שאלה:
אחת מחברותיי מתעטפת בשל, מקפידה על לבוש צנוע במיוחד (אמנם לא מוזנח, אך רחוק מאוד מהמודה הנוכחית) וביתה מרוהט בפשטות מקסימלית. כל חייה נמצאים על תדר של ערך מועט לחיי החומר והסתפקות במועט.
מנגד, חברה אחרת שלי לבושה בצניעות על פי גדרי ההלכה, אולם בטוב טעם ולפי צו האופנה. ביתה נעים ומאובזר, מרוהט בקפידה. האם אלו ואלו דברי אלוקים חיים? איך תיתכן סתירה כזו באורח החיים של שתי משפחות שומרות תורה ומצוות?
והעיקר - איך אדע מהי הדרך שלי, זאת או זאת?
תשובה:
במישור הנראה לעין, כל מה שתואם את ההלכה אפשר לומר עליו "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ובאמת אין כל סתירה בין מי שנאמן להלכה בסגנון אחד לבין מי שנאמן לה בסגנון אחר.
מהי הדרך שלך? מהי הדרך הנכונה? תלוי בכוונה.
אם כוונתך טהורה, מעשייך (התואמים להלכה) רצויים.
הגמרא אומרת (קידושין לא) שיש אדם שמאכיל את אביו מאכלים יקרים ומשובחים, ואף על פי כן אינו זוכה לשכר על כיבוד הורים אלא לעונש, כי בלבו הוא בז לאביו הזקן ומתקמצן להוציא בשבילו הוצאות, אף על פי שבפועל הוא משקיע.
ולעומתו יש אחר, שמעביד את אביו בעבודה קשה, ואף שנראה שהוא מכביד עליו, מקבל שכר על כיבוד הורים, כי כוונתו להציל את אביו מעבודה קשה יותר שגזרה המלכות על המובטלים.
והוא הדין כאן.
יש מי שמתעטפת בשל, מקפידה על לבוש צנוע במיוחד וביתה מרוהט בפשטות, והיא עושה זאת מרצון ובבחירה, מסתפקת במועט ושמחה בחלקה. אשרי חלקה.
ויש המתעטפת בשל, מקפידה על לבוש צנוע במיוחד וביתה מרוהט בפשטות, והיא עושה זאת מתוך צדקנות ובלבה היא מתגאה ומתנשאת על כל מי שאינו נוהג כמותה, או שהיא פועלת מתוך כורח או לחץ חברתי, פוזלת לכיוון מי שיש לה יותר וחולמת בסתר להיות כמותה, אך נאלצת להסתפק במועט ובאמת עצובה בחלקה. אוי לה.
וכמו כן יש הלבושה בצניעות על פי גדרי ההלכה, אולם בטוב טעם ולפי צו האופנה. ביתה נעים ומאובזר, מרוהט בקפידה, והיא באמת לא מנסה להתבלט או למשוך תשומת לב, לא רוקדת לפי שום חליל חברתי, שמחה בחלקה ואוהבת את צניעותה. אשרי חלקה.
ויש הלבושה בצניעות על פי גדרי ההלכה, בטוב טעם ולפי צו האופנה. ביתה נעים ומאובזר, מרוהט בקפידה, אבל היא הולכת על הקצה של ההיתר. בלבה הייתה חולמת על יותר חופשיות. גם הצניעות המינימלית חונקת אותה ומכבידה עליה, אבל מה לעשות ואין ברירה ומה יגידו. אוי לה.
מה את בוחרת?!
פורסם בפנימה