יד לאחיות

העובדות הסוציאליות של ארגון 'יד לאחים' מגייסות מעצמן את כל החום והאהבה כדי להציל בנות שנקלעו לקשרים עם ערבים

רבקי גולדפינגר , ו' בניסן תשע"ו

"כל מטופלת שלנו היא עולם ומלואו וככה אנחנו מתייחסים אליה". העובדות הסוציאליות של 'יד לאחים
"כל מטופלת שלנו היא עולם ומלואו וככה אנחנו מתייחסים אליה". העובדות הסוציאליות של 'יד לאחים
צילום: עופר עמרם

מדי יום מתקבלות במוקד הסיוע של ארגון 'יד לאחים' בין 10 ל‑20 (!) בקשות עזרה לנשים ונערות שמקיימות קשר עם בן מיעוטים.

כעשרים עובדות סוציאליות בארגון מטפלות בימים אלו בכ‑350 מקרים בכל רחבי הארץ. מקרים אלו, טוענים בארגון, הם טיפה בים ואינם משקפים את ממדי התופעה, שהיא נרחבת בהרבה. רובם המכריע של המקרים, הם מסבירים, לא מגיע כלל לשולחנם, ומדובר בתופעה שהולכת וגדלה בכל שנה בהתמדה.

בארגון מתארים עוד ועוד מקרים של בנות יהודיות, צעירות ומבוגרות, דתיות וחילוניות, שיוצאות עם בני מיעוטים וסובלות לרוב מקשר פוגעני, השפלות ויחס רכושני כלפיהן, שמוביל עד מהרה לאלימות מילולית ופיזית. לעתים הבנות מוותרות על זהותן הדתית, מתאסלמות ועוברות לגור עם משפחת החבר. ילדיהן נולדים לתוך מציאות בלתי אפשרית ומתמודדים עם זהות שסועה. גם בני המשפחה של הבנות נותרים מאחור ומתמודדים עם נתק, אובדן וכאב.

לצורך הבנת התופעה כינסנו שלוש עובדות סוציאליות מהארגון, שניסו לפתוח בשבילנו צוהר לעולמן של הבנות הללו. בשיחה פתוחה הן משחזרות ברגישות מקרה אחר מקרה, מנסות לתאר את התופעה, להסביר כיצד אפשר לחלץ בנות מקשר שכזה וכיצד יש להגיב אם מקרה דומה מתרחש אצלכם בבית, שכן הניסיון מלמד שזה קורה גם במשפחות הכי טובות.

חיזורים של נהג האוטובוס

"זה יכול לקרות לבת אולפנה מבית מעולה", מבהירה מיד בתחילת הריאיון עו"ס שמחה א'. "מפגש אקראי עם בן מיעוטים במקום השירות, בעבודה או בכל מקום אפשרי, יכול די בקלות להתפתח לקשר רציני ביניהם. זה יכול לקרות לכולן", היא מציינת ומספרת על מטופלת שלה מלפני כמה שנים, דנה (שם בדוי), בת שירות לאומי ובוגרת אולפנה, "ילדה מתוקה ויפהפייה". מדי יום הייתה עולה על האוטובוס מביתה שבאחד היישובים ביו"ש למוסד במרכז הארץ שבו שירתה בשנת השירות. נהג האוטובוס, גבר ערבי בשנות החמישים לחייו, נשוי ואב לילדים, היה מקבל את פניה יום יום בלבביות. "בוקר טוב, יפה", "איזו מקסימה את", "הלוואי וכל הנוסעות שלי היו יפות כמוך", היה אומר לה בחיוך, ודנה המוחמאת הייתה מתיישבת בכיסאה ומתמלאת שמחה.

באחד הימים נותרה לבדה באוטובוס עם הנהג. הנהג הציע בחביבות להסיעה היישר אל ביתה. תוך כדי נסיעה שיתפה את הנהג בפרטיה האישיים. מאותו יום הנהג יצר עמה קשר רציף באמצעות הפייסבוק. החיזור האינטנסיבי החמיא לה. הם החלו בהתכתבויות בצ'אט, המשיכו בפלאפון ובמפגשים חשאיים.

