מנכ"לית מוזיאון לוחמי הגטאות, ד"ר ענת ליבנה, רואה בטקס נעילת יום השואה טקס שגוי שיש לבטלו. לטענתה מדובר בטקס שמפעיל "מניפולציות רגשיות" במקום לימוד.
לטעמה במקום הטקסים עתירי הדגלים והלפידים יש לדון במשמעויות המוסריות שנובעות מהאסון הנורא ביותר שהתרחש בתולדות האנושות. איך זוכרים מתוך אחריות — אחריות חברתית והומאנית.
על הדברים הללו ואחרים שהובאו ב'הארץ' שוחחנו עם יו"ר מכון 'שם עולם' לחקר, חינוך והנצחת השואה- הרב אברהם קריגר המבהיר כי בדבריה של ד"ר ליבנה "יש כמה דברים שיכול להיות שניתן להסכים איתם עניינית, אבל לא עם הכיוון", ובהמשך דבריו הבהיר את כוונתו.
הרב קריגר מציין כי גם במכון בראשו הוא עומד, מכון 'שם עולם' "לא ראינו כדבר המרכזי ביותר ביום השואה את ההתמקדות בטקס סמלי שמלווה ומשולבים בו אלמנטים טקסיים, אלא לקחת את היום הזה ולהתמקד בו סביב נושאי תוכן", הוא אומר ומציין כי "השנה נצא בפריסה ארצית בכמה עשרות מקומות בארץ במסגרת 'עד ואד', דור שני לניצולים ישתפו בסיפור גם את סיפור ההורה וגם את סיפור החוויה הפרטית שלהם כמי שגדלו בבתים כאלו".
באשר לדבריה של ליבנה אומר הרב קריגר כי הוא "חושש שמה שקרה הוא שדבריה לקוחים מאג'נדה ולא מהתוכן עצמו. לא סוד שיש מוסדות שעוסקים בזכר השואה אבל מושכים את זה מזמן למקומות שמוציאים את השואה מהסיפור היהודי למקום של הומניזם כללי אנושי, יחס לזולת וכו', דברים שכבודם במקומם מונח, אבל כשהופכים את זה לשיח המרכזי בנושא השואה שופכים למעשה את התינוק עם המים".
"יכול להיות שהיא לוקחת צעד לאחור מאותה טקסיות, שמשרתת אלמנטים של זהות יהודית, אלמנטים של מדינה וזהות הנפגעים, ומעדיפה לקחת את העניין לדברים של תוכן. אני מסכים איתה לגבי הנושא של התוכן, אבל בשאלה 'איזה תוכן' אני חולק עליה מכל וכל", אומר הרב קריגר ומוסיף בתהייה: "ביום השואה המצוין במדינת ישראל צריך לדבר על הומאניזם? אולי ביום השואה הכללי בחודש ינואר ניתן לעסוק בכך, אבל כשאנחנו מציינים זאת כאן, אנחנו צריכים לציין זאת באספקט היהודי של עם שסבל הוכה והושמד בידי הגרמנים ועוזריהם והוציא במקביל תעצומות נפש ועוצמות רוח שלא ניתנות לתיאור אלמלא העובדות מדברות מצד עצמן".
לדבריו "הנקודה הזו באה מכיוון של אג'נדה שמבקשת לטשטש את הנקודה היהודית ולהפוך אותה למשהו יותר כלל עולמי ופחות יהודי. זהו אוניברסליזם שאינו במקומו לחלוטין. בבית לוחמי הגטאות הקימו את המרכז הפלורליסטי שעוסק בחלקו הגדול בתכנים הללו, וזה מאפיל על הנושא של בית לוחי הגטאות. אני חושש שזה ממש לא לרוחם של האבות המקימים ושמעתי גם אחד מאנשי הועד שיצא נגד הדברים".
על כל אלה מוסיף הרב קריגר ומשגר עקיצה ארגונית לעבר המוסד בראשו עומדת הד"ר ליבנה: "אני לא מבין. אם זו עמדתך כמנכ"לית, לא ראיתי שירדתם בבית לוחמי הגטאות מעניין הטקסיות... אני שומע על הטקסיות ותקציבי הענק. זכותכם לומר יותר בתוכן ופחות בטקסיות, אבל רק לדבר על זה? זה רק לשרת אג'נדה ולא פעולה".
הרב קריגר נשאל בעקבות דבריו האחרונים אם אין מקום לקבל בהערכה את החלטה של ד"ר ליבנה להמשיך ולקיים את הטקס למרות עמדותיה הפרטיות, רק משום שהיא מכבדת את החלטת הרשויות לקיים את האירוע אצלה.
לדבריו, אכן "יש מקום לכבד זאת, אבל המדינה לא החליטה ולא ביקשה זאת. טקס ממלכתי יש במקום אחד – ב'יד ושם'. הכנסת עושה טקס פרטי משלה, אבל הטקס הפורמאלי הוא ב'יד ושם'. מה שיש בלוחמי הגטאות הוא רצון שלהם שהטקס יתקיים גם אצלם ולא רק ב'יד ושם' ולכן הטקס במוצאי יום השואה. אין כאן החלטת מדינה".
עוד נשאל הרב קריגר אם יתכן ודבריה של ליבנה בדבר הצורך לוותר על טקסי הדגלים והלפידים אינו נובע מגישה פוליטית שמאלית המבקשת להתנכר ללאום ולסמליו ולהעדיף את האוניברסאליים השמאלני, תוך הפניית עורף למדינה.
הרב קריגר מציין כי כמי שמכיר את ליבנה הוא "מאוד מקווה שלא, אבל אני חייב להודות ולומר שקשה להרחיק את המחשבות שלי מהכיוון הזה. אני לא סבור שזה נגד המדינה. אני מכיר אותה וחושב שזה לא הכיוון, אבל זה נובע מתוך נקודה של דיבור על השואה מתוך אוניברסאליזם. אבל אותו סגנון מוביל לטעויות כמו החלטת מנהל הגימנסיה הרצלייה שלא להוציא תלמידים למסעות לפולין ולדבר גם על אסונות של אומות אחרות כמו הארמנים והסודנים.
''אלו פירות באושים של אותה אוניברסאליות. לוקחים אסונות של עמים אחרים, אבל יש אלמנטים מבדלים באופן תהומי בין סיפור השואה לאותם אסונות אחרים. הבידול הראשוני הוא שבשואה חיפשו יהודים בכל מקום שניתן לחפש בו. הגרמנים חיפשו יהודים בכל אחד מאיי יוון, גם אם היה שם יהודי אחד.
''לעומת זאת באסונות אחרים היה מדובר בסכסוך אתני שבו היה גם רצח עם, אבל לא חיפשו ארמנים באנגליה, לוקסמבורג ווינה. את היהודים חיפשו בכל מקום שבו יכולים היו".