בשבע מהדורה דיגיטלית

מדינת הילדים

הנתון הבא אולי מפתיע לטובה, אבל הוא בהחלט מעוגן בסטטיסטיקות החיוביות: הישראלים אוהבים ילדים, ושיעור הפריון בישראל עולה בהתאמה

עפרה לקס , ב' באייר תשע"ו | עודכן: 10:33

"הייתה לי מטרה וידעתי שאעשה הכול בשביל זה". משפחת שרמן
"הייתה לי מטרה וידעתי שאעשה הכול בשביל זה". משפחת שרמן
צילום: אהוד דהן

בסרטוני הבחירות של המפלגות הגדולות, אלה שמבטיחות לנו עתיד טוב יותר, תמיד תפגשו דגלים מתנופפים, אנשים מחייכים, שדות פורחים והרבה ילדים צעירים.

ילדים עושים לנו שמח בלב, מעוררים תקווה, מעלים חיוך. אבל הופעת הקטנטנים בקליפים האלה אינה תחכום גרידא. הילדים בישראל הם נכס מעודד. שיעור הילודה בישראל הוא הגבוה בעולם המערבי, והילדים הם בהחלט אחד מהישגיה היותר רעשניים ומשתוללים, במיוחד במדינה שתושביה מהווים מיעוט אתני במרחב.

אפשר להתווכח על השאלה האם המדינה מעודדת את התופעה בחוקיה ובמדיניותה. לצד המחייבים עומדים חופשת הלידה שניתן להאריך עד חצי שנה, קצבאות ילדים שאינן מותנות בהכנסה, מדיניות שמקדמת את בריאות האישה לפני הלידה ולאחריה, וטיפול משוכלל ביילודים ובפגים. השוללים יאמרו שקיימות מדינות שנותנות חופשת לידה ארוכה יותר בתשלום, שיש קצבאות ילדים גבוהות יותר, ובעיקר שבישראל קיים מחסור במסגרות מסובסדות לגיל הרך.

עם ישראל עצמו לא ממתין לסופו של הוויכוח. טבלת הלמ"ס שלא משקרת מגלה שבשנה האזרחית החולפת נולדו בישראל 179 אלף תינוקות חיים. בכל השנים האחרונות מספר היילודים רק הולך ועולה. לפני 13 שנים, לשם ההמחשה, נולדו בישראל 40 אלף תינוקות פחות.

שיעור הפריון לאישה בישראל גם הוא נמצא בעלייה מתמדת. אם לפני עשור הוא עמד על 2.88 לאישה, נכון לשנת 2014 הוא עומד על 3.08. ואם יקפצו הדמוגרפים החובבים ויאמרו שלא היהודים אחראים לנתון הזה, נכונה להם הפתעה. שיעור הפריון בקרב נשים ערביות עומד על 3.17, בעוד אצל היהודים הוא עומד על 3.11.

המורל גבוה? יש יותר ילדים

"אנחנו נמצאים בפער של ילד שלם מהמדינות המערביות האחרות", אומר פרופ' סרג'יו דלה פרגולה, דמוגרף מהאוניברסיטה העברית, כשהוא משווה את המספרים הגבוהים שהזכרנו ביחס לעולם. במדינות המערביות האחרות שיעור הילודה עומד על כשני ילדים לאישה, בדרך כלל קצת פחות. האם שיעור הילודה הגבוה באוכלוסייה היהודית נובע מתופעת המשפחות ברוכות הילדים במגזר הדתי? לאו דווקא. "זה חלק מההסבר. אבל אם מתבוננים במשפחות חילוניות או מסורתיות מתונות, רואים שגם אצלן יש פריון גבוה יותר מאשר במדינות המערביות".

הסיבה המרכזית, כך הסיק פרופ' דלה פרגולה כשחקר את הנושא, היא פשוטה מאוד: "הישראלים פשוט רוצים ילדים. זה מוצר מבוקש, וזה מגיע מהמקום הרגשי של מנטליות, זהות ושאיפות". דלה פרגולה מסביר שהיום, בניגוד לעבר, גודל המשפחה הוא פרי תכנון ורצון ההורים בכל המגזרים במדינת ישראל. ההורים לא מותירים את ההחלטה בידי שמיים, אלא מתכננים את המשפחה. מה שמחזק את התובנה שמספר הילדים הגבוה נובע מבחירה.

מסקנה נוספת שאליה הגיע הפרופסור במחקרו, גם היא מנפצת סטיגמות. עולם המחקר רגיל לומר שככל שהשכלת ההורים ומצבם הכלכלי נמוך, כך יהיו להם יותר ילדים. אבל נתוניו של דלה פרגולה מצביעים על מגמה הפוכה.

"אם לשתי משפחות יש רצון שווה לילדים, מי שיש לו סטטוס חברתי וכלכלי יותר גבוה, יכול להגשים יותר את השאיפה. לעתים קרובות הגורם המתווך הוא הדיור. משמעות של הצטרפות ילד נוסף למשפחה כרוכה פעמים רבות בצורך בבית גדול יותר. מי שיכול לאפשר לעצמו את זה, ירחיב את המשפחה עוד קצת". ההוכחה המובהקת שלו היא העיר מודיעין, שבה מתגוררת אוכלוסייה מבוססת פלוס ושיעור הילודה בה גבוה. "אני לא מתכוון למודיעין עלית", הוא מדגיש למי שהתבלבל.