בת אולפנה צריכה לעבור מחסום גדול מאוד כדי ליצור קשר עם בחור ערבי.

"נכון, אבל זה לא קרה בבת אחת. זה התחיל במחמאות, עבר לצ'אטים, הכול לאט לאט, בהדרגתיות, יום אחרי יום. היא גם שכנעה את עצמה שהוא משהו אחר, לא כמו כולם".

את משפחתה לא שיתפה בקשר ההולך ומתרקם. החום והפינוקים שהרעיף עליה ריגשו אותה. בשיחות ביניהם הבטיח שוב ושוב כי יעזוב את אשתו למענה. הקשר בין השניים הלך והתהדק, אך מה שפגם באידיליה הזוגית היה הפיכתו אט אט לאובססיבי כלפיה. "הוא היה דורש ממנה לתת דין וחשבון על כל צעד. 'לאן את הולכת', 'מה את לובשת', 'עם מי דיברת', 'מתי את חוזרת'. היא הרגישה שהקשר הזה סוגר עליה".

כשתחושת חוסר האונים גברה, שיתפה את חברתה הטובה בסודה. לאחר ייסורי נפש והתלבטויות החליטה החברה לפנות לעזרת ארגון 'יד לאחים'. "מהר מאוד התברר לנו שהחיזור היה אלים. בהתחלה דנה התנגדה לעזרה שלנו וטענה שהכול בשליטה. בשיחות הארוכות איתה שיקפתי לה את אופי הקשר. היא הבינה בעצמה שהיא בקשר פוגעני ולא בריא. היא הודתה שהקשר עושה לה לא טוב ומוריד לה את הביטחון העצמי. לא צריך להגיע לכפר כדי להיות בבעיה קשה. הוא כבל אותה בכבלים בלתי נראים. מבחינתו, היא הייתה שלו וזהו".

ואיפה המשפחה שלה בסיפור?

"חוץ מאותה חברה, אף אחד לא ידע על זה. היא לא שיתפה את המשפחה שלה מחשש איך יגיבו. חשוב שתביני, מדובר בהורים אקדמאים ומלומדים, מסורים וטובים, שלא החסירו ממנה שום דבר", היא מדגישה. "בשלב ראשון, דנה חסמה את הנהג בפייסבוק ובפלאפון שלה. אז הגיע השלב הקשה והרגיש של שיתוף ההורים".

מפגש משותף נערך, ובו חשפה הבת בפני הוריה את תלאותיה בחודשים האחרונים. ההורים, שהבשורה נפלה עליהם כרעם ביום בהיר, נדהמו אך הגיבו באיפוק ובהבנה והרעיפו על בתם אהבה. "זה היה רגע כואב מאוד. ההורים היו בהלם מוחלט, אבל ממש לא איבדו שליטה. הם לא הגיבו בהיסטריה, אלא בצורה אצילית ומכילה. הם חיבקו אותה ואמרו לה שהם איתה באש ובמים. הם קבעו שיסיעו אותה למקום השירות בכל יום ברכב הלוך וחזור, כדי שלא תצטרך לנסוע באוטובוס ולהיפגש איתו. הם היו הכי תומכים והכי מכילים, וזה מאוד עזר לדנה להתגבר ולסיים את הקשר. ליווינו אותה צעד אחרי צעד, והיא הרגישה שיש מאחוריה צבא שלם שיחד איתה יילחם כדי לפתוח דף חדש בחיים". בהמשך הגישו ההורים תביעה בדרישה לפיטורי הנהג, והוא אכן נאלץ לעזוב את מקום עבודתו. "דנה הצליחה להשתקם וכיום היא נשואה לבחור מקסים והם הקימו בית נפלא", מסכמת עו"ס שמחה בסיפוק.

