ניצולת שואה משיבה לסגן הרמטכ"ל

מנכ"ל העיתון "הפטיט הבדו" אברהם אזולאי שוחח עם ניצולת השואה רחל זייני, בת 94. זייני כתבה מכתב חריף לסגן הרמטכ"ל יאיר גולן.

ערוץ 7 , א' באייר תשע"ו

רחל זייני
רחל זייני
צילום: ללא קרדיט

לכבוד כב' סגן הרמטכל

האלוף יאיר גולן הי"ו

שלום רב לך,

שמי רחל זייני. אני בת 94 ופליטת אושוויץ.

התמלאתי צער עצום למשמע הצהרותיך ליום השואה. ההשוואה שערכת בין גרמניה שלפני המלחמה ובין ישראל היום, נראית לי חסרת כל בסיס, והיא ככל הנראה פרי אי-הכרה של תקופה שקדמה ללא ספק ללידתך.

הייתי רוצה בתורי לערוך כמה השוואות.

אבי סיים את לימודי המשפטים בברלין ב-1916 מפאת ה'נומרוס קלאוס' שמנע ממנו כיהודי ללמוד בבודפשט המקום הקרוב ביותר למקום מגוריו. באוניברסיטת ברלין הוא ראה את ניצני הנאצים, שם הסטודנטים, בתמיכת הפרופסורים, היו מפליאים את מכותיהם בסטודנטים היהודים. במדינת ישראל, הסטודנטים הערבים יכולים ללמוד בכל מקום הנראה להם, ובנוסף לכך הם זוכים להפלייה המעדיפה אותם (מכנים זאת: 'הפליה מתקנת').

אני בעצמי הייתי עדה וקורבן של אכזריות הרופאים הגרמניים ,ובתוכם של מנגלה. במהלך חורף זה, אושפזתי בבי"ח הדסה, ונוכחתי לראות את היחס ההומני הבלתי מסוייג של הרופאים היהודים כלפי כולם, כולל כלפי המחבל ששכב במיטה הסמוכה למיטתי.

אני זוכרת את אי-האכפתיות של הצלב האדום שסירב לעזור או אפילו להקשיב ליהודים. אני רואה כל יום את מסירות הנפש של מגן דוד אדום ושל, זק"א, המטפלים בכולם בהשוואה כולל אלו שבאו בכדי לרצוח.

חוויתי את ההשתוללות הפרועה של האספות הלאומיות האירופאיות, של התקשורת ושל האינטליגנציה נגד היהודים, במיוחד נגד אלו שתרמו יותר מכולם למולדתם, כגון לאון בלום ר"מ צרפת. וכאן, אני רואה בטלווזיה את חברת הכנסת חנין זועבי משבחת באופן לגמרי חופשי את קרובי משפחות המחבלים.

אני מתגוררת במרחק של כמה מאות מטרים מהמקום בו נערה צעירה נכוותה באופן קשה באוטובוס. בניגוד לכך בדואר, בבנקים או בחנויות אני מבחין בחופש המוחלט לו זוכים הערבים.

אז אני נזכרת במנהיגות ההונגרית שכפתה על עורכי הדין היהודיים לנקות את רחובות ה-PUSTA ההונגרית באמצעות מברשת שיניים.

ראיתי את הסדיזם של מפקד המחנה פלשוב ששיסה נגד חברתי את כלבו כדי לתלוש לה את שתי שדיה בצעקו "JUDE."

שמעתי את הגיסים שלי מספרים את תענוגם של החיילים ההונגרים באשר הצליחו להפוך את "הדנובה הכחול והיפה" לנהר אדום מדמם של היהודים שהם היו טובחים, ותענוגם של החיילים הגרמנים שחיסלו וקברו חיים שלושת אלפי יהודי קרקוב.

לא היה קץ לאכזריות המשטרה, במיוחד משטרת צרפת, שמסרה גם את הילדים היהודיים שהנאצים לא דרשו.

זכיתי לקרוב לארבעים נכדים וקרוב למאה עשרים נינים. ראיתי אותם, הם וחבריהם, כאשר הם נדרשו לצאת למילואים או למלחמה, ויצאו בגבורה ובנחרצות, אבל תמיד נגד נטיות ליבם. הרוב המוחץ של הנוער במדינה שלנו אינו חולם אלא לחיות בשלום.

בשם אבי אלדר צ'נקי (נוימן) שהאמין בדמוקרטיה, וששילם על כך בחייו בסביבור, בשם אחותי חנה שחוסלה בתא גז באושוויץ באשר הגיעה בהריון, ובשם בן דודי אנדריי, בן השמונה, שגם הוא הושמד בתא הגז ושאף אחד לא לימד אותו איך להחזיק סכין, אני מבקשת ממך להחזיק צבא חזק ונחוש, ושעודף רחמנות כלפי אלו המעוניינים בחיסולינו, לא יביא לידי הריגתם של עוד ילדים יהודיים.

הייתי שמחה לזכות לארח אותך אצלי אם תוכל למצוא את הזמן לכך. אוכל אז לספר לך עוד הרבה דברים.

בכבוד רב,

רחל זייני, פליטת מחנה אושוויץ