לפני כשאתם מתראיינים ל-'7 לילות', מומלץ להיעזר בשירותיו. רני רהב
לפני כשאתם מתראיינים ל-'7 לילות', מומלץ להיעזר בשירותיו. רני רהבצילום: יוסי זליגר, פלאש 90

ביקום מקביל, שבו אין דריסת רגל לבני תמותה רגילים, שוכנות בשלווה זו לצד זו קבוצות הוואטסאפ של אנשי התקשורת.

כמעט כל עיתונאי או איש פרסום עשוי למצוא את עצמו בקבוצה וירטואלית אחת או יותר של קולגות לצד חברים מהמערכת, עמיתים מעבודת השטח העיתונאית וסתם אנשים זרים מכלי תקשורת מתחרים.

בתוך אותו יקום פועלות קבוצות של כלל התקשורת עם נציגים מהמגזר, קבוצות של תקשורת מגזרית עם מיעוט חילוני וגם קבוצות חרדיות עם סרוגי מחמד. אבל דבר אחד משותף לכולן: התמיכה ההדדית בנושאים מקצועיים, ובפרט בהעברתם של מספרי טלפון מבוקשים. זקוק למספר הישיר של כבוד השר? הרי הוא לפניך. מחפשת את הנייד של הרב הבכיר? בבקשה, אבל הוא עונה רק למסרונים. ומה עם יושב ראש ועד מנקי החלונות באזור השרון? אין בעיה, שלושה חברים שונים מצרפים את המספר של איש הקשר בתוך עשר שניות לכל היותר.

אם נמיין את מספרי הטלפון הללו לפי מקצועות ותפקידים, נגלה תחום אחד שהוא ללא ספק המבוקש ביותר על ידי ציידי הטלפונים. לא, לא דוגמניות העל, אני מתכוון לתחום הדוברות ויחסי הציבור, או היחצ – כפי שנוהגים לכתוב בקצרנות במקלדת הטלפונים החכמים. יחצנים מהווים את החלק הארי של בקשות מספרי הטלפון, פשוט משום שעיסוקם נוגע בכל תחום אחר. לכל אחד היום יש יחצן, ואם לא יחצן אז דובר, ואם לא דובר אז פרסומאי: פוליטיקאים, בתי עסק, ערוצי תקשורת, תיאטרונים, אמנים, ספורטאים, שפים וחיילים בצבא האמת של שי חי. כמעט כולם אוחזים באנשי מקצוע שמייצגים אותם, מקדמים אותם או מסוככים עליהם מפני עיתונאים ורכילאים ושאר מזיקים. מחפש תגובה של עבריין צמרת או, להבדיל פי מיליון, בן משפחה של קורבן פיגוע? אנא פנה לדובר בצורה מסודרת ואולי תצליח לקבל ממנו משפט לציטוט.

יש משהו מוזר ואף מעציב בטבעיות שבה אנחנו מקבלים את העולם הזה, עולם של תקשורת בינאישית דרך פילטר של דוברות ויחצנות. לא רק העיתונאים רואים בכך את דרך העולם אלא גם צרכני התקשורת. כולנו התרגלנו לתגובות מיומנות ומשויפות, חלקלקות וחמקמקות, בלי שום ספונטניות או אימפולסיביות או כנות או רגש. קל לנו יותר להתמודד עם תגובה צפויה ומשעממת של דובר מאשר עם כנותו המעט עילגת של האזרח הבינוני והסביר. ולא, אני לא מתכוון לטיפוסים הגבוליים שבועטים בחפצים בתוכניות ריאליטי ומקודמים באורח מחושב על ידי עורך מניפולטיבי.

אנחנו חיים בעידן של צקצקנות פוליטיקלי קורקטית מהצד האחד ושל הצפה בכוכבי אינסטנט ובגיבורי חדשות לא מהוקצעים מהצד האחר. בהתאם לכך, איבדנו את הסלחנות שלנו כלפי בחירות מילים לא מוצלחות, טונים לא מדודים ושפת גוף לא מדויקת. אנשי התקשורת מנידים את ראשיהם בחמלה ובזלזול נוכח אנשים חסרי מודעות תקשורתית, אנשים ששופכים את לבם, כעסיהם ודאגותיהם בלי לסנן. "מדוע הם לא לוקחים איש מקצוע?" הם שואלים זה את זה. והציבור הרחב קולט ומבין ולוקח לעצמו יחצנים ודוברים, וכך נוצרת תנועה מעגלית שבה שני הצדדים מזינים זה את זה ורני רהב לוקח את דמי התיווך. התוצאה הבלתי נמנעת היא עולם תקשורתי שלם שגם בחלקיו היותר אנושיים עדיין נראה סינתטי, תבניתי וממוסחר.

מחיר ההכרה

מי שבוודאי זקוקים לעבודתם של היחצנים הם אמנים מתחומים שונים, יוצרים אינדיבידואלים שבלי התיווך הזה יתקשו להגיע להכרה ולהצלחה מסחרית. למרבה הצער, גם ליחסי ציבור ולפרסום עלול להיות מחיר, בעיקר אם המאמץ לא מושקע בכיוונים הנכונים. למשל, ריאיון במוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות' עלול להתגלות כמוקש אישי רציני, כזה שיגרום לאמן להתחרט על היום שבו נולד, או לפחות על היום שבו ויתר על המקצוע היציב והבטוח של זגגות. תשאלו את ג'קו אייזנברג, אם אתם בכלל זוכרים מי זה.

ראיונות יחצניים לעיתונות המודפסת הם בדרך כלל תענוג קטן מאוד למתראיין. גם ההמתנה לפרסום הריאיון מורטת עצבים, והקריאה של התוצאה הסופית היא בכלל סוג של סרט אימה. אבל נדמה שבמהלך השנים, '7 לילות' נחשב חריג לרעה גם יחסית לז'אנר. יותר מפעם או פעמיים ספג המוסף תלונות והאשמות מחלק ממרואייניו, בעיקר על סילופים, שכתובים, סכסכנות ורדיפת סנסציות. שי גבסו, ישי לוי, ליאור נרקיס, המשורר דניאל עוז והמפיק המוזיקלי משה לוי הם רק חלק מהמרואיינים שהפנו אצבע מאשימה כלפי המוסף לאורך השנים. לא חייבים להאמין לכל תלונה, אך הדמיון בחלק מהטענות בהחלט מעורר תהיות על צירופי מקרים ומשמעותם.

הקורבנות האחרונים של חובת היחצנות הם חנן בן ארי וישי ריבו, שני מוזיקאים וזמרים דתיים שפרצו את חומות המגזר והגיעו עד ללב המיינסטרים החילוני. בשבועות האחרונים התראיין כל אחד מהם בנפרד ל‑'7 לילות', וזמן קצר לאחר מכן נאלץ להתנער מאמירות מעוררות תמיהה שהופיעו בשמו במוסף המודפס. לאור ניסיון העבר, קל להאמין לקיומם של פערים גדולים בין הדברים שנאמרו לדברים שצוטטו. ודווקא משום כך מתבקשת זהירות יתר בבחירת נושאי הריאיון ובבחירת הפלטפורמה העיתונאית. למרבה הצער, כאמור, הציבור לא מגלה סלחנות כלפי דיבור לא מדויק, וזה נכון אף יותר בתוך המגזר הסרוג. לתשומת לב האמנים ובעיקר מנהלי היחצ שלהם.