השטיפה האחרונה

רגע אחרי שמניחים מגבים, מגהצים הבגדים ומניחים הכלים – יוצאת בת קול מהשמיים ומכריזה: "אחותי, עשית את זה".

דנה בוסקילה , י"ג בניסן תשע"ו

זהירות. חומרי ניקוי
זהירות. חומרי ניקוי
צילום: פלאש 90

השכנה ואני נפגשות בחצר, חמושות בצינור גומי ירוק, כפפות וחומרים רעילים: "יש משפט במרוקאית שאמא שלי היתה אומרת שאומר ש- 'אסור לגנות את חג הפסח' (במרוקאית זה נשמע יותר טוב) גם כשממש סובלים מכל ההכנות" -  אומרת השכנה.

נכון להיום, נשות ישראל נחלקות ל-2: אלה שמתות על חג הפסח ואלה שפשוט לא סובלות אותו.

ההכנות לחג הגאולה יכולות להיות הנאה צרופה או סיוט מתמשך ומה שעושה את כל ההבדל, היא תפיסה תודעתית שמנהלת ביום-יום את כל אחת מאתנו ואיך שאנו בוחרות להסתכל על מציאות חיינו.

להוציא את כ-ל החפצים מהארונות, לנגב, למיין ולהחזיר למקום ישן-חדש הם לא רק פעולות פיזיות פשוטות וסיזיפיות, אלא בעיקר פעולות נפשיות ומנטליות לגמרי שאנו נדרשות לעשות אותן כדי לעלות שלב ולטפס אל המדרגה הבאה.

מה שמאתגר אותנו במיוחד הוא לא רק הוצאת החפצים או ניקוי המדפים, אלא גם ובעיקר הבלאגן האינסופי שנוצר בעקבות כך. כך גם בחיים, יש הרבה דברים שברור לנו שאנו יכולות, צריכות ואפילו נדרשות לעשות אך עצם הכאוס שמתלווה לצעד האמיץ, שבד"כ לוקח שבריר שניה להחליט שאנו לוקחות אותו, מוריד לנו את כל החשק.

לצאת מאזור הנוחות הוא שלב אל-חזור. ברגע שעשית אותו החיים שלך משתנים! דמייני לעצמך מסך שקוף, את לא רואה אותו ולא יודעת איפה הוא נמצא או מתי תגיעי אליו, אך מה שברור לך הוא, שברגע שתחצי אותו – את מזנקת למעלה. גבוה. הכי רחוק שאפשר.

טוב, אפשר לדבר על זה שעות, אך בעידן של "אם אתה לא רואה – זה לא קיים" קצת קשה להבין את זה כשלא נמצאים "שם".

האמת היא, שבני ישראל במצרים לא רצו לצאת משם. למרות הסבל, הקושי, הדוחק, הכאב, הם לגמרי העדיפו להישאר שם. הם העדיפו את המוכר והידוע על פני חוסר הודאות שמחכה להם אי שם במדבר מעבר לים.

תקשיבי, משה רבנו היה מנטור רציני. להתעסק עם פרעה זה "בקטנה" עבורו, כשהקב"ה נמצא איתך, אף פה-רע לא יעמוד בדרכך. המשימה האמיתית, הרצינית, הקשה יותר היתה להסביר לעם ישראל (ולשכנע) שלצאת מאזור הנוחות זה טוב עבורם, שמעבר לים מחכה להם הארץ המובטחת, שלהיות עצמאים- בני חורין זה החופש האמיתי...

והנה אנחנו, ימים בודדים לפני כניסתו של חג מיוחד והקדוש שמסמל יותר מכל את החירות הפרטית והלאומית שלנו – הופכות ל"עבדים": משפשפות, מנקות, מכבסות, מקרצפות, מפנות, בוררות, קונות, מגהצות, מבשלות, מארחות... אהובה - זו הגאולה!

זה המקום שבו אנו יוצאות ממצרים, מנקות את ה"כלים" ומכינות אותם לקראת עתיד חדש. בליל הסדר אנו מתקרבות עוד יותר אל הארץ המובטחת, דואגות להשאיר מאחור ולאחסן את כל החמץ שהחמצנו בחיים ולצאת לדרך החדשה מצוידות במצות שיעזרו לנו למצות את הכוחות והכישרונות האדירים שהקב"ה טבע בנו כדי שהדרך תהיה טובה, נעימה וקצרה. שלא נצטרך להסתובב במדבר הפרטי שלנו 40 שנה, שלא נתמודד מול ענקים ושאולי בכלל לא נצליח להיכנס אל הארץ המובטחת.

לפני שנפרד מהשנה שחלפה ונתחיל שנה יהודית חדשה, יש לי הצעה להטבעת מושג נוסף בלקסיקון היהודי:

"השטיפה האחרונה". מושג יהודי חדש שהוא אות וסימן לתחילת הגאולה. השטיפה האחרונה הוא אותו מסך שקוף שאחריו הכל נראה אחרת, הלחץ יורד, מה שהיה עבר ונגמר. רגע אחרי שמניחים מגבים, מגהצים הבגדים ומניחים הכלים – יוצאת בת קול מהשמיים ומכריזה: "אחותי, עשית את זה. את גדולה! עכשיו קחי לך שבוע מנוחה על חשבון הבית. צאי תבלי, תיהני עם משפחה וחברים, תפגשי מקומות חדשים ואולי גם אנשים".

שנייה לפני שאת עוברת את מסך הזכוכית ועוברת לצד השני, אני רוצה להמליץ לך לעשות צעד אחד קטן ונחמד שיחתום את השלב הקודם ויוביל אותך בבטחה אל השלב הבא בחייך: אחרי בדיקת החמץ, שבי לבד עם משקה מפנק וכלי כתיבה. הוציאי דף חלק ורשמי את כל התכונות שבך שהיית רוצה לשנות או להעלים, את כל החסרונות שבך שהיית מעדיפה לוותר עליהם, את כל ההחמצות וכישלונות העבר – רשמי הכל. קחי עוד דף אם צריך. אחרי שסיימת קפלי את הדף והכניסי למעטפה או שמרי אותו במקום פרטי והמתיני ליום המחר.

בזמן שריפת החמץ זרקי את הדף הזה אל תוך האש, הביטי בו נשרף ודברי עם בורא עולם – זה הרגע לבקש. בקשי על עצמך, על אישך, על ילדייך, על משפחתך, על מכרייך ועל כל עם ישראל. התמקדי במה שאת רוצה ובמה שטוב ונכון עבורך. הקב"ה בדיוק עכשיו קורע את הים רק בשבילך.

-------------------------------------------------------

דנה בוסקילה – מנטורית להצלחה נשית-יהודית. מאמנת אישית ועסקית. מנחת סדנאות ומרצה.

danabuskila@gmail.com