1. איש התקשורת ג'קי לוי סיכם לאחרונה היטב את סערת התבטאותו של סגן הרמטכ"ל וכך אמר: "מה אתם רוצים מיאיר גולן? זה סוג הדרשות שאותן משמיעים בבית הכנסת שלו ביום השואה".
למעשה, סגן הרמטכ"ל לא אמר שום דבר חריג בנוף השיח השמאלני הסטנדרטי בישראל. דבריו בסך הכל היו תזכורת לסוג של שיח שנפוץ מאוד במקומותינו, וחושף עיוות מוסרי שלמרבה הצער הוא נפוץ מאוד.
השיח השמאלני בישראל, ולמעשה בעולם כולו, סובל מנטיות פציפיסטיות שמקורן במגמות פוסט-מודרניסטיות. זה נשמע משפט קצת מסובך, אבל זה באמת פשוט מאוד. המלחמה שבתוכה מדינת ישראל ולפניה הישוב היהודי נתונים מזה למעלה ממאה שנה, היא דוגמה טובה להבין דרכה את העניין.
יש שתי דרכים להסתכל על "הסיפור הגדול" שמתרחש כאן. הדרך הראשונה היא להגיד שיש כאן שתי תנועות לאומיות, התנועה הלאומית היהודית (המכונה גם "ציונות") והתנועה הלאומית הערבית-פלסטינית, שלכל אחת מהן יש באמתחתה "סיפור" שמסביר מדוע היא בעלים על הארץ הזאת. הדרך השנייה היא להגיד: זו הארץ שלנו, יש לנו זכות מלאה עליה, ומנגד, לערבים אין זכות על הארץ הזו.
דרך ההסתכלות הראשונה איננה מאפשרת שום הבחנה בין צודקים וטועים, טובים ורעים. דרך ההסתכלות השניה מבינה שיש כאן מי שמאבקם צודק, ויש כאן מי שמאבקם, לכל הפחות איננו צודק. רק כשמבינים את זה אפשר לא להתבלבל מהצורך להפעיל כוח במסגרת מאבק צבאי, ולהבין את ההקשר של הפעלת כוח כזה. בלי ההבנה הזו הכל נהיה מן בליל של אמירות חסרות פשר.
אם מאבקנו כאן צודק, הרי שמוצדק גם להפעיל כוח, במידה הנחוצה, על מנת להביא להצלחתו. ברור גם, שאם הכוח הופעל במידה שהיא קצת יותר מהנחוצה זה אולי לא סיבה לשמוח, אבל זה בטח לא אסון בקנה מידה לאומי. אם מאבקנו לא צודק, הרי שכל ההצדקה להפעלת הכוח מלכתחילה נתונה תחת סימן שאלה מוסרי כבד מאוד. ולכן כל חריגה, ולו הקטנה ביותר, מהנורמות שאיכשהו התגבשו היא סימן לשפל מוסרי בל יתואר.
רק בדרך הזו ניתן להבין את הדברים שאמר סגן הרמטכ"ל בהקשרם המעט יותר רחב.
2. אחרי שתיארנו את "בית הכנסת" של סגן הרמטכ"ל, צריך להגיד מילה על המיקום שלו, והמילה הזו לצערי תהיה מדאיגה. סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, משרת בצה"ל ברציפות מאז שנת 1980, אז היה בן 18. את מרבית שנותיו הוא עשה בצבא, וסביר להניח שדמותו האישית והמקצועית עוצבה שם במידה רבה מאוד.
המקום שבו גולן שמע שוב ושוב דרשות מהסוג שאותו הוא השמיע בנאומו בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא הצבא. כן, צה"ל שלנו. תפיסות שמאל, חלקו קיצוני במידה לא מועטה, קנו להן שביתה בצה"ל על כל דרגותיו. מערכת החינוך הצבאית מקדישה הרבה יותר שעות לעיסוק ב"טוהר הנשק" מאשר לעיסוק ב"צדקת דרכנו".
לכן, ברשותכם, אני גם לא מתחבר לדרישות להדיח את סגן הרמטכ"ל. לא בגלל שלא מגיע לו, בגלל שזה ממילא לא יעזור. מדובר בנגע, ממש ככה, שפשה בקרב צה"ל כולו, מלמטה למעלה ובחזרה, וחריף במיוחד בקצונה הבכירה בצה"ל. משהו בשכבת הקצונה הצבאית הבכירה עקום, והדחתו של גולן למרבה הצער לא תשנה בזה כלום. הפתרון נמצא בחינוך, רק שם.
מי שרצה לקבל דוגמה לבעייתיות בהוצאת ענף "תודעה יהודית" מהרבנות הצבאית והעברתו לשליטת אכ"א, יכול למצוא כאן את הדוגמה האולטימטיבית. הבעייה איננה איזו הרצאה רפורמית שחיילי צה"ל עלולים אולי לשמוע. הבעייה היא ההרצאות על צדקת דרכנו ומאבקנו שאותן אולי הם כבר לא ישמעו, כי הקצונה הבכירה של צה"ל לא רוצה שהם ישמעו אותן.
3. מעבר לשתי ההערות האלו צריך להעיר גם הערה קטנה על שטחיות השיח הישראלי, שחוזר לשואה פעם אחר פעם, עם קשר או בלי קשר, בעיקר בלי קשר. סביב פרשת הרס בית הכנסת בגבעת זאב הזכיר מי שהזכיר באחד ההקשרים את ליל הבדולח. בתגובה הצעתי אז לארגן לו פגישה עם סבתא שלי, שתספר לו איך באמת היה בליל הבדולח. יכול להיות שכדאי לארגן פגישה שכזו גם ליאיר גולן.
בנוסף צריך להזכיר שעיקר חטאם של הנאצים לא היה דווקא בגזענות, וכי הנאצים גם לא היו הגזענים הכי גדולים בשכונה בהכרח. כבר ציינו שהחברה האמריקנית במחצית הראשונה של המאה הקודמת היתה חברה מאוד גזענית. למה להניח שהגזענות הישראלית תסתיים כמו הגרמנית? אולי היא תסתיים כמו זו האמריקנית? במה אנחנו דומים לגרמנים דווקא? בדייקנות? בסדר המופתי? בשטרודל?
4. כשאני מנסה להבין למה דבריו של יאיר גולן כל כך מרגיזים אני נזכר גם בפוזיציה. יאיר גולן הוא סגן הרמטכ"ל, כלומר בכיר מאוד בצבא. הוא גם אזרח, כמוני וכמוכם. אחד הדברים הבולטים שמאפיינים דמוקרטיה הוא שהצבא איננו אחת מרשויות השלטון. הצבא כפוף לחלוטין לממשלה ונמצא לחלוטין בפיקוח הפרלמנט. לכן אנחנו גם לא רוצים שבכירי הצבא, ככאלו, יהיו חלק מהמשחק הפוליטי-מדיני.
מגנרל שנואם בטקס אזרחי ביום השואה אני מצפה שיספר לי שצה"ל חזק וערוך להגן על המדינה, אני לא מעוניין שהוא יספק לי אבחנות על החברה הישראלית, לא מימין ולא משמאל. זה לא חלק ממקומו של הצבא בדמוקרטיה. כשגנרל מבקש לחנך את חייליו, מילא. כשגנרל מנסה לחנך את האזרחים זה מתחיל להיות מדאיג. כשדווקא בשמאל נשמעים ניצנים של תקווה להפיכה צבאית, זה כבר מדאיג ממש.