן לשקט ולמשפחה. אני מסכים עם זה. אצל הדתיים יש תרבות מפותחת יותר של אירוח בשבת ויש דגש חברתי, ואילו אצל החילונים יש משהו שמתמקד דווקא במנוחה כפשוטה".

זרים אצלי בבית

האם הייתם מוכנים לפנות מקום סביב שולחן השבת שלכם לאורחים זרים לחלוטין? אם תשאלו את מתן, שכבר הספיק לארח יחד עם אשתו יותר מעשר פעמים, הוא לא יבין את השאלה. מאז שראה שמחפשים מארחים הוא ידע שהוא ואשתו הולכים להירתם.

"אני זוכר שהיה בחוץ שלג כשראיתי את הפרסום בפייסבוק. שלחתי מיד הודעה שאני מעוניין לארח ועוד באותו ערב יחדיו הגיע להכיר אותנו. אכלנו מרק כתום, דיברנו, וכל השאר היסטוריה".

למה לארח?מיכל, אם חד הורית: "כשאתה יושב לסעודות שבת לבד במשך יותר מחמש שנים, הארוחה אצל משפחה היא דבר מאוד משמעותי. זה נתן לנו כמשפחה ערך מוסף. היה לי חשוב שיראו דמות של אבא ושיפגשו אנשים חדשים".

"אשתי ואני מארחים כל שבת חברים, ומאוד טבעי לנו שנארח כמה שיותר אנשים. זה מכניס המון אור".

מתן ואשתו הם זוג צעיר ללא ילדים. אם תבדקו באתר תמצאו שהם סטודנטים ירושלמים מקטמון ושומרי שבת. במשך הזמן הפך מתן לרכז שעזר בתיאום סעודות בקטמון. לדבריו "יש הכול מהכול. תיאמתי הרבה מאוד ארוחות לאנשים מכל הקשת הישראלית".

למה שלא תארח אנשים לכוס תה באמצע שבוע? למה דווקא בשבת?

"בשבת מתקיימת הארוחה הכי משמעותית בתרבות הישראלית. כשכולם עם המשפחות, יש כאלו שאין להם משפחה להיות אִתה. הבדידות קשה יותר כשלכל השאר יש ולך אין. ומי שאין לו, מה הוא עושה?"

"אכלנו לבד יותר מחמש שנים"

כשמדברים על בדידות בשבת, מיכל, אף היא מירושלים, יודעת היטב במה מדובר. אחרי שהחליטה לעזוב את העולם החרדי ועברה הליך גירושין לא פשוט, נוצר חלל גדול לה ולשלושת הילדים שהיא מגדלת לבדה. כשיחדיו פרסם הודעה בקבוצה של יוצאים בשאלה בפייסבוק היא נרשמה מיד.

למה?

"אבא של הילדים שלי לא מוכן לפגוש אותם והם היו די בודדים. משפחה וסעודת שבת הן דברים חשובים מאוד. מדובר בסמל מאוד חזק למשפחתיות. ההתארחות גם ענתה לי על צורך בהיכרות עם אנשים חדשים".

במהלך השיחה הטלפונית שלנו נדמה לפעמים שמיכל מנהלת את המדינה. "אני מתנצלת", היא אומרת באחת ההפוגות, "אני עושה עכשיו שישה דברים במקביל... אני צריכה להתרכז בשיחה, ובמקביל להגיש בקשה לבית הדין", ושוב היא נקטעת ואנחנו שומעים אותה שואלת איפה הכניסה ואיפה התור ואי אפשר שלא לחשוב על הקושי שבגידול שלושה ילדים לבד ובאור שארוחת שבת עם משפחה נוספת יכול להעניק.

כשהיא שבה אלינו ממשיכה מיכל לספר כי כאשר יחדיו פגש אותה ואת הילדים "הוא קלט מי אנחנו ומה אנחנו מחפשים, ולָרוב החיבור בינינו ובין המארחים היה ממש טוב". היא למשל סימנה בהעדפות שלה משפחות עם ילדים. עם שתיים מהמשפחות המארחות היא שומרת על קשר ו"אחת המשפחות אפילו מזמינה אותי לאירועים שמתקיימים בשכונה שלהם מדי פעם".

כשהיא נזכרת בשינוי שחל בה בעקבות הפרויקט ניכרת התרגשות בקולה. לרגע, כך נדמה, היא שוכחת מהמשימות בחוץ ושוקעת בתיאור החוויה. "כשאתה יושב לסעודות שבת לבד במשך יותר מחמש שנים, הארוחה אצל משפחה היא דבר מאוד משמעותי. זה נתן לנו כמשפחה ערך מוסף.