אהבה בין מדפי הסופר

עו"ס מאירה מבקשת לשתף בלקח חשוב שלמדה במהלך עבודתה הטיפולית עם הבנות: "נוכחתי לגלות שכאשר יש לבת בסיס טוב, הורים אוהבים ותמיכה מהבית - יש יותר תקווה להתגבר על קשר בעייתי". מאירה משתפת במקרה טיפולי שליוותה במסגרת עבודתה, של ליהי (שם בדוי). "בחורה נורמטיבית מדרום הארץ, שיצאה לעבוד בסופר קצת לפני הצבא. היא באה מבית מסורתי וימני בדעותיו, ומעולם לא חשבה שזה יקרה לה", היא אומרת. "מדובר בבחורה סופר-מוצלחת, תלמידה טובה ובעלת המון כישורים אישיותיים. היא בדיוק נפרדה מהחבר שלה והייתה בתקופה רגישה של פרידה כואבת".

שם, בסדק ההוא, נכנס לחייה עובד בסופר, ערבי תושב ישראל, שהרעיף עליה את תשומת הלב והאמפתיה שהיו חסרים לה. "הוא נתן לה המון מתנות קטנות. פעם זה בקבוק מים לשתות, פעם אחרת חטיף שוקולד או מילה טובה. חיזר בסבלנות ובהתמדה". אט אט הקשר ביניהם התהדק, תוך כדי ניסיון הסתרה ממשפחתה ומהעובדים במקום. "אף אחד לא ידע על הקשר. היא הרגישה שהיא מאוהבת בו עד הגג".

יום אחד ליהי שמעה התלחשויות של עובדים בסופר על כך שאהוב לבה עומד להינשא בעוד שבוע לקרובת משפחתו מהכפר. נסערת ניגשה אליו ודרשה הסבר מניח את הדעת לשמועה, אך הוא הכחיש את הדבר מכול וכול. "הוא אמר שהוא בסך הכול לקח כמה ימי חופש והוא אוהב רק אותה. ליהי בתמימותה האמינה לו".

לאחר שבוע של היעלמות התברר לתדהמתה כי הוא אכן נישא לבחורה מהכפר מאחורי גבה. העלבון היה צורב, הפגיעה הייתה כואבת והיא הייתה נחושה לעזוב אותו. "הבעיה הייתה שהיא המשיכה לעבוד שם, ועם הזמן הכעס התפוגג והוא דיבר על ליבה והבטיח לה שהיא אהבת חייו. באופן לא ברור, היא סלחה על הכול והסכימה לחזור לקשר איתו. חשוב לציין שהיא בחורה מדהימה, וכשהיא נפלה לזה שוב, היא פנתה אלינו בעצמה מתוך מצוקה גדולה".

עו"ס מאירה החלה להיפגש עמה ולעבור יחד איתה תהליך ארוך של בירור פנימי. יחד ניסו להתוות דרך לצאת מהסבך. "במהלך הפגישות היא הצליחה לשים לעצמה מראה ולהיווכח איך הוא עבד עליה פעם אחרי פעם ופשוט ניצל אותה. היא הבינה שהקשר לא היה בריא בשבילה ומשך אותה למטה. לא הייתה אלימות בקשר, אבל הוא היה מבוסס על שקר גדול. בתוך תוכה היא ידעה את זה, אבל לקח לה זמן להעז לקום ולהתחיל מחדש".

לא מוותרים על אף יהודי

עו"ס שמחה א' (30) עובדת בארגון כבר שלוש שנים, ומרגישה מחוברת לרעיון העומד מאחורי עבודתה: "המוטו של 'יד לאחים' הוא שלא מוותרים על אף יהודי, וזה הלב של העבודה שלנו. כל מטופלת שלנו היא עולם ומלואו וככה אנחנו מתייחסים אליה. נכון, זו עבודה מאתגרת. כל יום בעבודה הוא משהו חדש ואין מקרה אחד דומה לשני, אבל זו עבודה שמשלבת את הפן המקצועי ואת הפן ההשקפתי-יהודי. אני ניגשת לעבודה מתוך תחושת משמעות גדולה", היא אומרת.

