מתי אינתיפאדה מסתיימת?

כיצד נדע מתי הטרור הוכרע. מדוע פתרונות ההיפרדות מנוגדים לאינטרס הישראלי. ומדוע חשוב לשמר את מעמדם האזרחי של הערבים בישראל

אלוף במיל' גרשון הכהן עולם קטן , י' בניסן תשע"ו | עודכן: 15:59

גרשון הכהן
גרשון הכהן
צילום: Gershon Elinson/Flash90

האם הירידה במספר הפיגועים מסמנת את דעיכת גל הטרור שעמו אנו מתמודדים מאז ראשית השנה?

ליהודי הלובש ציצית קיים קריטריון פשוט להכיר שהלילה הסתיים: "משיכיר בין תכלת ללבן". לסיומן של מלחמות ותקופות מאבק, לעומת זאת, אין בידינו קריטריון מובהק. חברי האלוף יוסי בן חנן מגדיר נישואין כתופעה שמסתיימת כמה שנים אחרי שהיא נגמרת, מלחמה או תקופת מערכה היא אירוע מורכב פי כמה, ורק ימים יגידו.
נניח כאן לשאלת המהות ונתמקד בסוגיית הביטחון. ובכן, צעדי היפרדות ובניין גדרות הם מבחינת הישראלים רק צעד ביטחוני בעל היגיון טכני. מבחינת הפלסטינים לעומת זאת מדובר בצעד אסטרטגי שלמרות התנגדותם למימושו משרת את מטרתם

בינתיים אפשר לבחון מאזן הישגים - למחוללי הטרור מצד אחד ולמדינת ישראל מצד אחר. גם כאן ההישגים אינם נתונים לבחינה כמותית. האמריקאים איבדו בווייטנאם כ-50 אלף חיילים, הווייטנאמים איבדו כמיליון וחצי.

האמריקאים ניצחו ברוב הקרבות אבל הפסידו במלחמה. ההישגים החשובים המח הקיימא נמדדים במגמות ובאינטרסים האסטרטגיים שהושגו מתוך המלחמה. גם בהיבט הזה, אי אפשר עדיין לחרוץ משפט על אירועי החודשים האחרונים. רק הערה אחת חשובה, כהערת אזהרה: יש לבחון שמא הדעיכה בהיקף האירועים נובעת מכך שלפי שעה, מבחינת המאבק הפלסטיני, הטרור השיג הישג בעל חשיבות המעניק להנהגת הרשות הפלסטינית עצמה חדשה לקראת שלב חדש במערכה המדינית. ההישג מתמצה בעיניי בחידוש תנופת התעמולה מבית מדרשם של מבקשי הנסיגות בחברה הישראלית, למימוש היפרדות חד-צדדית נוספת והפעם בירושלים.

אמנם גל הטרור הנוכחי לא נהגה ולא הובל בידי מנהיג גלוי שהגדיר במפורש יעדים ומטרות, אולם במגמה שהתפתחה מסתמן - מבחינת הפלסטינים - אופק להשגת יעד משמעותי: לדחוף את הישראלים לאבדן אמון באפשרות לדו-קיום בממשקי החיים היומיומיים בין יהודים לערבים, ומתוך כך לדחוף את הישראלים לסבב נוסף של מהלכי היפרדות, במגמה סוחפת.

מראשית ימיו ובמיוחד בעת החדשה במגמותיו האסלאמיות, הטרור מופעל בהיגיון של "חובת ההשתדלות" הזוכה בספר הזוהר לכינוי "אתערותא דלתתא". הטרור מצד עצמו אינו יכול לחולל במציאות את מלוא השינוי שפעיליו מבקשים לחולל, והם מודעים לחלוטין לקוצר ידם. אולם הם פועלים בתקווה שפעולתם תצית תבערה גדולה ומאליה תתחולל המגמה הרצויה להם. אכן, גם אם הרוח המפעמת במנהיגי הג'יהאד היא רוח הסטרא אחרא, יסודות הגיונם עומדים על קרקע מוצקה של אמונה. מבחינתם, לעת הזאת, הם פעלו את פעולתם ומנחה אותם הבנת העיקרון הבסיסי המנחה כל פעיל רדיקלי: "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה". לפי שעה הצליחו בפעולתם לחולל גל ישראלי חדש של מבקשי היפרדות.

על פניה, ההצעה להיפרדות יכולה להראות כמשרתת את האינטרס הישראלי. היא מוצגת כמענה ביטחוני, ומה ישראלים מבקשים פרט ליציבות ולביטחון. למנהיגינו מייסדי המדינה היה ברור שאנו מבקשים הרבה מעבר לכך, וכדברי בן גוריון הביטחון הוא רק תנאי לקיומנו ואינו הייעוד המרכזי למפעלנו; אבל נניח כאן לשאלת המהות ונתמקד בסוגיית הביטחון. ובכן, צעדי היפרדות ובניין גדרות הם מבחינת הישראלים רק צעד ביטחוני בעל היגיון טכני. מבחינת הפלסטינים לעומת זאת מדובר בצעד אסטרטגי שלמרות התנגדותם למימושו משרת את מטרתם. מובן להם היטב עד כמה מי שלא יוכל לקיים תנאי דו-קיום בצומת גוש עציון או בין ארמון הנציב לג'בל מוכבר גם לא יוכל להבטיח המשך דו-קיום ביפו, בנצרת, בעכו, בחיפה ובבאר שבע.

ולגופו של עניין, בשאלת הכפרים והשכונות בירושלים (כפר עקב, מחנה פליטים שועפאט, מחנה פליטים קלנדיה) שמצאו עצמם מחוץ לגדר ולחומת ההפרדה - שואלים אותי איך אני יכול להתנגד להזדמנות לשחרר מאחריותנו כמה עשרות אלפי פלסטינים, שממילא אינם מביעים נאמנות למדינת ישראל. עמדתי המתנגדת לביטול מעמדם כתושבי ירושלים, על מעמד התושבות הישראלית הכרוך בכך, נובעת מהבנת המסר הגלום בצעד כזה לכל אזרח החושש שמא מחר גם הוא ימצא עצמו מתגורר במרחב שמדינת ישראל בחרה משיקוליה לעזבו. חשש זה עומד עשרות שנים ביסוד שימור הנאמנות של הדרוזים בגולן למשטר הסורי ולהסתייגותם מגילויי הזדהות פומבית עם מדינת ישראל.

פתגם ערבי ידוע אומר: "אנחנו עם הקיר האיתן" ("נחנא מע אל חייט אל וואקף"). זו תמצית תבונת ההישרדות הבוחנת בכל יום מחדש על איזה "קיר" ראוי להישען. שלטון שלא ישכיל לבטא במעשיו את איתנותו ולא יצליח לשכנע כי נוכחותו במרחב בת-קיימא, לא זו בלבד שלא יזכה באמון נתיניו, הוא אף ימצא אותם מעזים לחתור נגדו. גם המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה לא פרץ לפני שמנהיגיו, פייסל מלך עיראק ואביו חוסיין, נוכחו לדעת כי בריטניה היא כנראה הקיר האיתן לעידן החדש. מדינת ישראל שתבטל את מעמד התושבות של תושבי שכונות קצה בירושלים תתקשה להבטיח לתושבי עכו, יפו ונצרת שלא יבוא יום ומשיקולי תועלת ו"שמירת רוב יהודי" לא תפגע גם במעמדם. ביסוסו של חשד כזה הוא שמן על מדורת הטרור.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם" 

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן