המכללות הטכנולוגיות נערכות למאבק

תקציבן נמוך לאין שיעור ביחס למקבילות באקדמיה למרות שהמדינה זקוקה לבוגריהן לא פחות, ואולי יותר. המכללות הטכנולוגיות לקראת מאבק.

שמעון כהן , כ"ה באדר ב תשע"ו

התעשייה הישראלית מחכה להם. אילוסטרציה
התעשייה הישראלית מחכה להם. אילוסטרציה
צילום: יונתן סינדל. פלאש 90

היו צריכים לחבק. פנחסי אדיב

בימים אלה מתנהל מאבק שקט על עתידן, תיקצובן והיחס לו יזכו המכללות הטכנולוגיות.

על המציאות הכלכלית ועל חשיבות המכללות הללו שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד״ר יוכבד פנחסי אדיב, מנהלת מכללה הנדסאים באריאל ויו״ר פורום המכללות הטכנולוגיות.

בראשית דבריה הציגה ד"ר פנחסי אדיב שורת נתונים סביב פעילות המכללות הטכנולוגיות בהן לומדים 28,000 תלמידים בעשרות מכללות הפזורות בעיקר בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. במכללות אלו נלמד מגוון רחב של מקצועות – הנדסה וטכנולוגיה, בניין הנדסת חשמל, ביו טכנולוגיה, גז, מכונאות, רכב ועוד, מקצועות שכהגדרתה תואמים את הנדרש במשק.

במקביל למקצועות אלה נלמדים במכללות המדוברות גם מקצועות שבסיסם הוא טכנולוגיה אך אפיק פעילותם הוא בתחומי המדיה התקשורת והעיצוב כעיצוב תעשייתי, מדיה, צילום, סאונד וכו'.

ד"ר פנחסי אדיב מציינת כי "הרעיון", כהגדרתה, של המקצועות הללו הוא יציאה לשוק העבודה מיד בתום הלימודים כשהבוגר מיומן ומקצועי דיו כדי להשתלב בתעשייה מבלי להזדקק לתקופות הכשרה נוספות. זאת לאור שעות לימוד מעשי שאותן קיבל בתקופת לימודיו במכללה.

"למרות כל זאת, למרות שהמדינה אמורה הייתה לחבק את עולם המכללות הטכנולוגיות שמניעות את עולם התעשייה, ולמרות שעובדים שהגיעו בעלייה הגדולה ממדינות חבר העמים הגיעו לגיל שבעים וכעת צריך להחליף אותם, למרות כל זאת המדינה בשלושים השנה האחרונות התעלמה מהמכללות והקפיאה את התקצוב שלהם", אומרת פנחסי אדיב ומוסיפה כי התקצוב אותו מקבלות המכללות הללו דומה לתקצוב גני ילדים. זאת על אף שהלומד זקוק למכשור מתקדם ומרצים מתקדמים.

עוד היא מציינת כי בהשוואה בין הנדסאי למהנדס, שני מקצועות שאמורים היו להילמד באותה יכולת מקצועית, תקציב הלומדים במכללות הטכנולוגיות הוא רבע מההנדסאים, ולמעשה מדובר במחצית מהסכום אותו מתקצבת המדינה לסטודנט במקצועות אחרים שבסופם אין בהכרח עבודה והשתלבות בתעשייה הישראלית.

לדבריה המציאות שבה המכללות הטכנולוגיות כפופות למשרד הכלכלה ואילו ההנדסאים מתוקצבים בידי משרד החינוך היא מציאות בלתי מובנת ובלתי מתקבלת על הדעת, שכן מתוקצבי משרד החינוך זוכים לתעריף גבוה בהרבה על אף שמדובר בהתמקצעות זהה. לדבריה לא ניתן לצפות ממרצה טוב שיעדיף לעבוד במכללות בסכום של 80-110 שקלים לשעה כאשר חברו שעובד מעבר לכביש בדיוק באותה עבודה מקבל 250-300 שקלים.

בדבריה היא מדגישה את הצורך בהקמת "אבא אחד" כלשונה, למקצוע, ולא משנה לאיזה משרד יהיה כפוף האבא הזה ובלבד שיפעל כמו המל"ג, מעין מל"ט, מועצה להשכלה טכנולוגית, גוף שלדבריה קיים ברבות מדינות אירופה הרואות בו מקור גאווה. גוף כזה, היא מחדדת, צריך לקום ולהיות עצמאי לחלוטין, ולהערכתה מהלך שכזה קרוב לנוכח הבטחות שהתקבלו בעבר משר האוצר כחלון.

בשלב זה מאפשרים אנשי המכללות הטכנולוגיות את השלמת המו"מ השקט עם משרדי האוצר והכלכלה, אך לדבריה השקט הזה לא יישמר לאורך זמן ובמידה ויתברר שאין כוונה להתקדם לכיוון של פתרון והשוואת תנאים, צפוי המאבק לעלות מדרגה, והזמן לכך הוא לא רב. להערכת פנחסי אדיב עד סוף השנה העברית הנוכחית יצטרך להתגבש מתווה מחודש ליחסה הרגולטורי והכלכלי של המדינה למכללות.