אפס או ענו?

"הענווה והשפלות האמתית מוסיפה בריאות וכוח, והדמיונית מחליאה ומעציבה, יבחר לו האדם מידת הענווה בצורתה הבהירה למען יחזק ויאמץ"

הרב יובל לויטה-'עולם קטן' , ה' בניסן תשע"ו

גבר איש קופץ קפיצה שמח מאושר רגש ידיים יד עסקים
גבר איש קופץ קפיצה שמח מאושר רגש ידיים יד עסקים
Office XP

הבעיה ברגשות היא שהם לא סגורים על עצמם. הם מציפים ומשתוללים, באים פתאום, עושים בלגן
איך יכול להיות שמשה, אדון הנביאים, שמקבל את התורה בסיני, יחשוב שהוא אפס או שהוא כלומניק?!
והולכים.

לפעמים מתחשק לך אחרי שההתרגשות גואה לעצור את הרגש ולשאול אותו כמה שאלות: הי, מאין באת? למה באת עכשיו? מה אתה רוצה ממני בעצם? איך קוראים לך? אבל הוא נעלם עוד לפני שהתחלת לשאול. עד הפעם הבאה.

בגלל שהרגשות לא סגורים על עצמם – הם מבלבלים. הרבה פעמים אנחנו קוראים לרגש אחד בשם מסוים הרבה שנים - והוא בכלל רגש אחר לגמרי. לדוגמה רגש של כאב פנימי, התחושה שמשהו בי לא טוב, אפשר לקרוא לו 'באסה', אפשר לקרוא לו 'עצב', אפשר לקרוא לו 'צער' ואפשר אפילו לקרוא לו 'תשובה' או 'חרטה' – כל שם הוא בעל משמעות אחרת לגמרי. אז איך נדע?

הענו הראשון

הרב קוק מלמד אותנו שעבודת המידות עוברת דרך לימוד תורה. אתה צריך להתבונן על הרגשות וללמוד היטב איך להתנהל אִתם, איך לעבוד אִתם באופן נכון. איך להבין אותם. בפסקה שלפנינו הרב קוק לוקח את רגש הענווה ועושה לו ניתוח לב פתוח. מה נמצא שם בפנים בתוך הרגש הזה?

הרבה אנשים חושבים שיש שם תחושות "אני אפס" או "אני לא יכול לעשות כלום" או "אני חלש, מסכן, חסר אונים או מיואש". הרב קוק טוען שרוב התחושות הללו הן בכלל לא של הענווה אלא רק של אשליה של ענווה. לפעמים התחושות הללו מגיעות בכלל מגאווה.

איך יכול להיות? בשביל זה צריך להבין מה זו ענווה אמתית. המורה הכי טוב לענווה הוא משה רבנו - הענו מכל האדם. איך יכול להיות שמשה, אדון הנביאים, שמקבל את התורה בסיני, יחשוב שהוא אפס או שהוא כלומניק?! מה, הוא עובד על עצמו? איך הוא ענו יותר מכל בני האדם?

כנראה הענווה האמתית לא משווה בין בני אדם ואז בודקת אם אני פחות או יותר, אם אני מפסיד או אם אני מנצח. הענווה היא העמידה מול הקב"ה. לכן משה הוא הענו מכל האדם מפני שהוא האדם שהצליח לעמוד לגמרי לפני הקב"ה. מה קורה שם כשעומדים לפני ה'? משה רבנו מגלה לנו שהאדם לא מת שם ולא צריך להגיד שהוא אפס, הוא פשוט קולט עד כמה הכול – לא ממנו, עד כמה הכול מגיע מהמקור העליון.

לכן ענווה מוסיפה בריאות וכוח - כי היא אומרת לאדם: תחיה בשיא הכוח ותמצה את הכישרונות שלך עד תום ותזכור שהכול מה' יתברך. דווקא כשתזכור את המקור לא תצטרך להתכחש לשום כוח בקרבך ותוכל לצמוח עד אינסוף בלי חשש להתנפחות של גאווה ומאבקי כבוד.

להשתמש במתנה

לעומת זאת, מי ששוכח את ה' שם את כל הכבוד על הכתפיים שלו ואז הוא עסוק כל היום במאבקים והוכחות להראות עד כמה הוא שווה וכמה הוא מכובד. כשהוא מנצח הוא מלך העולם וכשהוא מפסיד הוא מרגיש שהוא אפס ואז אפילו מרגיש כמה הוא ענו.

הענו משוחרר מכל הסיבוך הזה, הוא לא משחק במגרש של הכבוד. הוא חי את החיים שהקב"ה מזרים בקרבו ומשתדל לחיות אותם הכי טוב שאפשר. לא מנסה לנצח אף אחד ולא להוכיח לאף אחד, הרי מלכתחילה הוא לא הבעלים כאן. הרי החיים הם מתנה ואין טעם לבזבז אותה בלהראות לכולם את האריזה הנוצצת של המתנה, אלא כדאי פשוט להשתמש בה.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם" 

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן