לשבור את הווטו החרדי

ישיבת הועדה לבחירת דיינים שתתקיים היום היא הזדמנות נדירה לייצר שינוי הצהרתי עקרוני בנוגע לבחירת הדיינים בני הציונות הדתית. דעה.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ד בניסן תשע"ו

בית הדין הרבני
בית הדין הרבני
צילום: פלאש 90

1. החלק הגלוי של הדיל ידוע ומוכר כמעט לכל מי ששומע חדשות בישראל. דיינים לבתי הדין הרבניים נבחרים בשיטת "שלושת השלישים".

שליש מהדיינים הנבחרים בכל סבב הם חרדים אשכנזים, שליש מהדיינים הנבחרים הם חרדים ספרדים ושליש מהדיינים הם מה שמכונה "ציונים", כלומר משתייכים למגזר הדתי-לאומי במובנו הרחב.

החלק הפחות ידוע הוא גם החלק היותר מתסכל. את הדיינים החרדים האשכנזים בוחרים מנהיגי הציבור החרדי-אשכנזי (תוך מאבק מתמיד בין ליטאים לחסידים, אבל זה איננו העניין), את הדיינים החרדים הספרדים בוחרת ההנהגה החרדית-ספרדית, ואילו ככל שמדובר בדיינים הציוניים, שם העסק עובד אחרת.

מנהיגי הציבור הדתי-לאומי בוחרים אמנם את המועמדים, אולם לחרדים, ובעניין זה מדובר בעיקר על החרדים האשכנזים, ישנה זכות ווטו. מי שהם לא רוצים שייבחר לא נבחר.

אז מה נשתנה היום הזה מכל הימים? שהיום, ביום הזה ממש, יש הזדמנות נדירה, שלא תחזור בקרוב, לסדוק סדק ראשון בחומת הווטו החרדי.

2. הסיפור מתחיל בבית הדין הרבני הגדול לערעורים. אם אתם לא מהמתעניינים בודאי תופתעו לשמוע שבבית הדין הרבני הגדול לערעורים בישראל אין דיינים. ממש כך. שני הרבנים הראשיים לישראל מכהנים בבית הדין מתוקף תפקידם כרבנים ראשיים, אולם כל יתר הדיינים הקבועים בבית הדין פרשו לגמלאות ולא מונו להם מחליפים קבועים.

אז איך מתפקד בית הדין? באמצעות מינויים זמנים. נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב יצחק יוסף ושרת המשפטים איילת שקד חותמים מידי תקופה על מינויים של מספר דיינים ותיקים בבתי הדין הרבנים האזוריים לדיינים זמניים בבית הדין הרבני הגדול. אלא שבג"ץ קטע את הנוהג הזה והבהיר כי מינוי זמני נועד על מנת להחליף דיין, שניים או שלושה שפרשו. אי אפשר שבית הדין כולו יכהן במשך זמן ארוך ללא דיינים של קבע.

התוצאה השנייה של התרוקנות בית הדין הרבני הגדול מדיינים קבועים היא אובדן הרוב החרדי בוועדה לבחירת דיינים. שני חברי הוועדה מקרב דייני בית הדין הרבני הגדול פשוט אינם, והתוצאה היא שאין רוב חרדי.

3. לאור צו בג"ץ חייבת להתכנס הוועדה לבחירת דיינים ולמנות שישה או שבעה דיינים לבית הדין הרבני הגדול (יש שבעה תקנים פנויים, אולם בגלל שיטת השלישים יתכן שיבחרו רק שישה דיינים). המינויים לבית הדין הרבני הגדול מחייבים על פי חוק רוב של שבעה מקרב תשעה חברי הוועדה ולכן ממילא יהיו חייבים להתבצע בקונצנזוס.

אולם, עם בחירתם של שישה או שבעה דיינים לבית הדין הגדול יתפנה מספר מקומות זהה בבתי הדין האזוריים. בשלב זה רשאית הוועדה לבחור באופן מיידי דיינים לבתי הדין האזוריים ובבחירה זו מספיק רוב רגיל.

אפשרות הבחירה הנוספת הזו, הנתונה בידיו של יו"ר הוועדה השר ד"ר יובל שטייניץ, היא זו העומדת היום במרכז הויכוח, ומנגד היא גם ההזדמנות. מדובר בסיטואציה שלא תחזור בשנים הקרובות, בה ניתן יהיה למנות דיינים ראויים מקרב חוגי הציונות הדתית, אך כאלו שסבלו מנחת זרועו של הווטו החרדי.

השמות לא חשובים. כל המועמדים לכהן כדיינים ראויים למשרה הרמה הזו. הם למדו שנים רבות, בדרך כלל גם שימשו דיינים מכהנים ולמדו את עבודת בתי הדין, והם בהחלט ראויים לשמש בתפקיד. מה שחשוב, ואולי אפילו קריטי, הוא לסדוק את החומה. ליצור תקדים לפחות הצהרתי למינוי דיין שנחסם על ידי החרדים. אם החומה הזו לא תיסדק היום השדר יהיה ברור - בתי הדין הרבניים הם נחלתו הפרטית של המגזר החרדי ושל ההנהגה שלו, כל היתר - אורחים.