"החיבור הטבעי בין אבא לבן זה משהו שמעבר לרב ותלמיד". הרב אליעזר ולדמן ובנו הרב נועם
"החיבור הטבעי בין אבא לבן זה משהו שמעבר לרב ותלמיד". הרב אליעזר ולדמן ובנו הרב נועםצילום: דוד וילדר

48 שנים חלפו מליל הסדר ההיסטורי של שנת תשכ"ח במלון פארק בחברון.

באותו פסח נוסדה ישיבת ניר בראשות הרב אליעזר ולדמן, שחושף לראשונה כי למעשה הישיבה הוקמה בניגוד לדעתו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.

"כל העלייה לחברון הייתה בהתייעצות עם הרב צבי יהודה. כשסיפרנו לו בחורף לפני שעלינו, שאנחנו רוצים להקים ישיבה, הוא אמר לנו: למה להקים ישיבה, חברון לא מספיק קדושה בלי ישיבה? תקימו בג'נין", משחזר הרב ולדמן.

"הרב צבי יהודה הסביר לנו שאם רוצים שיתייחסו ברצינות להתיישבות, צריך אנשים עובדים, משפחות, בתי ספר ומקומות עבודה. בוודאי שאחר כך גם להקים ישיבה. אז כשהגענו בערב פסח לא התכוונו להקים ישיבה. אבל בחול המועד הגיעה קבוצה של כעשרה תלמידים מישיבת מרכז הרב, וביקשו רשות ללמוד בתוך חדר האוכל של מלון פארק. כבר לא יכולנו לסרב וכך התחילה הישיבה".

בהמשך עברה הישיבה לבניין הממשל הצבאי בחברון. באלול תשל"א התמקמה הישיבה מחדש בקריית ארבע, שם הפכה להיות ישיבת הסדר. בין בוגרי המחזור הראשון נמצאים ראש מכון 'ארץ חמדה' הרב יוסף כרמל, הרב איציק אידלס ועוד.

"מה יהיה אם אני ואבא לא נסכים?"

לפני שלוש וחצי שנים הצטרף לראשות הישיבה הרב נועם ולדמן, בנו של הרב אליעזר, שהגיע אל התפקיד אחרי שלמד בישיבות מרכז הרב וקדומים ובכולל לדיינות בבית חגי. כשהשניים נשאלים איך אב ובנו משמשים בתפקיד זה לצד זה, הרב אליעזר מבקש להדגיש שהרב-בנו נכנס לתפקיד במקומו: "הוא ראש הישיבה, אני רק ממשיך בשיעורים שלי". לעומתו, הרב נועם קצת מסתייג מההגדרה: "נכנסתי לתפקיד כדי לתגבר את התפעול של הישיבה, הניהול היומיומי והחינוכי השוטף, אבל מבחינת הכיוון הרוחני-אידיאולוגי זה נשאר לגמרי הוא", הוא מעניק את הקרדיט לאביו.

מה בעצם הוביל להכנסת הרב נועם לתפקיד?

הרב אליעזר: "היו שתי סיבות. הראשונה היא שבתקופה האחרונה ראינו שבני הישיבה זקוקים לראש ישיבה שנמצא איתם יומם ולילה, דבר שאצלנו בישיבה לא היה מההתחלה. גם כשהבאנו בתשל"ו את הרב דב ליאור לכאן להיות ראש ישיבה, הוא לא היה בבית המדרש כל היום. במשך הזמן הוא נהיה הרב של קריית ארבע והיה עסוק בענייני הציבור, ואני מלכתחילה הייתי עסוק בענייני הציבור, למרות שכמובן העברנו שיעורים בישיבה. גדלנו במרכז הרב, גם שם ראשי הישיבה לא היו בבית המדרש כל היום. החלטנו שצריך שיהיה ראש ישיבה שנמצא עם התלמידים יומם ולילה, שגם יעסוק באחריות הניהולית החינוכית ועוד הרבה תפקידים שקשורים בזה. לי זה כבר היה קשה. ללמוד וללמד זה עונג וחיים, ובזה אני אכן ממשיך".

למה בחרת דווקא את הבן שלך לתפקיד?

"האמת היא שלא אני בחרתי, אחרים בחרו. בשנים קודמות הציעו להכניס לישיבה חתנים שלי כר"מים, אבל לא רציתי. הפעם התחילו לחצים מבוגרים שלנו להכניס דמות צעירה יותר. הרב דוד פוטש והרב אבי סמוטריץ' (ר"מים בישיבה, י"א) טיפלו בזה. חסרונות אני לא רואה בזה, יתרונות אני רואה - וזה טבעי", אומר הרב אליעזר בחיוך.

