אליוקים במילואים

, א' באלול תשס"ב

מאת: עמנואל שילה

במקום צעד פופוליסטי של התנדבות לשבוע מילואים, מוטב שהיועץ המשפטי ינקוט כמה צעדים משפטיים אפקטיביים כדי להקל על עבודתם של כוחות הביטחון * רובינשטיין התאהב בפוזה של המטיף הלאומי. השבוע הוא הרביץ מוסר ברב שלמה אבינר, ועל כך אמרו חז"ל טול קורה מבין עיניך.



היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין בן ה-54 התנדב לשבוע מילואים ב'שטחים'. לכאורה צעד פטריוטי נאה, אלא שמהפרסומים בעיתונים לא ברור מה המטרה העיקרית של האקט ההתנדבותי: לשמור שישראלים לא ייהרגו, או להשגיח שהפלשתינים המסכנים לא יסבלו יותר מדי
במחסומים.

כך או כך, מוטב היה אילו הרובאי רובינשטיין היה נותן דעתו לדרכים יותר אפקטיביות שבהן הוא יכול לתרום לביטחוננו. ככלות הכל, מדינה שבכל חודש עשרות מאזרחיה נופלים חללים ברחובות, במסעדות, באוטובוסים ובצידי הדרכים, אינה יכולה לקרוא לעצמה 'מדינת חוק'. בסיטואציה כזאת היה מקום לצפות מהממונים על אכיפת החוק – בעיקר היועץ המשפטי ובג"ץ - שיעשו כל מאמץ כדי לאפשר לממשלה ולכוחות הביטחון את השבת הסדר והשקט. בפועל נראה שלאנשי החוק שלנו שמירה על "צלם אנוש" ועל מראית-עין של שלטון חוק חשובה יותר משמירה על חיי אדם.

הניסיונות לשיקום ההרתעה הישראלית נגד האויב הערבי מבחוץ ומבפנים מתנפצים שוב ושוב בגלל בעיות משפטיות. אם יש משמעות לתואר 'יועץ' שרובינשטיין מתהדר בו, למה שלא ייעץ לממשלה אילו חוקים עליה לחוקק כדי שיתאפשר גירוש בני משפחות מחבלים, ולא רק לעזה? האם רובינשטיין עוסק בזה? האם זה מטריד אותו? אם כן, מוטב שיתעסק בזה עד שימצא פתרונות. אנחנו מוותרים לו על המילואים.

ואולי במסגרת מאמציו למען אוכלוסייה אזרחית ב'שטחים' הנתונה להתעמרות של כוחות הביטחון, יואיל מר רובינשטיין לתת את דעתו גם על ביטול החרפה של 'הנהלים המיוחדים' – אותה אפלייה גזענית שבשמה נתונים יהודי חברון לרדיפה משפטית בלתי פוסקת מצד המשטרה המקומית והפרקליטות, בעוד שכניהם הערבים מתחמקים מלתת את הדין על התגרויות, התפרעויות ופעילות עויינת.

מי יתננו עפר לרגליו

ביום ראשון, כנראה תוך כדי אריזת הצ'ימידאן למילואים, הספיק היועץ לשגר מכתב אזהרה מתחסד לרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל א' ומגדולי מרביצי התורה בדור. רובינשטיין מטיף מוסר לרב אבינר על מאמר שפרסם בעלון השבועי 'באהבה ובאמונה'. במאמר הוזכר כי על פי ההלכה יש רשות למצביא להוציא להורג סרבני גיוס כאשר יש בכך צורך חיוני. "חכמים היזהרו בדבריכם" מפגין אליוקים את שליטתו ב'פרקי אבות', ומפנה גם לפירוש הברטנורא על אתר. באותה הזדמנות הוא מערבב משפט חילוני במשפט עברי, ומוכיח מפסוקים בנביאים וכתובים כי על פי היהדות אפשר לחטוא גם בדיבור. כאילו יש איזה בר-בי-רב שלא יודע זאת.

סרבני הגיוס זכו לסלחנות מופלגת מצידו של רובינשטיין. נגד אנשי 'זו ארצנו', משה פייגלין ושמואל סאקט, הוגש בעבר כתב אישום פלילי, בעוון המרדה, על הרבה פחות מהסתה לעריקה בעת מלחמה, ונגזרו עליהם חודשים של עבודות שירות. רובינשטיין מניח לסרבנים לצאת בזול, אבל מודאג מאוד מתחושת האיום שהם נתונים לה, לטענתם, בעקבות דברי הרב אבינר. היועץ המשפטי מודה כי אין בדבריו של הרב אבינר היתר למי שאינו מפקד הצבא לקחת את החוק לידיו, אך טוען כי הדברים עלולים להתפרש כך, וכאמור – "חכמים היזהרו בדבריכם". לדידו של רובינשטיין פרסומם של דברי תורה -
שתואמים אגב גם את החוק הצבאי כפי שכבר העירו רבים – הוא לא פחות מחילול השם.

בחמלתו כי רבה הוא מודיע לרב כי החליט שלא לפתוח בחקירה פלילית נגדו, אך מזהיר שלא לחזור על התבטאויות כאלה בעתיד, כי "חיים ומוות ביד הלשון".
רובינשטיין כבר הוכיח בכמה מקרים שהוא פשוט מאוהב בפוזה של המטיף הלאומי. אח, מי יתננו תלמידיך, ר' אליוקים. אלפנו, אלפנו בינה!


"היזהרו בדבריכם" או "טול קורה מבין עיניך"?

אם כבר מדברים על התבטאויות לא זהירות, כדאי להזכיר לרובינשטיין את תפקודו והתבטאויותיו בפרשת העמותות של ברק. ומכיוון שבחובב ציטוטים מושבע עסקינן, הבה נקדים ונצטט לו דף גמרא כצורתו: "אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: 'ויהי בימי שפוט השופטים?' דור ששופט את שופטיו. אומר לו: טול קיסם מבין שיניך, אומר לו: טול קורה מבין עיניך; אמר לו 'כספך היה לסיגים', אמר לו: 'סבאך מהול במים'". ובלשון ימינו: תראו מי שמדבר על התבטאויות לא זהירות. תראו מי שמדבר על מורה הלכות שנותן מקום לטעות בדבריו.

תזכורת מפרשת העמותות: פרקליטיו של ברק עשו אז את מה שהוצג על ידם בגאווה אחרי הבחירות כ"תרגיל מבריק". הם פנו אל היועץ המשפטי בדרישה להעמיד לדין את בנימין נתניהו. האשמה: שימוש בכספים שלא במסגרת החוק למימון מפלגות במערכת הבחירות שלו נגד שמעון פרס בשנת 96'. טענתם היתה כי הכספים שמימנו את הקמפיין 'נתניהו טוב ליהודים' גויסו שלא במסגרת התנאים שהחוק מתיר – קבלת תרומות רק מאזרחים ישראלים ורק עד סכום מוגבל לתורם בודד.

למעשה, העמדתו לדין של נתניהו הטרידה את אנשי ברק בערך כמו עתידו הפוליטי של פרס. מה שבאמת רצו זה לקבל את מה שאכן קיבלו מלשכתו של רובינשטיין: חוות דעת משפטית מהוססת ומבולבלת, שהשאירה מקום להבין כי מגבלות החוק למימון מפלגות חלות רק על כספים שמגויסים למערכת הבחירות לכנסת, ולא על אלו המופנים למערכת הבחירות לראשות הממשלה. בכך נסללה הדרך, לפחות מבחינתם של פרקליטי ברק, לגיוס הון עתק למימון מערכת הבחירות של ברק לראשות הממשלה, תוך הסתמכות על מה שלדידם היה היתר מפורש של היועץ המשפטי לממשלה.

