עניין אישי והפעם עם שאול יהלום

בן 68. תושב אלקנה. נשוי לנאוה. אב לארבעה וסב ל-15. שר וח"כ בדימוס. יו"ר מכללת 'דעת אריאל' ועלון 'מצב הרוח'

עפרה לקס , ו' בניסן תשע"ו

שאול יהלום
שאול יהלום
צילום: דניאל רצאבי

התחלה: אלול תש"ז, דרום תל אביב. האם עלתה מרוסיה בשנת 33' והאב היה דור חמישי בארץ, נצר לראשוני חסידות חב"ד ויליד חברון. השם המקורי היה דימנד. ההורים עיברתו ליהלום. הוא אח צעיר לשתי אחיות.

יסודי: ביל"ו ברחוב רוטשילד בתל אביב, "בית ספר מאוד חדשני". עיקר החדשנות הייתה בתפילות. שלמה רביץ הקים אז מקהלה מקרב התלמידים, והיא הייתה מתפללת מדי שבת באוהל שם. למרות שלא התקבל, הוא נותר "פריק של חזנות".

תיכון: צייטלין. "מאוד מעונב", והמנהל ד"ר דב עברון "הנהיג משמעת מאוד מוקפדת". לצד זה, היו שם מחנכים ומורים בעלי שיעור קומה. "כמעט כל מורה שני היה אחר כך לפרופסור באוניברסיטה". גם המורים למקצועות הקודש היו כאלה. "המורה שהשפיע עליי הכי הרבה מבחינה דתית היה הרב מאיר שפירא. עם הגאונות התלמודית וההלכתית שלו, הוא היה יכול לשים בכיס הקטן הרבה ראשי ישיבות". 

תנועת נוער: בני עקיבא סניף תל אביב מרכז, גרעין שח"ל. בתקופתו עבר הסניף לפעול בדובנוב 7 המיתולוגי, "קיבלנו קומה שלמה". בהיותם בכיתה י"א, סילק הקומונר דאז, אריאל רוזן-צבי (לימים פרופ' למשפטים), את בני דון יחיא (לימים עו"ד) מהסניף. הצעד גרר שביתות והפגנות ובירור של ההנהלה הארצית. "ההנהלה פסקה לטובת החניך, אבל הקומונרים איימו במרד". ההנהלה נכנעה, "וכמעט כולנו עזבנו את הסניף".

מקלט מפלגתי: מי שקלט את החבורה היה המפד"ל, ובראשה זבולון המר שהיה אז בדור הצעיר. זה היה המפגש הראשון עם המפלגה, שתהיה מרכז פעילותו בשנים הבאות. "הם נתנו לנו מקום ותקציב להביא מרצים. אני ריכזתי את הפעילות וכך שרדנו עד גיוסנו לצבא".

אקדמיה 1: עוד לפני הגיוס הוא עבד במשמרת הצעירה והיה סטודנט לראיית חשבון בשלוחה התל אביבית של העברית.

בשעה טובה: בשנים האלה הוא ריכז את פרלמנט הנוער הדתי, גוף שכלל עשרות תיכונים דתיים מגוש דן. הנציגה של תיכון בני ברק, נאווה צוקרקנדל, הייתה חביבה במיוחד, ועוד לפני שהוא סיים את שירותו הצבאי השניים נישאו. במהלך השנים הייתה נאווה מורה לחינוך מיוחד, מנהלת וגם מפקחת בתחום.

הברכה: 4 ילדים ו‑15 נכדים, לצעיר שבהם הייתה ברית השבוע. הבכור, שי, הוא סמנכ"ל שיווק ב'אבני דרך', ובקרוב יהיה עורך דין, גר בגבעת שמואל ואב לשלושה. אורי הוא קצין כבאות בנתב"ג, גר באלקנה ואב לחמישה; מיכל היא מורה לחינוך מיוחד, גרה בירושלים ואם לחמישה; ואורית היא מורה לאמנות, גרה בפתח תקווה ואם לשתיים.

צבא: רבנות צבאית. "מש"ק דת ומש"ק משמעת במדרשה התורנית של צה"ל". במילואים הוא עשה קורס קצינים ומילא תפקיד של חוקר מקרי מוות, "עבודה מאוד עצובה". במלחמת יום הכיפורים הוא ירד אל המעוזים של התעלה ובנה תיקים על כל אחד מחיילי גדוד המילואים של החטיבה הירושלמית שנפל בשבי, והיו 60 כאלה. לבסוף הם חזרו. את וידוא נפילת חללי החטיבה הם לא יכלו לעשות מקרוב כי המצרים היו בתעלה, "אז נגבו עדויות".

אקדמיה 2: עם השחרור הוא החל שוב ללמוד, אבל הפעם כלכלה וחינוך בבר-אילן. בהמשך עשה תואר נוסף בחינוך. שניהם בהצטיינות. הוא ריכז את המשמרת הצעירה של המפלגה ומילא מגוון תפקידים. האחרון שבהם היה "מזכיר מדיני של המפד"ל".

המתנדבות בעם: במקביל, הוא היה בין מייסדי האגודה להתנדבות והמזכיר הראשון שלה, "כדי לתת לבנות דתיות אפשרות לשרת". הוא הסתייע בקשריו במפלגה והתוצאה מרנינה את לבו.

חבר כנסת: החל לכהן בכנסת ה‑13 אחרי תהליך רה-ארגון שעברה המפלגה, "הייתי צריך לעבוד מאוד קשה כדי להיכנס". הוא היה חבר ועדת החינוך, ואברום בורג, "ידיד גדול", שהיה יו"ר הוועדה, הציע לו להיות יו"ר ועדת המשנה של החינוך הדתי. "סירבתי וביקשתי להיות יו"ר ועדת המשנה של החינוך המיוחד".

חינוך מיוחד: מי שחשפה בפניו את הנושא הייתה נאווה, רעייתו, שפגשה בקשיים שהמשפחות מתמודדות איתן בשטח. "יישמתי את חוק החינוך המיוחד, שכבר חוקק אבל עלה מאות מיליונים ולכן התעכב". בכנסת הבאה הוא היה יו"ר ועדת החוקה, "והתמסרתי לחקיקת חמשת הפרקים הראשונים של חוק שוויון אנשים עם מוגבלויות". בהמשך, אחרי פטירתו של המר, הפך לשר התחבורה.

אלוף החקיקה: בכנסת ה‑16 הוא היה יו"ר ועדת עבודה רווחה ובריאות וחקק את חוק הנגישות, "כולם חושבים שזה קשור רק לניידות, אבל החוק מדבר על תחומים רבים נוספים". הוא גם יזם את חוק החולה הנוטה למות, הצהרות הון של ראשי עיריות ועוד.

טעון שיפור: לפני שבוע דורגו חברי הכנסת לפי פעולות החקיקה שלהם. "הצטערתי שלא מצאתי את חבריי מהתנועה בין ראשוני המחוקקים החברתיים. פעם המפד"ל הצטיינה בזה. לצערי הרב היום הדברים הם אחרים".

אחרים: "נכון, הם עוסקים בהרבה דברים. אבל כשיש חקיקה יותר קל להעביר תקציבים, והיא נשארת לדורות".

הפרישה: לפני עשר שנים. אחרי 14 שנה וארבע קדנציות נפרד מהפוליטיקה. "זה לא חסר לי ב"ה. לא היה תחום או תפקיד שלא הייתי בו". היום הוא תומך בבית היהודי אבל איננו פעיל.

24/6: הוא חבר מזכירות של הסתדרות הפועל המזרחי, יו"ר הוצאת הספרים 'מורשת' שהיא אמא של סידור 'רינת ישראל', "שבקרוב יוצא במהדורה חדשה". הוא יו"ר קרן הפנסיה 'גלעד', ולאחרונה התמנה ליו"ר מכללת 'דעת אריאל'.

דעת אריאל: "יש היום מוסדות אקדמיים דתיים, אבל מי שרוצה ללמוד מקצוע לא אקדמי, כמו שרטוט, ייעוץ השקעות, מזכירות רפואית, חשבות שכר, שיווק פנסיוני ודומיהם, לא היה יכול ללמוד עד היום עם בני ובנות הציונות הדתית". וזה מה שהמכללה באה לחדש. הלימודים יהיו באווירה דתית עם אנשים מהמגזר.

פיילוט: המכללה החלה לפעול והיא מריצה שני קורסים ראשונים: אוטוקאד, שהוא קורס שרטוט; ומזכירות רפואית, שאותו מציעים, בין השאר, לבנות שמשרתות בשירות לאומי במרכזים רפואיים, ורוצות להמשיך את עבודתן שם. הקורסים יאפשרו להן לרכוש תעודה ולשדרג את עצמן מבחינת מקצועיות ומבחינת השכר.

התכניות: הכול נמצא בשלבי פיתוח. גם משא ומתן עם ערוץ 20 להכשרה למקצועות התקשורת והטלוויזיה, וגם מחלקה מיוחדת שתסייע בהשמת הבוגרים בעבודה.

יו"ר 'מצב הרוח': הוא עומד בראש העלון שיוצא מדי שבת, וכבר שש שנים מבצע את התפקיד של מבקר מסעדות בשמחה גדולה, "אני מצטער שהעיתון הוא לא יומון". אבל פרט לכך שזה "נעים וטעים", הוא משתדל לקדם את נושא המסעדנות הכשרה. "אין ספק שיש היום יותר מסעדות כשרות, ושפים מודעים לכך שיש כאן תחום שמשתלם להם גם מבחינה עסקית. אני חושב שתרמתי לכך תרומה לא קטנה".

מסקנה: "עם כל המאבק והוויכוח על השבת והצביון שלה, יש היום הפנמה של ערך השבת כיום חברתי ומשפחתי".

מסלול: "אני מאוד קרוב לתחום החינוך, אבל חש סיפוק מכל מה שאני עושה". גם היום הוא עדיין פעיל חברתית, בהנהלת 'בית הגלגלים' ובוועדה המייעצת למשרד המשפטים ליד הנציבות לשוויון אנשים עם מוגבלויות.

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: קם, אמאל'ה, בחמש בבוקר. מתפלל במניין הראשון. אחרי ארוחת בוקר קלה נוסע למשימת היום: רמת גן, תל אביב, או המסעדה שיש לבחון אותה בשביל הגיליון השבועי.

מוזיקה: ישראלית. "לא שומע לועזית חוץ מלאונרד כהן שאני שפוט שלו". חוץ מאלה יש כאמור אהבה עזה לחזנות. "ד"ר מרדכי סובול הוא בין חבריי הטובים, אבי החזנות בתקופה המודרנית". משתתף אדוק בכל הקונצרטים שלו ועוקב בהשתאות אחרי החזן הלפגוט, "תופעה פנומנלית".

שבת: הילדים מגיעים כל שבת שנייה, מה שמבטיח שבת מלאת משחקים ושיח. מי שמכינה את המאכלים זו בעיקר נאוה, "אני מסייע בהכנת הדגים והכנת סלטי מיונז וירקות". פרט לכך השבת מוקדשת ללימוד עצמי וסגירת הפער בלימוד הדף היומי.

מאכל: לא צפוי: "תירס על הקלח". פרט לכך "הגפילטע פיש של נאוה הם שם דבר בארץ ובעולם. בדרך כלל לא מוותרים עליהם באף שבת, והאהבה עברה לנכדים".

עתים לתורה: פרט לשבת משתתף קבוע קבועה בשיעור של הרב ד"ר בני לאו ברחובות. פעם בשבועיים, כבר שלוש שנים.

פנאי: משתדל לקרוא ספרים "וללכת להצגות הכי מדוברות". ויש גם שמירה על הקשר עם החברים: "פה באלקנה חלק מהעניין הוא חברות הדוקה עם המייסדים", שהוא ורעייתו נמנים עליהם. "עלינו לאלקנה שלושה חודשים אחרי הקמתה". אחרי 7 שנות אשקובית הם בנו את ביתם. במבט על עיסוקיו הרבים הוא מסכם: "שעות שינה זה הנכשל שלי".

אחזקת הבית: "אשתי היא אשת חיל ומחזיקה את הבית". היום הוא יותר נוכח, אבל הימים של פעילות אינטנסיבית במפלגה ובוודאי של הכנסת היו קשים, "ימים ולילות לא הייתי בבית" והוא מוקיר לה תודה על כך. גם היום חוץ מעזרה לבישולי השבת שהוזכרו, "הכל עליה".

מפחיד: "תלות". שני הוריו האריכו ימים אבל שלוש השנים האחרונות בחייהם היו "קשות". בהסתכלות על כלל החברה הוא מודאג מ"תופעות קשות שהופכות אותנו לחברה אלימה". תאונות דרכים הוא מפרש כ"חוסר אכפתיות", והדבר שהכי מרגיז אותו הוא "אנשים שחונים בחניות נכים".

משאלה: "רק בריאות לכל המשפחה".

כשתהיה גדול: "אשמח מאוד ליישם את כל הדברים שאני נמצא כעת בעיצומם". התחושה היא שהוא עושה דברים חשובים, שהצלחתם דורשת מאמץ "ואני מקווה להצליח".

ofralax@gmail.com