מסע לפולין? לא בתקופת התיכון

מנהל הגימנסיה לא יוציא עוד מסעות תלמידים לפולין. אבי רט מצדד בעמדתו וקובע: תיכוניסטים בדרך כלל אינם בשלים להכלת תכני המסע.

שמעון כהן , כ"ה באדר ב תשע"ו

מראות קשים להכלה
מראות קשים להכלה
צילום: יצחק הררי. פלאש 90



טוען....

מנהל הגימנסיה הרצליה, זאב דגני, החליט שלא להוציא עוד מסעות תלמידים לפולין. ההחלטה זוכה לגיבוי מצד ההורים, כך לפחות על פי הדיווחים בתקשורת, וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הסופר ואיש החינוך אבי רט שמזה שנים רבות מוביל משלחות וקבוצות לביקורים במחנות בפולין.

את דבריו פותח רט בקביעה לפיה "בעיקרון אני די מסכים אתו", הוא אומר ביחס להחלטתו של דגני ומספר כי בשנותיו הרבות כמוביל משלחות לפולין הגיע למסקנה לפיה "עדיף לנסוע מצבא ומעלה".

"אם רוצים להשקיע אנרגיה גיל התיכון הוא לא גיל ראוי, למעט יוצאים מהכלל. לבני נוער אין את הכלים לקלוט ולהטמיע את הדברים", הוא אומר וקובע כי גיל הסטודנטים ובוגרי צבא הוא הגיל המתאים יותר להטמעת המסרים העולים וצפים במסעות הללו.

בדבריו הוא מזכיר כי לא פעם הפכו המסעות לאירועים וונדליסטיים, בין השאר גם משום שלבני הנוער לא תמיד יש כלים רגשיים לקלוט את תכני המסע, "לפעמים מוקפים במניפולציות לפעמים של מורים ומדריכים", הוא אומר ומספר על תופעות של וונדליזם בהן נתקל אצל קבוצות שכנות לקבוצות שאותן הוביל.

בנוסף הוא מספר על בני נוער שנפשם הרכה התקשתה להכיל את המקומות שבהם עבר המסע והדבר הוביל לחרדות ותופעות לא פשוטות אחרות. לטעמו יש לתת לבני הנוער להבשיל. "כשאני לוקח קבוצות של סטודנטים אני מרגיש את ההבדל בין רווקים לנשואים שלהם כבר יש אחריות", הוא מחדד.

עם זאת גם רט מודע היטב לתרומה שקיבלו בני נוער ממסעות אלה. "ראיתי ילדים שבזכות המסע הלכו לקורס קצינים ולפעילויות התנדבות, גיבשו אישיות, חידוד הציונות וכו'. אבל אם יש לנו אפשרות לנסוע פעם אחת, האם בשביעית כשלא בשל, או כסטודנט או חייל, אני אומר שיותר מאוחר יותר נכון".

מוסיף רט ומציין כי הפעילות הנכונה עבור תיכוניסטים היא מפגש עם ניצולי שואה, סיעוד ותיעוד שלהם, ביקור במוזיאונים וב'יד ושם', לימוד וחקר, וברוח זו הוא עצמו היה מיוזמי המסע הישראלי המפגיש בני נוער עם דמויות מראשית הישוב, מהקמת המדינה ובין השאר גם עם חוקרי שואה וניצולי שואה.

לזאת מוסיף רט ומעיר כי בניגוד לדבריו של דגני הוא אינו סבור שנכון לקשור בין שואת העם היהודי לטרגדיות אחרות בהיסטוריה, גם אם מדובר בטרגדיות עצומות כפי שאירע לעם הארמני, הכורדי ועמים אחרים. "הייתי מבקש לעשות הפרדה. השימוש במילה שואה צריך להיות רק לגבי מה שנעשה לעם היהודי. היקף ומסה כזו בשילוב האנטישמיות שלאורך הדורות... אבקש שתישמר המילה הזו רק לעם היהודי לצד דיבור על טרגדיות ואסונות של עמים אחרים, אבל לא למסמס את מה שקרה לעם היהודי ולא להגיע לזילות המילה שואה".

באשר למחירו הכלכלי של המסע הוא אומר כי מדובר בנקודה משמעותית, אך לא כזו שרק בגללה נכון היה לבטל את המסעות. "כשזה עולה סכום גבוה כל כך זה לא שוויוני ונוצר סינון שמאפשר רק לעשירים. אי אפשר להיתמם – יש כאן הוצאה גדולה ולא ניתן לומר שעד שלא אחרון הילדים לא ייסע אף אחד לא ייסע. אם רוצים לנסוע לפולין ומחליטים שזה חשוב אז משקיעים בזה. זה לא מותרות וזה חשוב, וזה גם יוצר אי שוויוניות". במציאות שכזו לתפיסתו של רט נכון היה לסבסד את המסעות ולאפשר אותם לקהל רחב ככל הניתן - השיקול הכלכלי לא יכול להיות היחיד שעליו עומד המסע.