ערבים חולמים סיפוח

שני שייח'ים ערביים משמיעים קול חלש אך נוכח ומשמעותי וקוראים להנהגה הישראלית לחדול מלתת רוח גבית להנהגה הפלשתינית.

ארנון סגל-'עולם קטן' , י"ט באדר ב תשע"ו

מסגד. אילוסטרציה
מסגד. אילוסטרציה
צילום: Esther Rubyan/FLASH90

שייח' מאחת החמולות החשובות והמוכרות בקרב הפלשתינים, בשנות הארבעים לחייו, מתיישב על
מצבם של הפלשתינים כה קשה אחרי עשרים שנות שלטון הרשות המושחת, עד שהשייח' מייחל לסיפוח ישראלי ולקבלת תעודת הזהות הכחולה היוקרתית – לדבריו, אפילו מבלי לקבל זכות בחירה
הספה בסלון הקטן של משפחת פרומן בתקוע. זה החדר שבו העביר הרב מנחם זצ"ל שיעורי זוהר עמוק אל תוך הלילה, עד לפני שלוש שנים.

לצער הלב לא נוכל לחשוף כאן את שמו ואפילו לא את עיר מגוריו. אל הפרומנים הוא מגיע בליווי אשתו, ויחד עם צעיר נוסף שהוא מעסיק וערבי מבוגר חבוש קסקט מעיר אחרת ביו"ש. הצעיר מחזיק בסלולרי חדיש כל כך שאפילו בישראל החופשית נדיר למצוא כמותו. הוא מחייך וצוחק, ואילו המבוגרים שקטים ורשמיים עד אימה.

שייח' נוסף, חשוב לא פחות, לא הצליח להגיע לחדר עד לסיום הפגישה בשל קשיי מעבר במחסומים שבדרך. מאוחר יותר קיימנו עמו שיחה טלפונית שתובא בהמשך הכתבה הזו, שמטבע הנסיבות תהיה כולה נטולת שמות ערביים.

חובש הקסקט חושש יותר משאר הפלשתינים שבחדר לדבר בחופשיות, מה שמביא בתורו גם את השייח', הדמות הדתית יותר בחדר מהצד האסלאמי, לחשוש ממנו ולהימנע מלומר בנוכחותו גלויות את אשר על לבו. בעל הקסקט עוד מפטיר את המנטרות הנדושות ומדבר על "משוגעים משני הצדדים" שגורמים לכל הצרות בארץ. השייח', מכל מקום, משוחרר יותר: "בצד שלנו יש יותר משוגעים", הוא מעיר בציניות.

שיח של רמזים מתנהל כאן, שונה מאוד מזה שאנו רגילים לו בהוויה הדמוקרטית שאליה התרגלנו – שבה, תודה לא-ל, לא עורפים ראשים בגלל מחשבות לא נכונות העוברות בתוכו.

בבית משפחת פרומן בתקוע מתהפכות היוצרות. כאן היהודים מדברים על עוולות הכיבוש וצה"ל – ומתברר שיש כאלו, ואילו הפלשתינים מדברים ביראת כבוד על ישראל ואפילו על הימין הפוליטי בה. השייח', שממראהו החיצוני אפשר בהחלט לטעות בו ולחשוב שמדובר באיש חמאס, רואה בימין את הכתובת העיקרית לשינוי מציאות החיים הקשה של ערביי יו"ש.

הוא מדבר על מצוקה גדולה. לנוכח הדברים שהתבררו במהלך הכנת הכתבה מתברר שלא מופרך להניח שמצבם של הפלשתינים כבר אבוד. הם מצויים בין הפטיש לסדן, חנוקים בין הרשות הפלשתינית המושחתת ומְשלחת המחבלים, ובין הישראלים ומחסומיהם המנסים לבלום את המפגעים לפני הגיעם ליעד. וכל זה עוד מבלי להזכיר את רצועת עזה הנואשת.

השייח' מרבה להיפגש עם מתיישבים מכל רחבי יהודה ושומרון, בין השאר מבית אל ואפילו מחברון. השמות מלאכי לוינגר (ראש מועצת קריית ארבע ובנו של הרב משה לוינגר זצ"ל), נעם ארנון (מהיישוב היהודי בחברון), יהודה גליק (הליכוד, תנועות הר הבית) ואפילו ראש מועצת הר חברון יוחאי דמרי עולים על דל שפתיו יותר מפעם אחת. גם שמותיהם של הרב יעקב נגן והרב בני קלמנזון מהישיבה בעתניאל מוזכרים. השייח' מעוניין להקים יחד עם אלו ועם גורמים אחרים מקרב המתנחלים מרכזי מפגש משותפים.

