"הזיכרון החזק ביותר הוא הרעב"

חיים נגל, ניצול שואה ששהה בתור ילד בתקופת השואה במחנה עבודה בטרנסניסטריה, מספר לערוץ 7 על תנאי החיים הקשים ועל הזכרונות שנשארו.

חזקי ברוך , כ"ז בניסן תשע"ו

חיים נגל
חיים נגל
צילום: חזקי עזרא

חיים נגל נולד בעיר צ'רנוביץ', אז ברומניה, וכאשר היה ילד קטן פרצה השואה.

בשנת 1941 גורש יחד עם כל יהודי העיר לגטו ובסוף אותה שנה, כשהוא בן 4 בלבד, יצא לצעדה רגלית בקור האוקראיני, לטרנסניסטריה.

בצעדה פגע הקור העז ברגליו של חיים הקטן, ובעקבות הפגיעה נאלצו לכרות כמה מאצבעות רגלו.

בראיון לערוץ 7 מספר נגל על החיים במחנה העבודה אליו הגיע בטרנסניסטריה, "הישרדות הייתה עניין של יום יום. לא ידעת מה יקרה מחר וניצלת כל יום כאילו היה היום האחרון".

"בלי ההורים שלי לא הייתי שורד יום אחד", מדגיש נגל ומוסיף, "הזיכרון הכי חזק שלי משם זה הרעב. אתה כל הזמן חושב וחולם על אוכל. אנשים שלא עברו את זה לא יודעים מה זה. גם היום אני לא יכול לסבול שזורקים אוכל ובטח אם אני רואה שזורקים לחם זה מאוד מקומם אותי".

"זה מלחמה בין הדורות", מציין נגל, "הדור השבע והדור שבו לכל פיירור לחם יש משמעות".