בשבע מהדורה דיגיטלית

גול עצמי

כשמועדון כדורגל מפואר כמו מכבי תל אביב לא מגנה את האלימות של השוער שלו, התוצאה היא מסר אנטי-חינוכי לשחקנים הצעירים ולאוהדים

איה קרמרמן , ב' באייר תשע"ו

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

העולם מתחלק לשלושה חלקים: אלה שכדורגל לא קשור אליהם בכלל, אלה ששרופים על המשחק, ואלה שאבות נשמו מכבי נתניה ושיני בנים תקהינה.

ואני, לדאבוני, מצויה בבוץ של הסוג האחרון. מכיוון שגדלתי בבית על טהרת האסטרוגן, כדורגל נתפס בעיניי כמשחק פרימיטיבי. אבל זיווגי מששת ימי בראשית, במשך כל ילדותו היה תלוי על גדרות ׳הקופסא׳, המגרש המיתולוגי, וצפה ב'נתניה ועוד 15'. כשהבנו שזה רציני בינינו, בעלי לקח אותי למשחק כדורגל באיצטדיון טדי בירושלים. עמדתי עם 15,000 הצופים, ושרתי התקווה בדמעות. למשחק פחות התחברתי. גם כשנגררתי ללונדון לראות צ'לסי נגד ארסנל, בנחמה שעוד רגע נלך לשופינג, השתעממתי.

אבל 20 שנים עושות את שלהן, ולמדתי לחיות לצד אהבתו של בעלי למשחק. בניי, גם הם, מאוד אוהבים כדורגל. לפעמים אני שומעת את קולה של חמותי בוקע מגרוני: "אין כדור בבית!" ולצערי אחד מהם אף מבזבז תאי זיכרון יקרים בשינון כל מיני סטטיסטיקות וקורות חיים, לא רלוונטיים בעליל, של שחקני קבוצות משניות בליגת האלופות. אבל מכיוון שאנחנו שומרי שבת, ועיקר המשחקים כרוכים בחילול שבת בפרהסיה, תמיד מצאנו את עצמנו בדילמה בעניין חינוך הילדים בנושא. 

בשבועות האחרונים נגמרה הדילמה. אתן תקציר, כיאה לנושא. במשחק גביע בין מכבי תל אביב לבין בני סכנין, הייתה תקרית אלימה של דחיפות וצעקות שבה היו מעורבים מאמן סכנין, יוסי אבוקסיס ואחד משחקני מכבי. שבוע לאחר מכן, שתי הקבוצות נפגשו למשחק במסגרת הליגה. האווירה במגרש הייתה חמה, שלא לדבר על האוהדים שבאו עם אש בעיניים מהבית. ושוב, כצפוי, אירעה תקרית. הפעם, בסיום המשחק, כאשר עלה אבוקסיס לחגוג את התיקו, אץ בלהט שוערה של מכבי, ראיקוביץ, למאמן ודחף אותו ארצה. ומשם המשיכה האלימות להתגלגל דקות ארוכות.

לא הייתי שומעת או מתעניינת בכל אלו, אילולי המשך הקלקול. בשימוע שנערך בבית הדין של התאחדות הכדורגל נפסק לשוער עונש של הרחקה לשלושה משחקים. עונש משמעתי נאות על מעשיו האלימים. מכבי לא אמרה נואש, מכיוון שהמשחק הבא שלה היה משחק העונה מול הפועל באר שבע, אשר מתחרה מולה על תואר האליפות. ואיך אפשר לשחק בלי השוער, שעלה לקבוצה כשלושה מיליון יורו? מכבי פנתה לבית משפט אזרחי, צעד שלא קרה מעולם, בטענה שפסיקת בית המשפט של ההתאחדות אינה הוגנת, שכן ההליך לא נערך כיאות. לטענתם, יש לערוך משפט חוזר ולתת לשוער משפט הוגן. ועד אז, יש להחזירו למגרש. כל אלו כמובן יקרו שבוע לאחר מכן, אחרי המשחק החשוב. מכאן, המשך העלילה פחות עניין אותי.