עו"ס מאירה א' (32) עובדת בארגון יותר מארבע שנים. "נשאבתי לעשייה הטיפולית עם הבנות. מדובר בעבודה לא שגרתית, צריך להיכנס לראש אחר. זו עבודה סביב השעון, שדורשת בלי סוף גמישות ורגישות. העבודה עם הבנות היא לא פשוטה, כי אנחנו נפגשות איתן ברגעי שפל בחיים שלהן. צריך סבלנות עצומה, לדון אותן תמיד לכף זכות ולנסות כל הזמן להבין את המקום שלהן".

עו"ס מאירה מתארת מאמצים רבים שמשקיע הצוות המקצועי בבניית אמון מול הבנות המטופלות: "בשלב הראשוני אנחנו משקיעות המון ביצירת קשר עם הבת. זה לגמרי לא פשוט. יש על ימין ועל שמאל ביטולים של פגישות. הן יכולות להודיע פתאום שחזרו לחבר שלהן. זו עבודה לא קונבנציונלית. אנחנו נפגשות איתן מתי שנוח להן, מדברות בשעות לא שעות ומשתדלות ליצור איתן שיח פתוח. זה דורש המון סבלנות ואמונה".

עו"ס הילה כ' מהנהנת בראשה, ומשתפת כי למרות ילדותה בעיר המעורבת עכו, לא נחשפה לעשייה של 'יד לאחים' עד לעבודתה בארגון: "אני גדלתי בעכו, עיר שהתושבים בה הם יהודים וערבים. גדלתי מגיל אפס לתוך המציאות הזאת ולא הייתי מודעת למה שקורה". יותר מחמש שנים היא בארגון, ונדהמת בכל פעם מחדש מהמקרים המורכבים שעוברים תחת ידה.

האם יש אפיון כלשהו לבנות שמטופלות אצלכן? או במילים אחרות, האם יש בנות שמועדות יותר מאחרות להסתבך בקשר כזה?

עו"ס הילה מציינת כי התופעה אינה פוסחת על שום מגזר או רמה סוציו-אקונומית: "זה יכול לקרות כמעט לכל אחת", היא מדגישה. "אבל יחד עם זאת, כשאני מנתחת את המקרים נראה לי שאפשר לראות מכנה משותף בקרב הבנות האלה. אולי בניגוד לסטיגמה, לא מדובר בפרמטר של רקע סוציו-אקונומי נמוך, אלא יותר במבנה האישיותי של הנערה", מסבירה עו"ס הילה. "אני תמיד אומרת שאם ישבו שתי נערות על אותו ספסל וייגש אליהן בחור - גם אם הנערות האלה באו מאותה שכונה ואפילו מאותה המשפחה וקיבלו את אותו החינוך - האחת תזרום עם הקשר והשנייה לא תחשוב על זה בכלל כאופציה. מה שבסופו של דבר ישפיע הוא מבנה האישיות שלהן. הקשרים מתפתחים לרוב על רקע מצוקה שהבנות נמצאות בה או הערכה עצמית נמוכה. נפגוש את זה יותר אצל בת שהיא בעלת אופי מרדני, נטייה לשבירת מוסכמות, בת שתמיד הולכת עד הקצה, בנות עם הפרעות אישיותיות".

עו"ס שמחה מחזקת את האבחנה: "טיפלתי בבנות שהגיעו מכל המגזרים ומכל מיני בתים. יש בנות מהתנחלויות, חרדיות, חילוניות, מעדות שונות, מבתי מצוקה ומבתים אמידים. פגשתי בנות יפהפיות ומקובלות ובנות דחויות חברתית. גם הגיל הוא לא פרמטר. טיפלתי בבת 16 ובאישה בת 60. בסוף השאלה היא איפה הקשר הזה פוגש אותך ומה הוא בא למלא".

