הרב עמאר גויס לטובת משפחת סרבן הגט

בחוות דעת שפרסם לקראת הדיון בבית הדין, טוען הרב שלמה עמאר כי אין בסמכות בית הדין הרבני להורות על מאסר אב המעגן.

בן שאול , כ"ו בניסן תשע"ו

הרב עמאר
הרב עמאר
צילום: פלאש 90

ערכאת הערעורים של בית הדין הרבני תקיים היום (ד') דיון בפרשת סרבן הגט מארה"ב, במסגרתה הורה בית הדין הרבני לפני כחודש וחצי לשלוח למאסר את אב הסרבן במטרה להפעיל לחץ על בנו השוהה בארה"ב לקדם את הגט.

לקראת הדיון מתברר כי משפחת הסרבן מסתייעת ברבה של ירושלים הרב עמאר שפרסם חוות דעת בה הוא טוען כי אין בסמכות בית הדין הרבני להורות על מאסר אב המעגן.

לדברי הרב עמאר מדובר בשאלה ש"אינה מעשית משום שאין סמכות לבית דין לאסור אחרים מחוץ לבני הזוג עצמם, וגם בזה יש כללים וסעיפים שצריך לראות שמולאו כולם, אך להוריו ואחיו, אין לב"ד סמכות לאסור אותם, אלא אם כן הוזמנו לעדות וסירבו לבא שאז אפשר להוציא צו מעצר כדי להביאם להעיד בבית הדין".

לפני כחודש וחצי, ולראשונה בתולדות בתי הדין הרבניים בישראל, הטיל בית הדין הרבני האזורי בתל אביב מאסר של 30 יום על איל-הון יהודי אמריקאי. המאסר הוטל לאחר שהתברר כי איל ההון הוא העומד מאחורי סרבנות בנו ועיגונה של כלתו זה כעשר שנים. עד כה מעולם לא הוצא צו מאסר נגד אדם שאינו המעגן עצמו.

בפסק דין הייחודי, ציין אב בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, הרב שלמה שטסמן, כי "פרשת עיגונה המתמשך והאכזרי של התובעת היא אחת מפרשיות העיגון הקשות ביותר שאיתן מתמודדת מערכת בתי הדין הרבניים".

סיפור המעשה שנפרש בפני בית הדין הוא של בני זוג חרדים שנישאו לפני 19 שנה והתגוררו בארצות הברית, שם נולדו להם שני ילדים. לפני כעשר שנים הגיעו בני הזוג וילדיהם לביקור בישראל. במהלך הביקור לקתה האישה באירוע מוחי קשה ובגינו היא נשארה נכה ומוגבלת עד היום.

לאחר האירוע המוחי נטש הבעל את אשתו וילדיו בישראל וחזר לארצות הברית, ומאז הוא מעגן אותה באכזריות ומסרב לתת לה גט. חרף פסק דינו של בית הדין הרבני בתל אביב כי הבעל חייב לתת גט לאשתו, האיש התעלם מפסק הדין ואפילו לא טרח לערער עליו.

בית הדין ניסה לחקור את חידת העגינות המתמשכת והתעלומה האופפת את מניעי הבעל. חקירה יסודית של אגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים שנערכה בישראל ובארצות הברית העלתה כי אביו של הבעל המעגן, איש עסקים עשיר הידוע כתורם כבד מהמגזר החרדי, הוא העומד יחד עם אשתו מאחורי העיגון.

כאשר הגיעו הורי הבעל המעגן לביקור בישראל, זימן אותם בית הדין הרבני למתן עדות ואף הוציא כנגדם צו עיכוב יציאה מהארץ עד למיצוי העדות. זו כשלעצמה הייתה החלטה תקדימית, שכן לראשונה בתולדות בתי הדין הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הורי הבעל המעגן – ולא כנגדו. בשלב זה הפעילו ההורים לחצים כבדים באמצעות רבנים ואישי ציבור ששלחו אל בית הדין, תוך ניסיון לשבש הליכי משפט.

לאחר סדרה ארוכה של דיונים וחקירות ומאות עמודי פרוטוקול, פרסם בית הדין הרבני בתל אביב את החלטתו. בפסק דין המשתרע על 45 עמודים – המסבירים ומנמקים את התשתית העובדתית, ההלכתית והמשפטית להחלטה – נקבע כי אביו של הבעל "הוא העומד באופן מרכזי ואקטיבי מאחורי עיגון כלתו על ידי סרבנות בנו. ברצותו יאריך את עיגונה ואם ירצה יקצרה – ועל כן יש להטיל עליו סנקציה ראויה והולמת".

לכן "על הנתבע (אבי הבעל) אנו מטילים ומצווים מכוח סעיף 7 לחוק בתי הדין (כפיית ציות תשט"ז 1956) וסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט – מאסר למשך 30 יום. אנו מעכבים החלטת מאסר זו למשך עשרה ימים מהיום כדי לאפשר לנתבע, אם יהיה מעוניין בכך, לערער לבית הדין הרבני הגדול על החלטה זו".