כשאומרים "בית ילדים" מחלחלת לה נוסטלגיה כזו לילדות, למשהו שהיה ואיננו עוד.
מי שגדל בבית ילדים בוודאי יודע וגם מי שלא יכול לחוש ולדמיין שמדובר במקום שמח, התרוצצות ילדים, מקום של חיים, תקווה ועתיד. כאלה היו הילדים, במיוחד הילדים של שנות ה- 20, 30 , 40, בקיבוצים.
עולם שלם נברא סביבם, תרבות שלמה של חינוך שיצרו בעצמם אותם צעירים ששאפו לחברה אוטופית של שיתוף ושוויון, לדרך חיים עצמאית של עבודה וקרבה לטבע.
למרות דלות האמצעים ודלות החומר באותם ימים, הדאגה לילדים עמדה בראש.
"בית הילדים " בגשר הישנה (שעומד עד היום), והתצוגה המקסימה שבתוכו, הוא פינה חמה בלב רבים לעוד שנים רבות. חיי היומיום מיוצגים בפריטים שנבחרו בקפידה רבה. המבנה עצמו ששוחזר מלבני בוץ מקומי והוקם על-פי תיעוד מדוקדק של מה שהיה ונחרב קליל. פרט לרצפה סדוקה , לאמבטיית פח מחוררת כדורים, ולקרוסלה בחצר, כלום לא נותר.
התערוכה שמוצגת במקום, היא חדשנית ופורצת דרך בפן הטכנולוגי. את התערוכה מלווה אפליקציה מיוחדת וחווייתית עבור הן עבור ילדים , משפחות ומבוגרים. מדובר בטכנולוגיה הכי חדישה תומכת במוצגי עבר ונוסטלגיה והיא נגישה וקלה למשתמש.
קצת היסטוריה:
בשנת 1989 החלו עבודות השיקום של המקום ביוזמת המועצה לשימור אתרים. האתר נחנך ב-1992. במרכז החצר שוחזר בונקר. חדר האוכל הישן הפך למוזיאון ובו מוצג חזיון אור-קולי שמספר את תולדות המקום.
בין הירמוך לירדן הקים פנחס רוטנברג את ה"סטארט אפ" של ראשית המאה הקודמת - מפעל חשמל הידרואלקטרי שפעל משנת 1932 עד 1948. תחנת הכוח ניצלה את זרם המים של שני הנהרות, הירמוך והירדן, ועל כן נקראה "נהריים". חוויית נהריים מייצגת סמל של מימוש חזון ההתיישבות היהודית ופיתוח התעשייה העברית בארץ ישראל. זהו גם סיפורו של האיש והיזם, פנחס רוטנברג, שהפך חלום למציאות ויצר יש מאין.