הניצחון מעל לכול

למועדון מכבי תל אביב בכדורגל יש מחלקת נוער מפוארת. הוא מפעיל שלוחות רבות של בית הספר לכדורגל, ומתפאר באלפי ילדים שמתאמנים תחת הסגל המקצועי שלהם כל שנה. ״בשלוחות יקבלו השחקנים את כל הערכים, הכלים והמוסר שמעביר מועדון מכבי תל אביב״, נכתב באתר המועדון. אך מתברר שהמוסר האמיתי שמעביר המועדון לאוהדיו ולתלמידיו הוא שמשחק העונה חשוב מכל גינוי לאלימות. בכל חיפושיי אחר גינוי שכזה, מטעם המועדון, לא מצאתי דבר. שקט. השחקנים והסגל נצטוו לשתוק. חמור מכך, המועדון לא הרחיק ואפילו לא גינה את השוער האלים. כלום. נהפוך הוא, השוער זכה שסכום לא מבוטל נוסף יתקצב את הייעוץ המשפטי. והמאבק על השתתפותו במשחק רק העלה את קרנו בקרב מעריציו הצעירים. עולם הכדורגל כמנהגו נוהג. וכשלא מגנים אלימות, למעשה נותנים לה גיבוי והצדקה. איך אמורים מאמני הנוער של המועדון להנחיל לאלפי הילדים מוסר ביום שאחרי? איך יגידו לילדים שאלימות זה לא ספורטיבי וזו לא הדרך של מכבי תל אביב? איך הם אמורים להטיף לסובלנות אחרי שהמועדון עצמו מעדיף צלחת אליפות על ערכים?

חיפשתי את התייחסותה של שרת התרבות והספורט לנושא, אך לא מצאתי דבר וחצי דבר. שבועות לפני התקרית צייצה השרה בחשבון הטוויטר שלה בשבח הפועל קטמון לאחר זכייתה בפרס ירושלים לאחדות ישראל: "הפועל קטמון מביאה איתה ערכים קהילתיים ותרבות ספורט חינוכית, אשר מתנגדת לאלימות וגזענות בספורט בכל תוקף, ערכים אותם עלינו לקדש במגרשי הכדורגל". שבועיים אחר כך, כאשר מדובר במועדון הפאר של הכדורגל הישראלי - חוסר התייחסות משווע, שתיקה רועמת. השרה רגב, שלקחה על עצמה להתערב בתכנים של התיאטראות בישראל, שותקת לנוכח האלימות הגואה במגרשים. כאן יש לשאול: כמה אנשים בארץ הולכים להצגות וכמה רואים כדורגל?! אם תרבות אז עד הסוף!

אולי מכבי הרוויחה את השוער שלה למשחק העונה, אבל הילדים שלנו הם המפסידים הגדולים בחינוך נגד אלימות. וכשאנחנו שואלים מה גורם לילדים שלנו להתנכל זה לזה, מה נותן להם את הלגיטימציה לדבר בפה רע וביד דוחפת, אנחנו מקבלים תשובה. לפעמים יש לגוף, ובמקרה הזה גם לחינוך, דבר יפה יותר משתיקה.

צ׳רצ׳י - סלט דלעת טריפוליטאי

צ׳רצ׳י הוא סלט דלעת, שגם אותו, כמו את הכדורגל, פגשתי לראשונה בנתניה. הוא חריף והולך נפלא לצד קוסקוס.

החומרים הדרושים:

חצי קילו דלעת מבושלת או מאודה (יש המוסיפים תפוח אדמה מבושל ושני גזרים מבושלים. כבר הכנתי רק עם גזר וקיבלתי שבחים רבים)

7 שיני שום גדולות

1 כף פפריקה מתוקה

1 כף פפריקה חריפה

1 כף מלח

3 כפות שמן

מיץ מחצי לימון

אופן ההכנה:

טוחנים היטב את כל המרכיבים, כולל השמן, במוט בלנדר.

מרסקים במזלג את הירקות המאודים.

מערבבים יחד ומתקנים תיבול: מי שאוהב מאוד חריף שיוסיף פפריקה חריפה, מי שחריף לו יוסיף מעט מלח ולימון שמווסתים את הטעמים.

ayakremerman@gmail.com