שונאים את הרשות

בדיקה מקדימה שביצענו מעלה שכמעט כל גוף רשמי יהודי ביו"ש, וזה כולל גם מחוזות בעלי אידיאולוגיה
"אנחנו יודעים שהרשות הפלשתינית היא בכלל יצירה ישראלית. העם הפלשתיני מחפש חיים שלווים, שקטים וטובים. כ-75–80 אחוזים מהאוכלוסייה הפלשתינית רוצים שלטון ישראלי מלא בכל אזורי יו"ש. זה מובן וברור. אין מי שיכחיש את זה. הרשות גורמת לעוול עצום ואי אפשר לקבל אותה כשלטון לגיטימי. היא מביאה אסונות ועוולות על העם הפלשתיני וגם על היהודים"
נוקשה יחסית, מקיימות קשרים עם גורמים בצד השני.

מתחת לפני השטח ולשכבת ההסתה שבתקשורת הגלויה של הרשות, בפייסבוק ובקרב חבורת העסקנים בחלון הראווה של הפלשתינים, ניכר שלא מעטים מהם מאסו במצב הביש שהנהגתם הביאה אליו ורוצים לשפר את היחסים עם מדינת היהודים. יש להם אפילו חלום: שזו תפרוס את חסותה רחבת הלב והנדיבה עליהם ועל משפחותיהם וכפריהם.

הסיבה הישירה להגעת הארבעה לבית משפחת פרומן היא דקירת כלתה של הרבנית הדסה פרומן – מיכל, אשתו של הבן שיבי, במפעל בתקוע לפני כחודשיים. "זה פשע נורא", השייח' מזועזע. כל הנוכחים בחדר דתיים, ובסוף האירוע אף קמים – יהודים וערבים – ונושאים תפילה לא-ל האחד בהובלת השייח'.

הלה מסביר בקריצה שברוחו הוא שייך למפלגת 'הבית היהודי', ומספר שניסה להתקבל לשיחה אצל שרת המשפטים איילת שקד, שר החינוך נפתלי בנט או סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, בינתיים ללא הצלחה.

מבחינת המוסלמים שבחדר, שיחות עם יהודים לגמרי אינן בגדר תרבות פנאי שנועדה לצורכי הווי אלא עניין קיומי כפשוטו. במציאות פלשתינית שהיא כבר מזמן בגדר בלתי אפשרית, השייח' וחבריו מנסים לפלס נתיב מילוט.

אם מותר להפוך לרגע לפרשן ולבאר את השקפתם, הם הגיעו להכרה שישראל והיהודים הם עובדה קבועה בשטח, כנראה קבועה יותר מאשר הפלשתינים, לאחר שמאמץ בן מאה שנה לסלק את היהודים מציון הסתיים עד עתה בתבוסה מוחצת לצד הערבי.

מצבם של הפלשתינים כה קשה אחרי עשרים שנות שלטון מושחת של הרשות, עד שהשייח' מייחל לסיפוח ישראלי ולקבלת תעודת הזהות הכחולה היוקרתית – לדבריו, אפילו מבלי לקבל זכות בחירה.

מנומס ומלא בכבוד ערבי שכבר כמעט שכחנו שיכול להיות קיים בעידן חיבת האנטישמיות באזור, השייח' איננו מבטא מילת ביקורת כלשהי על ישראל והנהגתה. הוא רק רומז בעדינות למה שמטריד אותו בהתנהלות הישראלית. "אספר לכם בדיחה", הוא מעז להתבטא במרירות-מה לקראת סיום הפגישה. "בעוד שבישראל יורים במחבלים הדוקרים, המשלחים שלהם נהנים ממעבר חופשי בגבולות ומתעודות אח"מים".

החבורה הפלשתינית שכאן מנסה לעשות נפשות לדעותיה בקרב הציבור שממנו באה, וזה עניין רגיש ביותר. השייח' נפגש עם מנהיגי דת מוסלמים מכל רחבי העולם הערבי כדי לצבור תמיכה בעמדותיו. אם לא יזכה לגיבוי לדעותיו נגד הג'יהאד, למשל, זה לא ייגמר בסתם חוסר הסכמה אלא עלול להסתיים בעריפת ראשו ברגע של חוסר תשומת לב.

