עצרת ה-1 במאי בתל אביב
עצרת ה-1 במאי בתל אביבצילום: דניאל בר און, באדיבות דוברות ההסתדרות

בועז ארד, מנהל מרכז איין ראנד וממייסדי התנועה הליבראלית החדשה, מספר ביומן ערוץ 7 על המשך הפעילות ההסברתית של ארגונו נגד חגיגות וציון יום הראשון למאי, חג הפועלים.

"בעוד העולם המתקדם בא חשבון עם הפושעים הגדולים של ההיסטוריה כמו הפושעים הנאצים ואחרים לפניהם, עם הקומוניסטים והסוציאליסטיים איש לא בא חשבון וגם מציירים אותם בצבעים רומנטיים. גילינו שעובדים בישראל שנכפים להתאגד נגד רצונם בהסתדרות, מעבירים כספים לעיתונים כדי לצבוע בצבעים וורודים את פשעי הקומוניזם שנמשכים עד היום".

בדבריו מזכיר ומציין ארד מאמר שפורסם היום באחד מכלי התקשורת המובילים בישראל ובו געגוע וערגה לצפון קוריאה ותמיכה בעריצים הצפון קוריאניים ש"בסך הכול רוצים לדאוג לעם שלהם...".

"אנחנו רואים את הכספים שההסתדרות מעבירה משחיתים את עצם התקשורת בישראל מעבר להשחתת השיח וההבנה למה מקדם באמת עובדים. ההסתדרות אינה חברה של עובדים עשוקים בישראל אלא גוף שהשתלט על הכלכלה הישראלית ומשרתת גופים שהשתלטו על נכסי ציבור בישראל".

על אף דבריו הנוקבים הללו של ארד, כמו גם דברים שאמר בראיונות קודמים אודות אחריותם של המשטרים הקומוניסטים לרצח עשרות מיליוני בני אדם, אף יותר מאשר רצחו הנאצים, למרות כל זאת נראה שהציבור בישראל עדיין אינו קם ומבין במה מדובר, אינו מביע הזדהות ואינו מצטרף בהמוניו לקריאת התנועה הליבראלית נגד התנועות הסוציאליסטיות.

ארד אינו מתכחש למציאות זו, אך מעיר כי קיימת התפתחות מסוימת, שכן כבר לא ניתן לראות מצעדי ענק ביום הראשון למאי ובהם מתנוססות תמונותיו של סטאלין ואין מאמרי אבל על מותו כפי שהיה בשנות החמישים.

"אנשים התפכחו חלקית, אבל עדיין לא הסיקו מסקנות לעומק הדברים. יש עוד עבודה של חינוך והבנה שקולקטיביזם הוא אויב האדם הפרטי שהוא המיעוט הקטן ביותר שזקוק למירב ההגנה, את זאת אסור לשכוח".

עוד נשאל ארד אם יתכן ומנגנוני השתקה ממסדיים הם שמונעים מקולות כקולו שלו להשמיע את דברם. "מקור הבעיה שלנו היא בתפיסה הפילוסופית והמוסרית שלנו. אפשר לראות את היסודות של העניין בפקולטות למדעי הרוח, ששם המרקסיזם חוגג. רואים זאת בספרי הלימוד ורואים זאת בצעירים ישראלים שמתחנכים במסגרת חינוכית קולקטיביסטית שאינה מאפשרת להם לפתח את דרכם.

''זה מתחיל גם בחינוך מגיל צעיר מאוד. אנחנו משחררים דורות של צעירים כשהם בורים גמורים בנושאים של זכויות הפרט, זכויות הקניין, זכויות האדם והם מוכנים להיות ברמה מסוימת צאן. אני מקווה שנוכל לשנות את המצב הזה".

בהמשך לדבריו אלה נשאל ארד אם לא ניתן לשער שדווקא חוזקה של האמירה של תנועתו, אמירה המשווה בין הקומוניזם לנאציזם, היא שמרתיעה את הציבור מלהזדהות איתה. זאת אולי מתוך תחושה שהקומוניזם אולי טעה בדרכי יישומו ולכן גרם למעשי הרצח ההמוניים, אך לא מדובר במגמה מתוכננת מראש ולכן השוואה לנאציזם רק מרתיעה.

ארד משיב ואומר: "יש אמירה מאוד פופולארית שהקומוניזם זו תיאוריה יפה שאינה ניתנת ליישום במציאות. על זה אמר קישון שהנאציזם והקומוניזם זו תיאוריה מכוערת שלמרבה הצער אפשר ליישם אותה... והוא חווה זאת". עוד מוסיף ארד ואומר כי לתפיסתו ולתפיסת תנועתו התקבלה זריקת עידוד עם הגעתם ארצה של כמיליון עולים מרוסיה שהגיעו עם הבנה עמוקה יותר לעניין ולאן הוא מוביל.

"לצערי הדור הצעיר אינו מודע לדברים ומקבל חינוך שמורח את העובדות וכתוצאה מכך אנחנו רואים סימפטיה לגישות פופוליסטיות שמנסות לדחוף אותנו לכיוונים קולקטיביסטיים. את הדבר הזה אני מקווה שנצליח לשכנע שהוא מוטעה ונצרכת כאן עבודה פילוסופית עמוקה".

"אנחנו על סרגל. המשטרים הקומוניסטים של צפון קוריאה, ברית המועצות והמשטר הנאצי זה הקצה בתהום שאליה האנושות הגיעה דרך היישום של הדרך הזו. אבל לא הייתי רוצה להיות גם באמצע הדרך למקום הנורא הזה. רצוי לשנות מקום לכיוון של חירות וחופש, להיות עם חופשי בארצנו".

בהמשך הדברים התבקש ארד לתאר את הדרך אותה הוא רואה כמסייעת לגלמוד ולאומלל בחברה, כיצד גורמים לאותם חלשים שלא להירמס תחת מכבש הקפיטליזם כפי שהוא מתואר. ארד אינו מקבל את ההגדרה הזו ואומר מייד כי "הקפיטליזם הוא לא מכבש אלא משחרר ממכבש הסוציאליזם. הקפיטליזם גורם ליזמים לזהות צורך אנושי ומציבים לו פתרון. משום כך בחברה קפיטליסטית חופשית העני שבעניים נחשב לעשיר בחברה כמו של צפון קוריאה.

''רואים את זה על מדד החופש הכלכלי העולמי, ככל שיש במדינה יותר חופש כלכלי אנשים יותר עשירים, וכשהם יותר עשירים הם יכולים להיות נדיבים יותר זה לזה. לא במקרה ארה"ב שהייתה סמל הקפיטליזם היא המדינה שבה הכי הרבה תורמים ומסייעים ולא במקרה הם שסייעו להקמתה של מדינת ישראל. הרצון לעזור לחבר מגיע יחד עם החופש".