כשהרב נועם נשאל אם היה לו פחד להיכנס לתפקיד בצל של אביו, הוא עונה שהוא קיבל את התפקיד מתוך אתגר של שליחות גדולה. "מלכתחילה היו חששות. הסכמתי כי ראיתי שליחות בדאגה שיהיו תלמידים למשנה התורנית-חינוכית של אבא. אחרת זה אתגר כבד מדי, מי אני שאקים ישיבה ואמציא דרך? אני אומר לתלמידים: החידוש שלנו הוא שאנחנו לא מחדשים, שאנחנו תלמידים של רבותינו וממשיכים את התורה שינקנו. כשפנה אליי הרב פוטש לשמוע אם זה בכלל רלוונטי, הסכמתי רק בגלל שאני מאמין במשנה החינוכית שספגתי וינקתי כאן ואני רוצה שיהיה לה המשך.

"היו גם חששות. להיכנס להיות ר"מ זה דבר אחד, להיות ראש ישיבה זה דבר אחר: זה להוביל ולקבל החלטות. מה יקרה אם אחשוב משהו אחד ואבא יחשוב אחרת? הרי לא ארצה להיות בעימות מול אבא. בסופו של דבר החששות התבדו לחלוטין, משתי סיבות: דבר ראשון כי אבא נותן יד חופשית, סומך לחלוטין ונותן אמון. שנית, אני מרגיש צורך להתייעץ, לא נמצא במקום לעומתי, להפך. החיבור הטבעי בין אבא לבן זה משהו שמעבר לרב ותלמיד. הנאמנות לעקרונות, לדרך ולתורה היא טבעית יותר".

איך התלמידים מקבלים את השילוב ביניכם?

הרב אליעזר: "אני חושב שהם מאושרים, קמו לתחייה בחיות מחודשת. האהבה היא הדדית בין ראש הישיבה לתלמידים. אתה מוזמן לשאול את התלמידים...", הוא אומר בסיפוק.

הרב נועם מוסיף: "יותר מזה. היום, באמצע השנה הרביעית שלי בתפקיד, אני מרגיש שהתלמידים אפילו יותר קשורים עם אבא. אם לפני כן דיברנו על הצורך של התלמידים בקשר יומיומי, אז גם הפער הטבעי של הגיל יוצר מרחק. מכיוון שאני פה בשליחות כדי שיהיו תלמידים לדרך של אבא, אני מהווה חוט מקשר, וזה מקשר אותם עוד יותר. גם אבא יכול להרגיש שהתלמידים מאוד קשורים אליו. אצל בוגרי הישיבה רואים את הפער בין הבוגרים של השנים הראשונות, שקשורים אליו עד היום בקשר מיוחד, ובין המחזורים של השנים המאוחרות שפחות קשורים. היום אנחנו יכולים לשחזר את הקשר המיוחד, דווקא בגלל שיש כוח ממצע שמקשר".

הכול יצמח מהשורשים בחברון

כשישיבת ניר הוקמה, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, היו לציבור הדתי-לאומי רק שתי ישיבות גבוהות: מרכז הרב הוותיקה וכרם ביבנה, שהכילו יחד בסך הכול 70 תלמידים. לא היו כוללים או גרעינים תורניים, לא הייתה אולפנה, מכללה או מדרשה, רק כמה ישיבות תיכוניות. הרב ולדמן ביקש למלא את החלל הזה מתוך תפיסה של שליחות, שמהחיבור לארץ ישראל תצמח כל הקומה התורנית של עם ישראל.

"בשנים האחרונות התפיסה הזאת קצת דעכה, והתפיסה החברתית תפסה את מקומה, כחלק מתהליך פוסט-מודרני של שימת הפרט במרכז. קצת נזנחה ההבנה שמתוך החיבור לארץ ישראל יצמחו כל שאר המפעלים הגדולים, גם של הגרעינים התורניים וגם של קירוב רחוקים. הפרט יונק מהכלל, הוא לא יכול להתנתק ממנו. התורה ניתנה לכלל, לא לפרט", מסביר הרב נועם. "הישיבה לא נמצאת בחברון רק מכיוון שהוקמה בה, אלא מתוך אמירה שהשורשים שלנו כאן בחברון, ואנחנו מאמינים שכל המשך התהליך יצמח מכאן".