השייח' מביא לפגישה עם הפרומנים מסר מראשי חיזב א-תחריר – תנועה אסלאמית שחותרת להשבת הח'ליפוּת האסלאמית, ולדברי נציגי האסלאם שבחדר זוכה כיום לתמיכת כ-80% מערביי יו"ש, הרבה יותר מהתמיכה בחמאס או בפת"ח.

חיזב א-תחריר נתפסת במושגים ישראליים כקרובה ברוחה לדאעש, והאמת היא שזה לא לגמרי לא נכון. נדרשת העמקה בעניין כדי להבין את רוח דוברי הערבית שלפנינו, שעל אף העובדה שהם מתגוררים עמנו על אותה חלקת אדמה קטנה, מתברר שפערי המנטליות בינינו בלתי נתפסים.

ובכן, נשמו עמוק. חיזב א-תחריר מייחלת ממש כמו ארגון המדינה האסלאמית לשיבתם כקדם של ימי מוחמד העליזים ושל ימי הח'ליפים שאחריו, העליזים לא פחות. בתקופה ההיא, ימי ההתפשטות הגדולה של האסלאם, השתרעה הח'ליפות האסלאמית בכוח החרב מהודו ועד ספרד.

בכל זאת, קיים הבדל קטן בין שתי התנועות: בעוד שבדאעש מנסים לדחוק את הקץ ולכפות על כלל העולם המוסלמי והעולם בכלל את מרותו האלימה של אבו-בכר אל-בגדדי, בחיזב א-תחריר מעדיפים לעת עתה פעילות בלתי אלימה – אם כי אינטנסיבית לא פחות – למען אותה מטרה.

כאן קיים גם 'אבל' גדול שיהודים שנפגשים עם מוסלמים מאירי פנים כדוגמת הנוכחים לא תמיד מבינים: כל עוד לא קם אותו ח'ליף יחיד השולט בעולם כולו ברוח האסלאם – חזון אחרית הימים האסלאמי – בחיזב א-תחריר פתוחים גם לכיוונים אחרים ואפילו לשלום עם העם היהודי; אולם ברגע שתקום ח'ליפות כזו אי פעם, או אז ייהפכו השייח'ים החביבים שלפנינו את עורם באחת ויאמצו יחד עם שאר העולם המוסלמי את מדיניות הג'יהאד נגד הכופרים.
"להסתה ניתנת תמיכה גורפת מצד הרשות. מדינת ישראל אחראית לכך. דרושה הרתעה ישראלית כלפי השלטון הפלשתיני. אתם צריכים להיות נחרצים בעניין הזה"

לעת עתה, מכל מקום, אנשי האסלאם המפוכחים שלפנינו מכירים את מקומם ויודעים שהח'ליפה האסלאמית אינה קרובה להתממש, שהעולם הערבי מתפורר ושצבא מוחמד ככל הנראה לא ישוב עוד לאזור. הרי ישראל חזקה מאי פעם ומדינות ערב הולכות ונחלשות. ממילא מנסים שם להציל את מה שאפשר מהנכסים הפלשתיניים המידלדלים.

כך או אחרת, השייח' שלפנינו טרח ואף קיבל היתר מראשי חיזב א-תחריר להמשיך במגעיו עם היהודים, אולם בתנאי חד-משמעי אחד שמבטא הרבה מהלך הרוחות בצד השני.

ובכן, שימו לב – התנאי הוא שישראל תכריז על עצמה כישות החזקה באזור. על מה ולמה? מפני שככזו יהיה עליה לספק שוויון זכויות מלא לכלל המוסלמים בשטח שבשליטתה. בעניין הזה אין פשרות. רק לאחר קבלת התנאי הזה תתיר חיזב א-תחריר את המשך השיחות עם היאהוד.

"הרשות הפלשתינית? היא בכלל המצאה ישראלית"

עם השייח' שנתקע בדרך לפגישה אני משלים את השיחה טלפונית כמה ימים אחר כך. לא היה פשוט למצוא זמן שבו השייח' יוכל לדבר בצנעה בלא שיגלו בסביבתו את דבר שיחותיו עם היהודים, והעניין התאפשר בסופו של דבר רק בשעת ערב מאוחרת. באופן מפתיע התגלה שמדובר בצעיר בן 33 בסך הכול, יליד חברון.