"הגיעו אלינו מקרים של בנות ממשפחות נורמטיביות לגמרי, בנות טובים. אין חסינות כמעט לאף אחת", אומרת עו"ס מאירה. "לפעמים זה נובע מבלבול פנימי, או מישהו שמתחיל עם הבת וזה עונה לה על איזה חסר. לפעמים הבת עוברת תקופה אישית קשה, שאף אחד לא יודע על זה בכלל. יש גורמים רבים להסתבכות בקשר כזה, אבל מהניסיון שלי אני יכולה לומר שבנות שמגיעות מבתים יותר יציבים ותומכים, התהליך הטיפולי אצלן יהיה קצר יותר. בנות שיש להן בית מלווה ותומך - שם אני רואה יותר תקווה וסיכוי להתגבר על המשבר".

לא שנאת ערבים, אלא דאגה לבנות

עו"ס הילה משתפת גם היא במקרה טיפולי שנותר חקוק בזיכרונה. הסוף לצערה, היה פחות חיובי, מה שאולי מחזק את טענתה של עו"ס מאירה על ההשפעה המכרעת של הבית שהבת מגיעה ממנו: "מקרה הדגל שלי היה לפני שנתיים בערך. נערה שבאה ממשפחת מצוקה, בית קשה ומורכב. הבחורה יצאה עם בחור ערבי עם קווים של מחלת נפש, שהיה נכנס ויוצא מבית הכלא. היא סבלה מאלימות קשה ממנו. הם גרו יחד ונולד להם ילד משותף".

בחודשי ההיריון השני הגיע הקשר ביניהם לשפל, והנערה פנתה ל'יד לאחים' כשהיא משוועת לעזרה. "מיד נכנסנו לתמונה. בבית החולים אחרי הלידה של הבן היא החליטה חד משמעית שהיא עוזבת אותו ויותר לא חוזרת אליו הביתה. אנחנו, יחד עם הרווחה והיחידה להתמכרויות, גיבשנו תוכנית טיפולית בשבילה. מבית החולים היא עזבה ישירות למקלט לנשים מוכות. עשינו שם את הברית בטקס מרגש. הבעיה נבעה מכך שהיא לא הייתה נחושה מספיק בהחלטה לפתוח פרק חדש בחיים שלה. בעקבות לחצים שהופעלו עליה, אחרי שבועיים היא ארזה את המזוודה שלה וחזרה אליו. כבר היה נראה שהיא פותחת דף חדש ומשתקמת, אבל היא חזרה אליו. זה היה רגע מאכזב וכואב".

"כולן יכולות להיגרר לקשר לא בריא", מסבירה עו"ס מאירה. "אבל השאלה מאיפה הבת מגיעה ומה הבסיס שלה - משפיעה על סיכויי השיקום. אם זו בחורה שמלכתחילה באה מסביבה מורכבת ובעייתית, זה יכול להיגמר רע, כמו במקרה הזה. מצד שני, כשיש משפחה מסביבה, אהבה בלי גבולות ואמון בבת, יש יותר מקום לאופטימיות. בעבודה שלי פה ב'יד לאחים', המציאות עולה על כל דמיון. הסיפורים שאני נתקלת בהם מטלטלים ואנחנו לא מוותרות על אף אחת", היא נאנחת. עו"ס שמחה מוסיפה כי "הרבה חושבים ש'יד לאחים' זה המון אקשן וחילוצים מכפרים מסוכנים באמצע הלילה. זה קיים, אבל הרבה מהעבודה שלנו הוא טיפול לאורך זמן. אנחנו עוברות עם הבנות כברת דרך".

