בין רמת הגולן ושכם

קטע מרישום השיחה של הנשים עם גולדה מאיר, בכתב ידה של דבורה ארציאל. חגי הוברמן בטור אישי.

חגי הוברמן , י"ג בניסן תשע"ו

מתוך המכתב
מתוך המכתב
צילום: ארכיון

"שכם אינו (המקום) הראשון בחשיבות, אלא קודם צריכים ליישב את הגולן בצורה רצינית ביותר – מסיבות ביטחוניות".

את המשפט הזה אמרה לפני 42 שנה ראש הממשלה גולדה מאיר, בפגישה עם שלוש נשים מגרעין אלון-מורה, שביקשו את אישורה להקים יישוב יהודי בקרבת שכם.

התירשומת הזו מופיעה במיסמכים לא מוכרים שהגיעו אלי לאחרונה, בנושא פעילות גוש-אמונים להתיישב בשומרון באמצע שנות השבעים.

שבועת האמונים שנשבעה השבוע ממשלת ישראל לרמת הגולן, בישיבה החגיגית שקיימה בגולן, לא היתה הראשונה בתולדות הממשלות הישראליות. מנחם בגין, להזכיר, היה ראש הממשלה שהוביל את החלת החוק הישראלי על הגולן. וגם נתניהו, כך טוענות שמועות עקשניות, נשבע אמונים לגולן, בשעה שהוא בוחן אפשרות להפסיק את פעילות צה"ל בשכם.

אבל אמירתה של גולדה מאיר מעניינת בהקשר שהיא נאמרה. סיפור הפגישה עם הנשים כבר פורסם בספרי 'כנגד כל הסיכויים', שיצא בשנת 2008, וגם בספרו של חגי סגל 'אחים יקרים'. זה היה מספר חודשים אחרי מלחמת יום הכיפורים. גרעין אלון-מורה שהוקם שנה קודם, בתמיכת גוש-אמונים שזה עתה נולד (חורף תשל"ד), ביקש להתיישב במרכז השומרון, באיזור שכם. בחזיתות הצפונית והדרומית עוד נמשך הירי, במה שכונה 'מלחמת ההתשה השניה'.

חברי הגרעין היו מגוייסים עדיין, והנשים נשאו את נס המאבק הפוליטי. חברת הגרעין דבורה ארציאל, אשת הרב יוסי ארציאל, שלחה מכתב לראש-הממשלה דאז גולדה מאיר "בשם קבוצת נשים שבעליהן מגוייסים", וביקשה לשוחח איתה על "רעיון שיכול לרומם את רוח העם והוא טהור כלובן הנייר הזה". להפתעתן, קיבלו תשובה חיובית. גולדה כנראה היתה ממש סקרנית לדעת מהו הרעיון שיכול 'לרומם את רוח העם'.

דבורה ארציאל, כיום תושבת קדומים, מרים לפיד (אז רעייתו של מרדכי לפיד הי"ד וכיום תושבת יבנאל, רעיית ח"כ לשעבר שאול גוטמן) וודבורה עזריה, בת דודתה של דבורה ארציאל, (כיום דבורה רוזמן, תושבת נוף איילון), הגיעו לפגישה עם גולדה מאיר. למרות האווירה הלבבית, השיחה היתה דו-שיח של חירשים. גולדה שללה לחלוטין את הרעיון להתיישב ליד שכם. בדו"ח פנימי שהכינה מזכירות גרעין אלון-מורה לחברים בכ"ג בניסן תשל"ד, 15.4.1974, צויין כי "כמצופה, תמציתה של השיחה היתה, שאם הברירה היא שלום או שכם, הרי שהיא מעדיפה את השלום".

לאחרונה הגיעו אלי דפי מחברת, שבה רשמה דבורה ארציאל בכתב ידה, מיד אחרי הפגישה, פחות או יותר מהזיכרון, את 'פרוטוקול' השיחה עם גולדה מאיר. דבורה ארציאל עצמה לא זכרה השבוע שכתבה את הדברים, עד שזיהתה את כתב ידה. לא נביא כאן את כל ה'פרוטוקול' מפאת קוצר המקום. נציין רק שגולדה מאיר דיברה באותה פגישה על העדפת ההתיישבות בגולן, על פני ההתיישבות בשומרון, ליד שכם. זה לא היה מפתיע. מדיניות הממשלה באותם ימים, המדינית וההתיישבותית, התבססה על 'תוכנית אלון' שעל פיו איזור שכם נועד להיות 'מוחזר' לירדן במסגרת הסכם שלום. הגולן, לעומת זאת, היה בקונסנזוס מלא, חצי שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, שבה הצבא הסורי החל את הסתערותו לא על גדת הכינרת אלא מעבר לקוניטרה.

באופן פרדוכסלי, הקבוצה שביקשה להתיישב ליד שכם, ושלא התלהבה מדברי גולדה מאיר שההתיישבות בגולן חשובה מההתיישבות בשכם, בפועל דווקא אימצה את דברי גולדה, כשהחלה את פעילות ההתיישבות שלה – בגולן. בניגוד לרושם המקובל בציבור, היישוב הראשון שהקים גוש-אמונים לא היה אלון-מורה או עפרה או קדומים – אלא מושב קשת בגולן. מסתבר שבאותם ימים בהם ציינה גולדה מאיר את חשיבות ההתיישבות בגולן, היא ניהלה מו"מ עקיף בתיווכו של שר החוץ האמריקני קיסינג'ר, עם נשיא סוריה אסד האב, על נסיגה ישראלית בגולן במסגרת 'הפרדת כוחות'.

המו"מ עם סוריה שהתחיל אחרי פסח תשל"ד, הביא למאבק של אנשי גוש-אמונים יחד עם תושבים מהגולן שהקימו את 'הוועד למען הגולן', נגד ויתורים בגולן ובעיקר נגד כוונות הנסיגה מאיזור קוניטרה, ומהעיר הנטושה עצמה. לשם כך הוחלט להקים מאחז אזרחי בבונקר שבפאתי קוניטרה, אותו יאכלסו אנשי גוש-אמונים ותושבים מהגולן.

מתוך הקבוצה המעורבת הזו של דתיים וחילוניים, שישבו יחדיו בבונקר, צמח המושב קשת.  יישוב הוקם ביום כ' באייר תשל"ד, 27 באפריל 1974, בפאתיה הצפון-מערביים של קוניטרה. השם רומז לשמה של קוניטרה ('קשת קטנה' בערבית, בניגוד לקנטרה שהיא קשת גדולה). לימים נוצר ה'דרש' שהשם מהווה  ראשי תיבות של 'קוניטרה שלנו תמיד'.

לאחר כחודש הגיעו ישראל וסוריה להסכם הפרדת כוחות שבמסגרתו נמסרה ב-ט' בסיוון תשל"ד, 31 במאי 1974, רוב העיר קוניטרה לידיים סוריות. זה היה מהלך הסיום של ממשלת גולדה מאיר. שבוע אח"כ הושבעה ממשלתו החדשה של יצחק רבין. יום אחרי שיצחק רבין התמנה לראשונה כראש ממשלה, התקיים מבצע ההתנחלות הראשון במחנה הצבאי חוורה שמדרום לשכם.

המבצע השני היה בסבסטיה, וכך גם המבצע השמיני שהסתיים בפשרת קדום המפורסמת, שהביאה להקמת היישוב קדומים, ובהמשך להקמת אלון-מורה, ובין לבין הוקם היישוב עפרה.