בבניין משוחזר של המושבה הטמפלרית, בשרונה, עם או בלי משקפיים, אנו חוזרים במנהרת הזמן אל תולדות המשקפיים.
במאה ה- 11 נמצאו עדויות ראשונות לשימוש בזכוכית קמורה כעזר לראייה. האסטרונום והמתמטיקאי אבן אל-הייתם מצא כי ניתן להשתמש בכדור זכוכית כדי לגרום לאובייקטים להיראות גדולים יותר.
בשנת 1268 כתב הפילוסוף האנגלי רוג'ר בייקון כי כדי לבחון בהגדלה אותיות או חפצים קטנים, ניתן להשתמש בפיסת חומר שקופה ומעוגלת. במאה ה-13 יצרו נזירים אנגלים וגרמנים אבני קריאה קמורים מקריסטל עבור הנזירים שהתקשו בקריאה.
המשקפיים הראשונים נוצרו בוונציה, בסביבות שנת 1285 וכונו "משקפי מסמר" על שם המסמר ששימש לחיבור זרועות העץ שלהם. העדשות היו עשויות קריסטל, המשקפיים היו כבדים ומסורבלים ונטו להחליק מן האף.
בשלהי המאה ה-13 הגיע מרקו פולו לסין – ומצא שם שימוש נפוץ במשקפיים. הסינים השתמשו במשקפיים שנקשרו לאוזניים בשתי לולאות חבל ובמשקפיים עם חוטים שהשתלשלו מאחורי האוזניים. העדשות עצמן היו עשויות גביש סלע או אבן תה, ולא נועדו לתיקון ראייה, אלא להגנה מפני השמש
במאה ה-14 פותחו משקפיים עם גשר מקושת שנשען על האף. את המסגרות עצמן יצרו מחומרים שונים: עור, קרן, עצם, עץ, ברזל, ברונזה או כסף.
לאחר המצאת משקפי הגשר באו לעולם עוד ועוד דגמי משקפיים: משקפיים המחוברים לכובע או למצנפת, משקפי מצח בעלי גשר שהותקן על הראש וכן משקפי לולאה, שנכרכו מסביב לאוזניים.
במאה ה-16 ניתן למצוא משקפיים ברמות שונות של עיצוב וגימור בהתאם למעמד המרכיבים אותם. הרכבת המשקפיים לא הייתה נוחה והרכבתם בפרהסיה נחשבה בלתי מנומסת. המשקפיים יצאו מן האופנה – אך לא מכלל שימוש – למשך 300 שנה ויותר. את מקומם תפסו המונוקל (משקף יחיד), משקפי המספריים ומשקפי הלורנט.
משקפי המספריים, פותחו בגרמניה במאה ה-18. היו אלה שתי עדשות ללא צורך ללפף אותם סביב האוזניים. מכיוון שהיד האוחזת בהם הוצבה מול הפה, לא היה השימוש בהם נוח. בסביבות שנת 1780 עוצבו משקפי הלורנט, שהוחזקו לצד הפנים. באותה המאה ה-18 נמצאה דרך נוחה ופרקטית להרכיב משקפיים בעזרת זרועות הנסמכות על האוזניים וגשר הנסמך על האף.
בתקופה זו, רווח גם השימוש במשקפות אופרה ותיאטרון שהכילו בדומה לטלסקופ מנגנון שמאפשר למקד את ראייה במרחקים שונים.
עד ראשית המאה ה-20, נחשבו המשקפיים כאביזר רפואי שהרכבתו מעידה על לקות רפואית. מסגרות המשקפיים היו עשויות קרן, ניקל או פלדה. הופעת הצלולואיד, החומר הפלסטי הראשון שיוצר באופן מסחרי, הורידה את עלויות יצורן וגרמה לפריחה בשוק המשקפיים.
משקפי הזרועות זכו לפופולריות גוברת והולכת, ודחקו את רגלי כל סוגי המשקפיים שקדמו להם.
ב 1937 הופיעו לראשונה משקפי הרייבן, שהוצגו כמשקפי שמש מיוחדים לטייסים וזכו לתהודה ברחבי העולם.
בשנות החמישים החל עידן מיתוג המשקפיים כשיצרני המסגרות החלו להטביע את שמם על צדן הפנימי של הזרועות ושמות המותגים נעשו בולטים יותר ויותר. זו גם הייתה תקופה רווית חידושים טכנולוגיים, והמשקפיים כבשו את מעמדם כפריט אופנה יוקרתי ומעוצב, מגמה הנמשכת עד היום.
ועכשיו, לראשונה בישראל , מוזיאון לאופטיקה ותרבות חזותית, מאוסף פרטי שנאסף במשך שנים ארוכות. המוזיאון, משתרע על פני שלוש קומות והכניסה אליו חופשית.