הוא חבר בארגון שמפרש את פסוקי הקוראן בגישה מפויסת יותר מהמקובל. בנוסף הוא גם שותף בתנועה הדוגלת בדו-שיח בין-דתי לשלום וכן גם בוועדת הגישור המפשרת בין השבטים השונים באזור חברון ובשאר יהודה ושומרון. בשעות הבוקר הוא עובד כאיש מכירות, ואילו אחרי הצהריים ובערב לומד ומלמד הלכה אסלאמית.

קיימת איבה דתית גדולה מצד מוסלמים אדוקים כדוגמת זה המשוחח אתנו – ובכלל מצד חיזב א-תחריר – כלפי הרשות הפלשתינית החילונית והמושחתת, שלדעתם גרועה בהרבה משלטון ישראל על השטח. הדמויות שעמן נפגשנו או שוחחנו הן דתיות, וככאלו קל להן יותר לדבר עם גורמים דתיים בצד היהודי, אפילו עם המתנחלים, מאשר עם גורמים דוברי ערבית המנוכרים לעקרונות האסלאם.

"הראיס אבו-מאזן הוא בסדר", שילם השייח' שביקר בתקוע מס שפתיים שאמור להציל אותו מציפורני הרשות, "אבל האנשים שסביבו מסיתים אותו".

"להסתה ניתנת תמיכה גורפת מצד הרשות", תוקף השייח' החברוני בשיחת הטלפון בינינו את הרשות במפורש. "מדינת ישראל אחראית לכך מפני שהיא מאפשרת לתחנות רדיו וטלוויזיה מטעם הרשות שמסיתות נגד ישראל להמשיך לפעול. דרושה הרתעה ישראלית כלפי השלטון הפלשתיני. אתם צריכים להיות נחרצים בעניין הזה.

"הסיבה המשמעותית ביותר לפיגועים היא השקר שמשונן בתחנות הטלוויזיה ביהודה ושומרון וגם בישראל הקטנה, כאילו היהודים נכנסים למסגד אל-אקצה. רבנים הבהירו לשייח'ים שיהודים לא נכנסים למסגד אל-אקצה אלא לרחבה החיצונית בלבד (הר הבית). רוב העם הפלשתיני משוכנע שיהודים נכנסים בנעליהם לתוך מסגד אל-אקצה, וזה משגע את הציבור ומוציא אותו מדעתו".

אם ישראל תספח את יהודה ושומרון יהיה לפלשתינים יותר טוב?

השייח' נזהר מאוד ומשיב רק במרומז: "לכם, היהודים, יש שכל. אתם אנשים חכמים בעלי הבנה טובה מאוד של המצב וכיצד הוא מידרדר. אנחנו יודעים שהרשות הפלשתינית היא בכלל יצירה ישראלית. הבאתם ארגון ונתתם לו לגיטימציה, הגעתם אתו להסכמים והוא לא עומד בהם.

|אז מבחינה חוקית, מה מעמדו של גוף שלא עומד באף אחד מפרטי ההסכם עמו? אתם עצמכם מבינים מהו הצעד שיש לנקוט. אומר זאת בגילוי לב: העם הפלשתיני מחפש חיים שלווים, שקטים וטובים. הוא מעוניין באושר, בביטחון ובתקווה. היות שהרשות השלטת לא עושה דברים טובים אפילו לעם הפלשתיני עצמו, כשאין קדמה ויציבות, בוודאי העם רוצה שזה יתקיים בין אם זה יגיע מצד הרשות או מצד מדינת ישראל.

"כ-75–80 אחוזים מהאוכלוסייה הפלשתינית רוצים שלטון ישראלי מלא בכל אזורי יו"ש. זה מובן וברור. אין מי שיכחיש את זה. אם אני רוצה לשנות מצב של עוון ועוול והשינוי הזה יגרום לעוול גדול יותר, אסור לשנות את העוול הקיים כאשר כתוצאה מכך יתרחש עוול גדול הרבה יותר. הרשות גורמת לעוול עצום ואי אפשר לקבל אותה כשלטון לגיטימי. היא מביאה אסונות ועוולות על העם הפלשתיני וגם על היהודים".

