האם באמת יצאנו מעבדות לחירות?

כשכל בית ישראל יישב הערב (שישי) להסב לליל הסדר תיאטרון אל מידאן בחיפה יציג את ההצגה "הזמן המקביל".

יוסי צור , י"ד בניסן תשע"ו

יוסי צור
יוסי צור
צילום: יוני קמפינסקי

ביום שישי בערב כשכל בית ישראל ישב להסב לליל הסדר, משפחות שלמות בלבוש הדור יקראו בהגדה ויגידו בקול עבדים היינו לפרעה במצרים, בדיוק באותו הזמן בתיאטרון אל מידאן בחיפה יציגו את "הזמן המקביל".

החגים בכללם ידועים כקשים במיוחד למשפחות שכולות, ליל הסדר הוא השיא של הקושי למשפחות, הישיבה ליד השולחן כאשר כולם נמצאים, בין אם רק משפחה אחת ובין אם יותר, קשה מאד כשמסתכלים סביב וזוכרים את אלה שאינם איתנו ליד השולחן.

בבית משפחת תמם לא רק שישבו ליד השולחן ויזכרו בצער ובגעגוע את משה שלא זכה להיות איתם שם, הם יאלצו לזכור גם שבתיאטרון אלמידאן בחיפה יושבים מאות אנשים וצופים במחזה שמהלל את רוצחו של בנם משה כגיבור תרבות ומתאר אותו כאסיר מסכן שיושב בכלא סתם וסובל מידי השלטון הישראלי.

הפסח הזה מביא את משה תמם ואת משה שהוציא את בני ישראל ממצרים למקום אחד לזמן אחד. בתורה מסופר איך משה שראה את המצרי מכה את אחיו מבני ישראל, הגן עליו והרג את המצרי.

במציאות הישראלית של 2016 רואה מנהיג המדינה איך תיאטרון אלמידאן מעלה הצגות המהללות רוצחי חיילים ואיך הוא מסית בעד מרגלים ובוגדים ואיך מהלל מחבלים מורשעים שמשתתפים באירועיו, אבל ב 2016 המנהיג הישראלי לא עושה כלום, לא בא לעזרת אחיו. 

יותר מזה ישראל מממנת את התיאטרון הזה ועוזרת לו להמשיך בדרכיו אלה.

בחיפה עיר וסמל של דו קיום כל אחד צריך לחגוג את חגיו ללא הפרעה. אלא שקשה לא לחשוב שהתזמון של ההצגה הזו לליל הסדר הינה קריאת תגר בוטה של תיאטרון מסית שמנסה למשוך אחריו את אזרחיה הערבים של חיפה כנגד התושבים היהודים כדי לעשות את החג עבורם קצת פחות מהנה, קצת פחות חגיגי.

החג המסמל יותר מכל את החירות ואת הפיכתנו לעם גדול, שבדרכו לארצו קיבל את לוחות הברית, שנכנס לארצו עם הבטחה שהיא תהיה שלו, הופך להיות משהו אחר, הרבה פחות מכובד והרבה פחות חגיגי.

עיריית חיפה שנותנת את הכסף והאולמות לתיאטרון לא מרגישה כנראה צורך להתערב ולמנוע מהתיאטרון להציג הצגה המהללת רוצח של חייל בליל הסדר. התיאטרון מצידו במקרה הטוב מפגין חוסר רגישות הבועט בדו קיום ושואף לרסק אותו ובמקרה הרע עושה זאת דווקא בלילה זה, להכעיס. 

העירייה עושה כל תרגיל כדי לתת לתיאטרון את הכסף ובחזרה היא מקבלת אצבע בעינו של ראש העיר ושל האוכלוסיה היהודית בעיר שחוגגת את חגה! הייתי רוצה לחשוב אולי שמא אנשי התיאטרון חששו מהפגנות ובחרו את הלילה היחיד שידעו שאף יהודי לא יבוא להפגין כי משפחה יותר חשובה מהפגנה, כי הרי הלילה הזה כולנו מסובים. אבל נוכח חוצפתם והאירועים שהם עושים בשנים האחרונות אפשר לוותר על מחשבה זו, הם לא חוששים מאיתנו, ההפך, הם צוחקים איך אנחנו נותנים להם לכבוש את חיפה ולהופכה למרכז תרבות פלסטיני.

ומה נשאר לנו אזרחי חיפה לעשות בערב זה? להרגיש בני חורין? לא כל כך, כל שנשאר לאכול עוד כפית של מרור ולומר בכוונה יתרה "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך"

יוסי צור הוא אב שכול שאיבד את בנו בפגוע בחיפה ופעיל מרכזי בארגון נפגעי הטרור ״אלמגור״