ארגון 'יד לאחים' הוקם בשנת 1950 ופועל מזה 66 שנה. לפני תשע שנים החל הארגון לעסוק בחילוץ בנות יהודיות מכפרים ערביים ופתח את המחלקה להצלה מטמיעה והתבוללות. מאז ועד היום הפך לכתובת לאותן נערות במצוקה, ודרכו טופלו כבר 5,500 מקרים.

האם נתקלתן בטענות לגזענות?

עו"ס מאירה דוחה טענות מסוג זה, ומציינת כי הטיפול בבסיסו נוגע בחילוץ מקשר שאינו טוב לאישה או לנערה. "הרבה פעמים תוך כדי הטיפול אני אומרת לבנות 'תדמיינו שהבחור יהודי, ומה אז? תבדקו מה הקשר הזה עושה לכן'. העבודה שלנו היא לא בכפייה, רק מי שמעוניינת לעבור תהליך אנחנו כאן בשבילה. אנחנו מוצפות בעבודה עם בנות שמשוועות לעזרה".

עו"ס שמחה אומרת שהרציונל העומד מאחורי עבודתה הוא היותה מחויבת לעזור לכל יהודי שנמצא בצרה. "הבנות שלנו נמצאות במצבים איומים ונוראים ואנחנו שם בשבילן". "העבודה לא נובעת משנאת ערבים או מגזענות, אלא נטו דאגה לבנות", מוסיפה עו"ס הילה. "אנחנו רואות אותן סובלות והמטרה שלנו היא להביא את הבת למקום טוב בחיים שלה".

אחד המיזמים בארגון נקרא 'קשר איתן'. מדובר בפרויקט משפחות מלוות, שעו"ס מאירה אחראית עליו. "יצא לי ללוות בחורה שהייתה בכפר ערבי במצב קשה ונחלצה ממנו. למרבה המזל, משפחה דתית לאומית מגרעין תורני אימצה אותה כמו בת. הם הכניסו אותה לביתם וקיבלו אותה באהבה. זה מדהים לראות כמה זה בנה אותה. היא ראתה בית נורמטיבי, חם ואוהב, והשהות במשפחה כזו חוללה אצלה פלאים", אומרת עו"ס מאירה בהתלהבות. "כל פעם מחדש יצאתי נפעמת מהפגישות אצלה. שם הגעתי למסקנה שחייבים לדאוג לעוד משפחות מלוות לבנות. הן צריכות את הסביבה הזאת שתעצים אותן. על זה ייפול ויקום טיפול", היא אומרת.

ומה עם משפחת המקור?

"אנחנו כמובן מעודדים קשר עם משפחת המקור, אבל כל מקרה לגופו. בכל אופן, משפחה מלווה לא סותרת את הקשר עם משפחת המקור. היא דואגת לחיבור ועטיפה של קהילה, אירוח בשבתות ובחגים, ארוחות ערב מפנקות ודוגמה אישית". עו"ס מאירה מציינת כי הרוב המוחלט של המשפחות שהתגייסו למשימה הן משפחות דתיות-לאומיות מגרעינים תורניים, שפתחו את לבן ואת ביתן למען הבנות.

אין חשש מצד המשפחות להכניס לדל"ת אמות שלהן קשר סבוך ומורכב?

"אנחנו מצמידות משפחה מלווה אך ורק אחרי סגירת הקשר עם הערבי. זהו שלב יותר מתקדם של הטיפול, והמשפחה גם מקבלת הדרכה וליווי מאיתנו. כדי שזה יצליח צריך משפחות שיהיו מגויסות לדבר. מדובר בחסד אמיתי".

לקראת סיום אני מבקשת טיפ קטן להורים, והמסר הוא חד משמעי: "אל תחסכו בהבעת האהבה שלכם לילדים. תדברו עם הילדים שלכם. כבר מגיל צעיר תדאגו ליצור שיח פתוח איתם ואם כבר התגלה קשר בעייתי, אל תתייאשו ואל תתביישו לבקש עזרה. יש דרך להתמודד ולצאת מזה. בשביל זה אנחנו כאן".

rivki@besheva.co.il