הבטחות צריך לקיים

"לפי האסלאם, מי שחותם על הסכם חייב לקיים אותו", מבהיר השייח'. הרשות פושעת מכיוון שהיא חתמה על הסכם שעל-פיו שני העמים יוכלו לחיות יחדיו בארץ הקודש, ואיננה מכבד זאת. זה איסור חמור. ממילא חל איסור אסלאמי לעזור לרשות. אין לסייע למי שאיננו מקיים את מצוות הבורא יתברך לעמוד בהסכמים ולקיימם, בוודאי כלפי העם היהודי שמושיט יד לשלום. זהו בעצם הפסק הנוכחי של חיזב א-תחריר.

"אנשים מפחדים היום מלבוש אסלאמי ומחזוּת אסלאמית. מי שלבוש בלבוש אסלאמי והורג אנשים – מקלקל את הדימוי האסלאמי. היה רע לנו מאוד כששמענו על הדקירה של מיכל פרומן. רע לנו על כל אזרח ישראלי שנפגע אבל במיוחד על אישה בהיריון ששייכת למשפחה של חסד וכך מעוללים לה. אנו שומעים כבר שנים רבות על פועלו של הרב פרומן זכרונו לברכה ועל המשך הפעולה של הרבנית פרומן.

"בשבוע שעבר נסעתי לבקר את משפחת מאיר בעתניאל לאחר שאם המשפחה, דפנה, נרצחה בידי מחבל. ביקרנו גם בישיבת עתניאל והעברתי שם שיעור. אני נוסע בכל רחבי הארץ יחד עם הרב יעקב נגן מעתניאל כדי להיפגש עם עוד ועוד גורמים ולהפיץ את בשורת הקרבה בין העמים".

לדעת השייח' החברוני, ארגוני החרם הבינלאומיים נגד ישראל וההתנחלויות פוגעים קודם כול בפלשתינים. כל חברה שמסייעת לכך, גורס השייח', איננה בעד העם הפלשתיני אלא דווקא נגדו ומערערת את היציבות ואת הסיכוי לשלום בארץ הזו. זהו בדיוק האינטרס של הרשות, מוסיף השייח', שמעצימה את העוני בקרב אזרחיה וכך מצליחה לגרום לאזרחיה לצאת ולטבוח ביהודים.

הדברים של השייח' מזכירים לי ימים רחוקים, אחרים מאוד, מהעידן הנשכח שלפני המצאת גדר ההפרדה והמחסומים, לפני אוסלו וההתנתקות, ימים שבהם ילדי חוג טבע בני השבע מעפרה הגיעו לשתות תה אצל ערבייה מעין יברוד מבלי שמעבירת החוג חשה צורך להקפיץ לשם כך פלוגת חיילים לצורכי אבטחה או לתאם את הביקור עם הדרג המדיני.

הבעיות שהטרידו אותנו בביקור ההוא היו מתחום ענייני הכשרות ולא חששות מופרכים מדקירות או מחטיפות. ערביות סובבו ברחובות עפרה בחופשיות בדרכן לקנות ביצים בלול ואת האופניים של ילדי עפרה היו קונים בחנות בכיכר מנרה ברמאללה – היכן שבשנת 2000 התגודד המון חייתי ורצח שני חיילי צה"ל. האם המציאות ההיא לא הייתה טובה לאין ערוך – אפילו מנקודת המבט הערבית בלבד – מזו שהניבו 23 שנות שיחות מדיניות? לפחות לדעת השייח'ים שעמם דיברתי, התשובה לכך חיובית בהחלט.

מבלי לומר זאת במפורש, האישיויות דוברות הערבית שפגשנו משדרות לנו באמצעות מתורגמנית שלולא השתטתה ישראל לבזבז 25 שנים על ניסיון עקר וסיזיפי למצוא פתרון מדיני בארץ עם ראשי ארגון פשע, יחסינו עם ערביי הארץ היו טובים לאין ערוך, כמו גם רמת חייהם של הפלשתינים עצמם.

המצוקה האיומה שבה נתונים שכנינו שמעבר לגדר ההפרדה, מתברר מדברי הקולות הערביים הללו, היא תוצר של מעשה של מישהו שמאוד לא אהב את הפלשתינים וממש לא חיפש את טובתם. מרוב ייאוש הם פונים אל האחרונים שמסוגלים עדיין לחלץ אותם מהנתיב ללא מוצא שלתוכו הם מובלים: החבר'ה מההתנחלויות עם הכיפות הגדולות.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם" 

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן