הוי ארצי - ביקורת דיסק

'קצפת' של שלמה ארצי מסמל בדואט מצוין אחד עם ישי ריבו את כברת הדרך שעשתה המוזיקה היהודית

דודו כהן , ו' בניסן תשע"ו

פחות שירי זוגיות, יותר רוחניות. 'קצפת'
פחות שירי זוגיות, יותר רוחניות. 'קצפת'
בביצוע: שלמה ארצי

 'קצפת' 

שלמה ארצי

האמת היא שלא הייתי חושב לכתוב כאן על אלבומו החדש של שלמה ארצי, 'קצפת', לולא שתי סיבות עיקריות.

הראשונה היא העובדה שהקב"ה נוכח כאן יותר מכל אלבומיו האחרונים של ארצי. ההתייחסות אליו ניכרת בטקסטים בחלק לא קטן מהשירים. נראה שהרוחניות של ארצי והעניין ביהדות הולכים וגוברים, וזה כבר משמח כשלעצמו.

הסיבה השנייה נקודתית הרבה יותר, ושמה "והאמת" - הדואט המדהים של ארצי עם ישי ריבו.

מזמן לא שמעתי שיר שתפס אותי כל כך, ולמרות שהטקסט עשוי לתעתע - היה מפתיע ומרגש ומטלטל לשמוע את ארצי שר בקול ניחר בשיאו של הפזמון "והאמת שאתה הוא אלוקינו ואתה הוא מושיענו". כשהקיסר הרשמי של המוזיקה הישראלית, אחד מסמלי החילוניות בעולם הבמה, שר שורה כזו, שאפילו זמרים דתיים לא בהכרח היו מסכימים לשיר מחשש להישמע מיסיונריים או אדוקים מדי - זה אומר שמהפכת המוזיקה היהודית כבר עברה שלב. אנחנו כבר לא בשלב של התלהבות משירי משיח שנכנסים לפלייליסט של גלגלצ. אנחנו כבר הרבה מעבר לכך.

מבחינה מוזיקלית, שאר האלבום ממשיך את הקו של אלבומי האולפן הקודמים שהוציא ארצי מתחילת המילניום – 'אושר אקספרס', 'שפויים' ו'צימאון'. קשה לומר שהוא הטוב שבהם (באופן אישי, העדפתי יותר את 'צימאון'), אבל מצד שני ניכרת כאן התבגרות - יותר שירים על החיים ("לנצח יחד" עם יובל בנאי) ופחות שירים על הנושא השחוק מכולם - זוגיות.

בביקורת שפרסם על 'קצפת', כתב גל אוחובסקי שארצי צריך להמציא את עצמו מחדש. הוא הציע רעיון שממשיך את שיתוף הפעולה עם הגבעטרון (הרצועה הסוגרת את האלבום) - הליכה לכיוון שירי ארץ ישראל. אני מציע כיוון דומה, אבל שונה. אין ספק שבשירי האמונה והחיפוש שלו (כולל "א‑לוהיי" עם אברהם טל, מהאלבום הקודם) הוא הגיע לעומקים מעניינים ומיוחדים. "והאמת" עם ריבו ממחיש טוב מכולם, שאם ארצי ילך לשם, ויתנתק מעט מהסאונד הקבוע ומשירי האהבה, הוא לא רק ימציא את עצמו מחדש, אלא יפתיע וירגש באופן שכנראה עדיין לא הכרנו אצלו.