קיבל שדרוג. דני דיין
קיבל שדרוג. דני דייןצילום: פלאש 90

להערכתי נוצר מצב של אינטרסים מנוגדים בפרשת החייל מחברון.

המערכת הצבאית למדה מהמבצעים האחרונים שכאשר מתרחשת תקרית לא נוחה עליה להגיב במהירות, ולא להיראות כמי שמטייחת את הפרשה. המערכת, כולל שר הביטחון, פעלה על פי ההיגיון הזה, אבל בדרך נרמסה זכות חפותו של החייל. השר בנט צדק באבחנתו שאחרי שחוקרי מצ"ח לא רק הבינו את "רוח המפקד" אלא גם שמעו אותו בקול רעש גדול, הם יחתרו להרשעה בכל מחיר.

חייבים גם להיזהר מחזרה על טעויות האינתיפאדה הראשונה. אחרי שאישיות בכירה למדי דיברה אז על שבירת ידיים ורגליים, נתפסו חיילים במצלמת רשת CBS עושים שפטים בפלשתינאים. אלוף הפיקוד עמרם מצנע כינה את המעשה "נבלה" והדרך למשפטים צבאיים ולהדחות הייתה קצרה. באווירה של הססנות וחשדנות היה קשה לנצח, ואין טעם לחזור על הטעויות הללו.

חמת הממשלה שככה

אני מתנצל בפני קוראיי שטעיתי בהערכה כי בג"ץ לא יפעל נגד מתווה הגז, מחשש לעורר משבר חוקתי שיפגע במעמד בית המשפט העליון. לא חזיתי שגם אחרי אהרון ברק, האקטיביזם השיפוטי ישכיל לפעול בעורמה. דעת הרוב לא פסלה את המתווה על בסיס ניתוח כלכלי החולק על הניתוח והשיקולים שהציגה הממשלה, אלא התבססה על נושא חוקתי טכני שבסמכות בג"ץ. ההחלטה גם לא העניקה לממשלה ציון נכשל אלא רק "ט.נ.", טרם נקבע. עליהם רק להגיש את העבודה, ובמקרה הזה את אישור הכנסת לסעיף היציבות, והט.נ. יהפוך לציון עובר. השופטים אינם עיוורים למפה הפוליטית, שמכתיבה כי בלי העברת תיק הביטחון ממשה יעלון לאביגדור ליברמן לא ייווצר רוב קואליציוני להעביר את סעיף היציבות.

מנגד, לא שגיתי באשליות באשר לנכונותה של ממשלה בראשות נתניהו להבטיח ריסון שיפוטי דרך צעדים מעשיים והחלטיים. הריטואל קבוע: ביום ההחלטה נותנים פורקן לתחושות הזעם, אבל לא ממשיכים הלאה, וחמת השרים שככה עד למשבר הבא. תמיד צץ הצדיק התורן בתוך הקואליציה המבקש לצבור נקודות כאביר שלטון החוק, ובמקרה דנן מדובר במשה כחלון שהבטיח ש'כולנו' תעמוד כחומה בצורה להגן על בג"ץ. הליכוד לא הטריח את עצמו מעולם להיאבק בכל הכוח על ראשות לשכות עורכי הדין כדי להבטיח שתומכי הריסון השיפוטי יהיו הנציגים בוועדה למינוי שופטים, אז למה שיתחיל לפעול עכשיו?

אולם הבעיה העיקרית נותרה בנימין נתניהו, שתמיד מקבל רגליים קרות כאשר רפורמה בבית המשפט עומדת על הפרק. לדוגמה, עמדה הצעה לקבוע את זהותו של נשיא בית המשפט העליון לא על פי שיטת הפז"מ בעליון אלא על פי הכרעת הממשלה, ונתניהו קיבל רגליים קרות. חלק מההססנות הזאת מוסברת בתלותה של משפחת נתניהו במערכת המשפט, לאור הנפתולים עם מני נפתלי או תביעת הדיבה שהגישה נגד יגאל סרנה. משפחת נתניהו זכאית לעמוד על שלה בבתי המשפט, אבל בינתיים כולנו נושאים בהוצאות המשפט.

