בנק ישראל לא מתנגד לתקציב דו שנתי

בבנק ישראל מבהירים כי אם תושאר בצד רזרבה מתאימה אין בעיה עקרונית בתקציב דו שנתי, בתנאי שיעדיו יהיו טובים.

שלמה פיוטרקובסקי , ל' בניסן תשע"ו

יותר פיקוח ויותר גמישות. קרנית פלוג
יותר פיקוח ויותר גמישות. קרנית פלוג
צילום: פלאש 90

בנק ישראל פרסם היום (ראשון) את עמדתו בסוגיית התקציב הדו שנתי, ממנה עולה כי הבנק איננו מתנגד לכך עקרונית.

"לשאלת התקציב הדו-שנתי היבטים כלכליים, פוליטיים, ופרלמנטריים, אך מההיבט של ניהול המדיניות הכלכלית זו אינה סוגיה קרדינלית", נאמר בעמדה שהציג הבנק.

בבנק מציינים כי תקציב דו שנתי עלול להקשות על הממשלה להגיב לשינויים לא צפויים בנסיבות, אך ניתן לצמצם את הסיכונים באמצעות הקצאת רזרבה פנימית גבוהה יותר, יתר גמישות בתוך התקציב, ושימוש הדוק בנומרטור.

בבנק מציינים, "הדבר החשוב ביותר בעיצוב התקציב, בוודאי ובוודאי ככל שלתקציב אופק יותר ארוך, הוא שהתקציב יתמקד כבר היום באתגרים של הטווח הארוך. חשוב שהתקציב הדו-שנתי יקצה מקורות בהיקף ראוי להשגת יעדי הממשלה ובכלל זה תמיכה במנועי הצמיחה, ובתשתיות פיסיות ושל הון אנושי. ככל שהתקציב הוא לאופק ארוך יותר, כך חשוב יותר שהוא יתמקד בהתמודדות עם האתגרים ארוכי הטווח של המדינה".

בבנק מדגישים עוד, "אם הממשלה והכנסת יבחרו לאמץ תקציב דו שנתי חשוב מאוד להימנע מהבעיות שראינו בעבר עם תקציב כזה, ובראשן צבירה של התחייבויות תקציביות שלאחר זמן יותר קשה לכנס אותן. ניתן להתגבר על בעיה זו באמצעות שימוש הדוק בנומרטור שהתחיל לפעול ויסייע לוודא שהממשלה תתחייב רק להוצאות לאורך זמן שיש להן מקורות במסגרת המצרפים הפיסקליים שהוגדרו".

בבנק מוסיפים גם את הצורך להקצות רזרבה מתאימה במקרה כזה, "מאחר ויכולת חיזוי ההכנסות לטווח זמן של שנתיים פחותה מזו לשנה, ובעיקר היות וסטיות מהתחזית יכולות להצטבר לאורך זמן, תקציב דו שנתי מחייב הקצאה של רזרבה גבוהה יותר מאשר תקציב שנתי, שניתן יהיה להימנע מהוצאתה במידה וההכנסות יהיו נמוכות מהצפוי".

עוד מוסיפים בבנק כי יש צורך להגדיל את הגמישות בתקציב כזה, "תקציב המדינה כולל הרבה מאוד סעיפים (תקנות) בהשוואה למקובל במדינות מפותחות אחרות. כלומר, התקצוב נעשה ברמת פירוט גבוהה מאוד, ושינויים קטנים בהרכבו מחייבים אישורים של משרד האוצר והכנסת. מאפיין זה של התקציב מסייע למנוע חריגות ממסגרות התקציב ומחזק את הפיקוח הפרלמנטרי על פעילות הממשלה, אך מקטין את גמישות הפעולה של הגופים המתוקצבים. ככל שהתקציב מכסה טווח ארוך יותר, שבמהלכו יעלו צרכים שלא ניתן לחזות כבר היום, חשוב להגדיל את הגמישות בניהול התקציב על ידי צמצום ניכר של מספר התקנות".