לילדים שלי אין אבא ברמה הכי בסיסית, הוא לא מתייחס אליהם כילדים. היה לי חשוב שיראו דמות של אבא ושתהיה ישיבה משותפת סביב השולחן, שיפגשו אנשים חדשים".

החשש מתבדה

לא מפחיד לארח או להתארח בלי לדעת את מי תפגשו?

"אני מסכימה שיש חששות", מודה מיכל, "אבל אני סומכת על האינטואיציה. אני מדבר עם המארחים קודם, מבינה בגדול מי הם. אני מסתכלת גם בפייסבוק, והרבה פעמים רואה חברים משותפים ומחליטה".

"אני לא חושב שמישהו יגיד שאין לו שום חשש", מצטרף מתן. "ברגע שאני רואה אפשרות לארח אני מיד מארגן מקום. רק אחרי שמדליקים נרות פתאום שואלים: אולי יגיע אדם כזה או אחר? יכול להיות מצב שבו אדם מסוים לא ממש מתאים, ועדיף להתאים אותו למישהו אחר, אבל ב-99 אחוזים החששות מתבדים".

כיום הפרויקט כולו מתנהל בהתנדבות מלאה מצד יחדיו, יבנה, דניאל וחגי. ההוצאות של תחזוקת האתר, הרצון לתרגם אותו גם לאנגלית ולהנגיש אותו למארחים ואורחים בחו"ל מביאים את יחדיו לחשוב כבר על העתיד הלא רחוק. "יש רצון לשתף פעולה עם ארגונים כמו 'תגלית' שימצאו מארחים עבור החבר'ה שלהם, ובאמצעות שיתוף הפעולה לכסות את העליות של הפרויקט שמתרחבות עם הזמן".

מבחינת הפרויקט עצמו, גילבר מקווה שהוא רק בהתחלה. "אנחנו מאמינים שהפוטנציאל פה גדול הרבה יותר. אנחנו רוצים להגיע לכל מקום שיש בו אנשים שרוצים לשבת עם אנשים אחרים בארוחות שבת ומתוך כך להכיר ולהיפגש".

גילבר מתאר קונספט שעשוי להזכיר את הדף היומי. "אנחנו רוצים להגיע למצב שבו כל אדם יוכל למצוא ארוחה בכל מקום. תוכל להתארח ולארח בשכונה שלך, וגם כשאתה נמצא בחו"ל".

מערך המלאכים

זוכרים את הזקנים שבזכותם הכול התחיל? אל דאגה. בימים אלו יצא קול קורא למתנדבים המכונים "מלאכים" שיסייעו לזקנים לעבור ממילוי טפסים לשימוש באתר. אגב, חלק מה"מלאכים" יפתחו דפי אורח לזקנים שאין להם אינטרנט או יכולות בסיסיות להסתדר בכוחות עצמם.

בדף הפייסבוק של "אורחים לשבת" פונה גילבר ל"מלאכים" פוטנציאליים ומסביר מי יכול לענות להגדרה: "כל אחד ואחת מכם שסבבה לו עם פלאפונים ומחשבים (זאת אומרת יודע להשתמש בהם) ומתאים לו לתווך בין קשיש שלא מסתדר עם פלאפונים ומחשבים לבין האתר של אורחים לשבת".

ומה זה דורש? "טלפון אחד בשבוע לבדוק אם הקשיש/ה רוצים להתארח. אם כן, מציאת מארחים דרך האתר. כשמוצאים מארחים, מעבירים את הטלפונים שלהם ושל הקשיש/ה זה לזה. עד כדי כך פשוט. עד כדי כך אדיר. רוצים להצטרף? דברו אתנו".

לסיום מבקשים מתן ומיכל להמליץ על השימוש בפלטפורמה הזו. "כל אדם שרוצה לטעום, להיות בתוך החוויה וההוויה הישראלית היהודית בארץ, אין דרך קלה, נוחה ומהנה יותר מאשר לפתוח את הלב ולעשות טוב על הדרך, או ללכת ולהתארח ולפגוש אנשים חדשים", אומר מתן. לדברי מיכל, "האירוח נותן ערך מוסף לארוחת השבת" ועבור הילדים "זה נותן ערך מוסף של התחשבות באנשים אחרים, ויתור והענקה".

לבסוף, תודו שחייכתם כששמתם לב לקשר בין הפרויקט שבא לחבר ולהפגיש בין אנשים בשבת ובין שמו של הוגה הרעיון: יחדיו. צירוף מקרים או אולי השם גורם? את זה נשאיר לכם כחומר למחשבה.

כתובת האתר: https://shabbatguests.com בפייסבוק: "אורחים לשבת"

-----

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם"

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן