שופט בית המשפט העליון נועם סולברג
שופט בית המשפט העליון נועם סולברגצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1. אם העולם המשפטי ימשיך לנהוג כמנהגו, שיטת הסניוריטי (מינוי לתפקידים על פי ותק) תמשיך לשלוט במינויים בבית המשפט העליון, וכל השופטים ימשיכו בתפקידיהם בריאים ושלמים, אפשר כבר לפתוח את היומנים.

דפדפו לשנת 2028, עברו לחודש אוקטובר, וסמנו לכם ביומן את ה-20 באוקטובר. ביום זה צפוי לפרוש מכהונת נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, ובמקומו צפוי להתמנות לתפקיד בטקס חגיגי שופט בית המשפט העליון נועם סולברג. נכון, יש כאן קצת יותר מדי תנאי "אם", ובכל זאת כדאי כבר לשריין את היום הזה ביומן.

סולברג נחשב כבר בשעת מינויו ל"סדין אדום". אולם, זמן קצר לאחר בחירתו לבית המשפט העליון התחוור כי מדובר גם באופוזיציה בולטת לגישת האקטיביזם השיפוטי
קשה להמר אלו פנים יהיו לבית המשפט העליון באותו יום. מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון המכהנים כיום יכהנו בבית המשפט העליון באוקטובר 2028 רק השופט נעם סולברג, ומי שככל הנראה תתמנה למשנה לנשיא ואף תירש אחריו את התפקיד, השופטת דפנה ברק-ארז. עם זאת אפשר להעריך במידה רבה של ודאות, כי ככל ששיטת בחירת השופטים לא תשתנה, הרי שגם פניו של בית המשפט העליון לא תשתנינה במובן מהותי. סולברג בהחלט עשוי להמשיך להיות הפרש השמרן הבודד, גם בתפקיד נשיא בית המשפט העליון.

2. נעם סולברג נולד בחיפה בשנת 1962 למשפחה דתית לאומית, למד בבית ספר יסודי דתי ובישיבה התיכונית הידועה 'יבנה' בחיפה, התגייס לחיל האוויר, שירת בו בסדיר ובקבע והשתחרר בדרגת רב סרן.

את דרכו לצמרת החל עוד בתקופת ההתמחות כעורך דין, אותה ביצע אצל מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, פליאה אלבק, לאחר מכן אצל שופט בית המשפט העליון יעקב מלץ, ואצל היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. ממעמד של מתמחה הפך סולברג לעוזרו של חריש, ולאחר מכן לעוזרם של היועצים המשפטיים הבאים בתור, מיכאל בן יאיר ואליקים רובינשטיין, שסולברג היה ממש יד ימינו. בגיל 36 מונה סולברג לשופט בבית משפט השלום בירושלים ותוך שבע שנים קודם לשופט בבית המשפט המחוזי.

3. בשלב מוקדם יחסית 'סומן' סולברג כמי שיכול להיות תקוותו של האגף הדתי והשמרני במערכת המשפט. כארבע שנים בלבד לאחר שמונה לשופט מחוזי עלתה לראשונה מועמדותו למינוי לבית המשפט העליון. בשנת 2009 לא נבחר סולברג לעליון, וגם מועמדותו ליועמ"ש ב-2010 לא הבשילה. אולם, שנתיים לאחר מכן, בשנת 2012, מונה סולברג לשופט בית המשפט העליון.

המינוי עורר ביקורת רבה בקרב חוגי השמאל ובתקשורת, בין היתר בעקבות התחושה שעלתה לפיה סולברג איננו מייחס חשיבות רבה לחופש הביטוי. העילה לתחושה הייתה פסקי הדין שנתן בשבתו בבית המשפט המחוזי בכמה פרשיות, ביניהן חיוב העיתונאי עקיבא אלדר ועיתון 'הארץ' לפצות את פעיל הימין אריה קינג במסגרת תביעת דיבה וחיובם של מוטי גילת ו'ידיעות אחרונות' לפצות בכירה במשרד הפנים בגין תחקיר שפורסם נגדה ושהיה שגוי בחלקו.

אולם, הפרשה הבולטת שבה הסתכסך סולברג בעודו שופט מחוזי עם התקשורת הישראלית הייתה פרשת התביעה שהגיש "סרן ר'". נזכיר כי מדובר בקצין שהואשם בשימוש בלתי חוקי בנשק באירוע שבו נהרגה ילדה פלסטינית בדרום רצועת עזה. הקצין זוכה בבית הדין הצבאי מההאשמות שיוחסו לו. הקצין הגיש תביעת דיבה נגד העיתונאית אילנה דיין והתוכנית 'עובדה', וכן נגד זכיינית 'ערוץ 2' דאז, 'טלעד', בגין התחקיר ששודר על המקרה ביום שבו הוגש כתב האישום. סולברג, בפסק דין שעורר עליו את חמת התקשורת, קבע כי התחקיר היה בגדר הוצאת לשון הרע, וחייב את הנתבעות לשלם לסרן ר' 300 אלף סולברג לא היסס גם לנעוץ סיכה בבלון השאיפה לשוויון, "מן הראוי להדגיש כי אין דרישה ולא ציפייה לשוויון, לחלוקה מחודשת של המשאבים על מנת להשוות לכל דבר ועניין את העשיר ואת העני. אין זהות בין אדם לבין זולתו, לא בתכונות ולא במשאבים"
₪. בית המשפט העליון, תחילה בהרכב רגיל ולאחר מכן בהרכב מורחב ביטל את מרבית פסק דינו של סולברג, אך סולברג עצמו סומן כאויבה של התקשורת.

4. כאמור, סולברג נחשב כבר בשעת מינויו ל"סדין אדום". אולם, זמן קצר לאחר בחירתו לבית המשפט העליון התחוור כי מדובר גם באופוזיציה בולטת לגישת האקטיביזם השיפוטי.

הקלישאה אומרת ששופטים מדברים באמצעות פסקי הדין שלהם, אולם סולברג בחר לדבר מפורשות, גם מחוץ לאולם המשפט, בנאום שנשא ב'כנס רמלה' בשנת 2014 הבהיר סולברג כי המשפט איננו הדרך לפתרון בעיות החברה: "תוצאת לוואי לא רצויה של העלאת שיח הזכויות על ראש שמחתנו היא טיפוח אשליה כי המשפט הוא חזוּת הכול, וכי הוא לבדו מסוגל להוביל לשינוי חברתי. שעריו של בית המשפט פתוחים, הוא מעניק סעד כשיש עילה לעשות כן, ועומד לימינו של הפרט בריבו עם הרשות. ואולם, קצרה ידו של המשפט לעשות צדק עם כל אחד ואחד מבני החברה".

סולברג לא היסס גם לנעוץ סיכה בבלון השאיפה לשוויון, "מן הראוי להדגיש כי אין דרישה ולא ציפייה לשוויון, לחלוקה מחודשת של המשאבים על מנת להשוות לכל דבר ועניין את העשיר ואת העני. אין זהות בין אדם לבין זולתו, לא בתכונות ולא במשאבים. עקרון השוויון איננו היעד, אלא האחווה, הרגישות, האחריות החברתית".

5. כאמור, סולברג דיבר גם מחוץ לאולם, אך לא פעם לא חשש לדבר באמצעות פסקי הדין, ולאתגר את מוסכמות האקטיביזם השיפוטי. אחת מאבני היסוד של האקטיביזם השיפוטי היא עילת ה'סבירות'. עקרון שקבע אהרון ברק שלפיו ניתן לבטל החלטה של רשות שלטונית אם איננה עומדת במבחן האדם הסביר.

סולברג לא היסס לחלוק על גישה זו פעמים רבות, האחרונה שבהן בפסק הדין שאישר את מינויו של אביחי מנדלבליט ליועמ"ש. במקרה זה היו השופטים תמימי דעים כי אין לבטל את ההחלטה, אולם בין השופטים סולברג ועמית התפתח עימות בשאלה האם יש לעשות שימוש בעילת הסבירות. סולברג שלל ועמית חייב. סולברג ניצל את פסק הדין לכתב קטגוריה על השיטה עצמה, "הסבירות פנים רבות לה, וגם הראוי הריהו תלוי בעיני המתבונן. מה שנראה בעיני עותרים לעיתים מזומנות כבלתי סביר במידה קיצונית, לא ראוי, והרה-אסון לשלטון החוק, נחזה בעיני המשיבים צח, זך ונקי; ובית המשפט בתווך, חותר לפרוט לפרוטות את עילת הסבירות, לאמות-מידה, כדי לנמק אל-נכון את פסיקתו בנושא העתירות בית המשפט העליון הנוכחי הוא בית משפט עם "מפלגת אקטיביזם קיצוני" גדולה, "מפלגת אקטיביזם מתון" קטנה ו"סיעת יחיד" של שמרנות מתונה, סיעתו של השופט נעם סולברג
שעל הפרק, ועל מנת לפזר את עננת העמימות, לתרום לבהירות, ולצמצם את מרחב אי-הוודאות שבו שוכנת הסבירות, גם במבט צופה פני עתיד".

"כלי העבודה העומדים לרשותנו בענייני סמכות ופרוצדורה, עניינים שבהם כוחנו ומומחיותנו עִמנו, כשופטים, אינם זמינים, ופחות ישׂימים, במה שנוגע ל'סביר' ול'ראוי'; שלגביהם השקפתו של בית המשפט לא תמיד נחזית כעדיפה על דעת הבריות. מוטב אפוא לשימוש בעילת הסבירות שיֵעשה עם קַב חֳמָטין", הוסיף סולברג.

6. עמדתו של סולברג בהחלט מעניינת, אלא שלמרבה הצער הוא יחיד. בית המשפט העליון הנוכחי הוא בית משפט עם "מפלגת אקטיביזם קיצוני" גדולה, "מפלגת אקטיביזם מתון" קטנה ו"סיעת יחיד" של שמרנות מתונה, סיעתו של השופט נעם סולברג.

עד כמה מדובר בסיעת יחיד התברר בפסק הדין במתווה הגז. כנגד דעתו של סולברג, שעסקה בחוקיות המתווה, עסקו יתר חוות הדעת בהתאמת המתווה ל"עקרונות יסוד". סולברג נותר בודד בעמדתו ודעתו נותרה בצד הדרך.

ככל ששיטת בחירת השופטים תמשיך להיות כזו שמעניקה ווטו לשופטי העליון בועדה על מינויים לבית המשפט העליון, סולברג עלול להישאר פרש בודד. רק שינוי השיטה יביא לבית המשפט העליון שלנו "סולברגים" נוספים, שלהם הוא זקוק כל כך.

---

מתוך מגזין ערוץ 7