שר החינוך לשעבר, הרב שי פירון, שוחח ב"רשת" בערוץ 2 עם הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
פרס אמר כי חובה לבקר במחנות ההשמדה באירופה כדי לעכל את גודל הזוועה, "הייתי שם, ראיתי את הטליתות, הנעליים והשערות. שיא של זוועה שאין דומה לה".
פרס מבהיר כי רצח עם תמיד היה ויהיה בעולם אבל שואה הייתה רק אחת, "אכזריות שטנית כזו, מאורגנת חייתית כזו - הייתה רק אחת".
לפרס זיכרון עצום מסבו שנרצח בשואה, "אני זוכר כילד את תפילת כל נדרי. היה לסבי קול מאין כמוהו. הייתי תחת טלית כילד ושומע איך הוא מתפלל ערב חריצת גורלו ואני ילד מתחנן בשקט לאלוקים - 'אל תפגע... תרחם על בני עמך'. ביקשתי רחמים על רקע מנגינת כל נדרי שסוחפת לב".
סבו של פרס למד בישיבת וילוז'ין עד אשר נרצח, "נסענו לתחנת הרכבת לקראת העלייה לארץ ישראל בשנת 1934. זו הייתה התרגשות גדולה מאוד. סבי עמד לידי מכונס בעצמו כמעט ולא מוציא מילה, חיבק אותי וניגש אליי לפני שנפרד ממני ואומר לי 'בני, תהיה יהודי'. זו צוואה - אלה לא מילים - זו התנהגות. אני עדין שומע את המילים האלה בכל מקום שאני נמצא".
סבו של פרס, הרב צבי מלצר, נרצח יחד עם 2,060 בני קהילתו בעיירה וישנייבה באוגוסט 1942 על-ידי הנאצים ועוזריהם בני המקום, "הנאצים ריכזו את תושבי העיירה בבית כנסת שהיה עשוי מעץ ורצחו אותם באכזריות בירי ובשריפה. סבי הלך בראש הקהילה עטוף בטליתו, ישר אל בית הכנסת שהוצת על-ידי הנאצים", אמר.
רק שלוש שנים אחרי גילתה המשפחה את הזוועה. האם בכית?, שאל הרב פירון, "אני לא נוהג לבכות בדמעות אני חושב שבכי זה עניין פנימי - מה זה בכי? זו זעקה מרה".
הנשיא התשיעי מבהיר כי לאחר זוועת השואה יחסו לדת ולאלוקים לא נחלש. פרס סיפר כי כשביקש ממנו בן גוריון לנהל את המשא ומתן על שחרור תלמידי הישיבות מצה"ל, "לא יכולתי שלא לראות בכל אחד ואחד מתלמידי הישיבות את סבא שלי".
פרס הוסיף "כי למרות השואה הנוראה עלינו לזכור בגאווה גדולה את התקומה. סבי שמר על תורת משה והגן עליה יחד עם אלפי יהודים בקידוש השם. בלי יהדות איזה תוכן יש לנו בחיים? היהדות אינה דת היא אמונה - היא לא מנגנון היא לא פולחן היא שכנוע עצמי עמוק שבתוכנו קיים מצפון".
''העם היהודי רק עם שואה ללא הר סיני לא הייתה לו משמעות - אני חושב שהוא גם נרצח בגלל הר סיני. היטלר החליט להשמיד את העם היהודי לא בגלל כוחו של העם היהודי, היו 300,000 יהודים בגרמניה שהיו נאמנים למדינה, אלא זה שהיטלר יכול היה לומר 'גרמניה מעל הכל' והיהודים אומרים 'כל אדם נברא בצלם אלוקים' - זו סתירה מאוד קשה אבל יש לה משמעות אדירה".