כך, בדברים הלא זהירים שיצאו מלשכתו, סלל רובינשטיין את הדרך לאחת הפרשיות המושחתות ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית. עד היום טוענים אנשי ברק, ביניהם משפטנים כמו עו"ד יצחק הרצוג, כי מעשיהם נעשו כחוק ובהסתמך על המכתב שיצא מלשכת היועץ המשפטי. אגב, הפרשנות הזאת נדחתה חד-משמעית על ידי שני מבקרי מדינה שהם גם שופטי עליון בדימוס: מרים בן-פורת ואליעזר גולדברג.

אז מצד אחד אתה שואל את עצמך מניין לוקח רובינשטיין את העוז להטיף לאחרים בעניין "חכמים היזהרו בדבריכם"? האם הוא, שפרשנותו המגומגמת הכשילה משפטנים מקצועיים וגרמה להם לנהל מערכת בחירות עבריינית, יכול להטיף מוסר לרב שפרסם דברי תורה אמיתיים - מה גם שעד כה לא הוכח שמישהו הוכשל על ידי דבריו?

מצד שני, יכול להיות שרובינשטיין אכן הפנים את הלקח של טעותו, והוא רוצה להיטיב גם עם זולתו ולהתחלק אתו במוסר-השכל שלמד לאחר שהוא עצמו נכשל בדבר דומה. יפה מצדו, לא?


רובינשטיין קובר את תיק העמותות
תפקודו הרופס והלקוי של רובינשטיין בפרשת העמותות לא מסתכם באותו מסמך מבולבל. רובינשטיין נמנע מלהורות על חקירת משטרה נגד ברק ואנשיו, והודיע כי ייכנס לתמונה רק לאחר שתסתיים חקירת מבקר המדינה בפרשה.

ההחלטה הזאת של רובינשטיין הרגה כמעט לגמרי את האפשרות לנהל כראוי את חקירת המשטרה. אנשי ברק, שרובם שיתפו פעולה עם חקירת המבקר, למדו מהמסקנות שלו במה אסור להם להודות, ובחקירתם במשטרה סכרו את פיהם ושמרו על זכות השתיקה. לכאורה אפשר היה להשתמש בהודאותיהם בפני המבקר, אלא שהחוק קובע כי דברים הנאמרים במסגרת חקירת מבקר המדינה אינם יכולים לשמש ראייה במשפט פלילי. האבסורד הומחש כאשר בעת שאחד הנחקרים שוחרר בערבות ביקשה המדינה להתנות זאת בכך שייאסר עליו לדבר עם אחד מחבריו, שנחשד גם הוא בפרשה. השופט דחה את הבקשה ואמר כי אילו רצו השניים לתאם עדויות הרי היה להם כל הזמן שבעולם לעשות זאת.

השיבה שופטינו
תפקודו של רובינשטיין, בפרשה זו כמו באחרות, הוא אופייני לאותם דתיים-לאומיים שלא התחנכו על ברכי המהפיכה התורנית מיסודה של תנועת הרב קוק, . אלו נוקטים הפרדה בין עולמם הדתי לעולמם המקצועי. לכל היותר הם מעטרים בציטוטים נאים ממקורות היהדות את החלטותיהם, שמקורותיהם האמיתיים באים ממערכת ערכים ושיקולים חילונית לחלוטין. חיצונית זה נשמע מאוד יהודי, אבל באמת זה לא שונה הרבה מארוחת-טריפה לקול צלילי מוזיקה חסידית.

יפה שהיועץ המשפטי אינו מתבייש בזהותו הדתית. יפה שבתוך עיסוקיו הרבים הוא מוצא גם זמן לרכוש השכלה תורנית. אך אין די בכך. אנו זקוקים למשפטנים דתיים שדתיותם היא המצפון המקצועי שלהם. כשנזכה לכך לא יזכו אויבינו להגנת החוק, וגם רבנינו המפרסמים דברי תורה לא יתוגמלו בנזיפות מתחסדות.