פרס תנחומים משופר

מי שלא רצה את דני דיין כשגרירנו בברזיליה, מקבל אותו כקונסול בניו-יורק. מה שעשו לדני דיין מנוולים כמו אלון ליאל או ח"כ ציפי לבני הוא שערורייתי. יש לוודא שמי שפסל את דיין לא יזכה מעולם לתפקיד ממלכתי, היות שנכשל במבחן הממלכתיות. גם אם יהיה מדובר בהקמת ממשלת אחדות.

 לא הסכמתי תמיד עם דני דיין, במיוחד עם התעקשותו לבלום רפורמות נחוצות במועצת יש"ע, אבל תמיד החזקתי בו כאדם רהוט המייצג את מפעל ההתיישבות בכבוד, ויעידו על כך נכונותם של גופים כגון פורום סבן והניו-יורק טיימס להעניק לו במה. לכן הצנחתו במרכז העצבים של התקשורת הבינלאומית היא נכס לישראל בכלל ולמפעל ההתיישבות בפרט.

בנוסף לכך, לא מדובר בשעת כושר לכהן כשגריר בברזיל. ממשלתה של דילמה רוסף מצויה בפרפורי גסיסה, נוכח פרשיות השחיתות סביב חברת הנפט הלאומית פטרוברס, והמצב הכלכלי המידרדר בברזיל שלפני זמן קצר עוד התהדרה כחברה במועדון ה‑BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה), הכוח העולה בכלכלה העולמית.

עד שהמצב הפוליטי יתייצב לא יהיה פנאי לברזילאים להתעסק בענייננו. נכון, הצמד ציפי חוטובלי ודורי גולד פועלים להחזיר את הנוכחות הישראלית באפריקה ובדרום אמריקה, ודיין היה משתלב יפה במאמץ הזה; אולם העדיפות הראשונה נותרה ארצות הברית. לדיין יש יתרון שחסר לשגרירנו בארצות הברית רון דרמר ולשגרירנו באו"ם דני דנון, והוא שספרדית היא שפת האם שלו. ההיספאנים הם הכוח העולה בפוליטיקה האמריקנית, וחייבים לפנות אליהם בלשונם, ולהציג את הטיעונים הישראליים וכן את הטיעונים למען מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.

קצב לא מוכרח להודות

לא התגייסתי לשמש כפרקליטו של משה קצב. ישנם אנשים יקרים ואפילו יקרים מאוד שממלאים את התפקיד. כוונתי רק להתעמת עם הטיעון האווילי שקצב לא הביע חרטה ומוסיף לטעון לחפותו. אנחנו לא נמצאים במשטר טוטליטרי, שבו מאלצים את הנאשם להודות ולבקש מהמדינה לתקוע לו כדור בראש כפי שמגיע לו. גם התקשורת המתחסדת אינה מתנהגת כך, וכבר העלתה כמה פעמים את נושא הראיות החדשות המזכות את רומן זדורוב. לצערנו ישנם מקרים שמרשיעים אנשים חפים מפשע, וכולנו זוכרים את משפטה של מרגלית הר שפי בשיא הטירוף שאחז במדינה לאחר רצח רבין.

אם תחליט ועדת השחרורים למנוע את ניכוי השליש מקצב היא למעשה תעניש אותו פעמיים. קצב שילם כבר על אי הודאה במעשים שיוחסו לו כאשר דחה את עסקת הטיעון שהוצעה לו בשעתו. לו קיבל את ההצעה לא היה יושב אפילו יום אחד בכלא. ניסיון לאלץ את קצב להודות דווקא עכשיו שביצע מעשי אונס כתנאי לשחרורו, הוא מעשה אונס בפני עצמו.