לפי הפרופסור אנחנו לא רק אוהבים ילדים, אלא גם, תחזיקו חזק, אופטימיים. וגם זה משפיע. "עם כל הקנטרנות והביקורת העצמית של הישראלים, ולפעמים עוברות עלינו שנים קשות באמת, מדד שביעות הרצון שעורך הלמ"ס מדי שנה מצביע על שיעור גבוה של שביעות רצון מהחיים כאן".

שיעור הילודה, אומר הפרופסור, קשור באופן ישיר לגובה מדד שביעות הרצון. בשנה שבה אנחנו ממש מרוצים מהחיים, יהיו יותר ילדים; בשנים מאתגרות יותר, שבהן יש חוסר ודאות כלכלית, מצב ביטחוני קשה וצרות אחרות, יגיחו פחות ישראלים קטנים לעולם.

מרבית הישראלים, הולך פרופ' דלה פרגולה צעד קדימה, מסתכלים על המעגל הקיומי הקרוב אליהם כשהם שוקלים אם להביא ילד נוסף לעולם. "האם טוב לי, האם טוב לי עם בן או בת הזוג והאם לילדים הנוכחיים שלי טוב, ויהיה נכון להביא להם עוד אח". הישראלים, אל תאמינו למה שאומרים לכם בדרך כלל, מרוצים מהמשפחה וממערכות היחסים שבתוכה.

האם למדיניות של מדינת ישראל אין מניות בהרחבת מעגל האזרחים הקטנים שלה?

"נהוג לומר שלמדינת ישראל יש מדיניות של עידוד ילודה, אבל זה לא בדיוק כך. לא צריך להגיד לאנשים להביא לעולם עוד ילד. אם רבקה ויוסי החליטו להרחיב את המשפחה, זו החלטה שלהם ולא של המדינה. יש בהחלט עוד מה לעשות בתחום המדיניות החברתית כדי להקל על ההתמודדות שבגידול ילדים".

הדבר הראשון שעליו מצביע הפרופסור, הוא העלות היקרה של המסגרות בגיל הרך. "ועדת טרכטנברג המליצה על העברת המסגרות לאחריות של משרד החינוך, מה שהיה מביא להוזלתן. בג"ץ אישר את זה וממשלת ישראל ביטלה. זאת טעות פטאלית". הדבר השני שהמדינה יכולה לסייע בו הוא מסגרות עבודה נוחות לאישה שיש לה ילדים, והדבר השלישי הוא דיור - האפשרות לעבור לבית גדול קצת יותר בצורה שלא קורעת את הכיס. "אלה הדברים הקריטיים".

"שום קריירה לא תשווה לאימהות"

סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, עדיין לא הגיעה לשיעור הילודה הממוצע בישראל, אבל היא בדרך לשם. לפני כשבועיים ילדה במזל טוב את בתה השנייה אלירז. בתור עוברית במעי אמה הספיקה אלירז להיות במדינות רבות בעולם, שכן מתוקף תפקידה נהגה אמה לטוס כמעט אחת לשבוע, עד היכנסה לחודש השביעי.

מלבד זאת, חוטובלי בת ה‑37 היא חברת כנסת בקואליציה של 61, שמחייבת נוכחות בשעות ההצבעות הארוכות על חוקים במליאה. דרישות כאלה אינן פשוטות ליישום כשיש פעוטה חמודה נוספת בבית. בתם הבכורה של ציפי ובעלה, אור אלון, היא מעיין, בת שנתיים וחודש.

חוטובלי הפכה לאמא אחרי שהצליחה לכבוש כמה פסגות שאנשים ונשים מן השורה לא מגיעים אליהן. היא כיהנה כחברת כנסת, כסגנית שר תחבורה וכיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ולפני כן הייתה פובליציסטית ואשת תקשורת. עם כל זה, הלידה של מעיין, בכורתה, היממה אותה. "חשבתי: איך יכול להיות שהעולם לא מעריץ אימהות אלא מעריץ נשות קריירה. האימהות, ובכלל ההורות, היא הרבה יותר תובענית ומורכבת. יש בה מסירות אין קץ ושום קריירה לא תשווה לזה. לשליחות של העשייה בחוץ, בעבודה, יש תחליף. להורות בבית אין תחליף".

במסגרת תפקידיה שהתה חוטובלי לא מעט במדינות מערב אירופה וביפן, "רואים בעיניים שאין תינוקות ברחובות ואין ילדים קטנים". ישראל, לעומת זאת, מלאה בדרדקים. "זה אומר משהו על האמון והאמונה של עם ישראל בעתיד. אנחנו חברה שנמצאת בתוך הרבה אתגרים, לחץ ומתחים, אבל יש לנו רצון חזק לחיים".

חוטובלי ילדה את בתה בפסח האחרון, וכעת היא נמצאת בחופשת לידה. סגנית שר בחופשת לידה, או שכרסה בין שיניה, היא מחזה די נדיר, אבל לדעתה של חוטובלי חשוב שיהיו כאלה. "הרבה מאוד שנים הזהות האימהית של נשים שהיו בפוליטיקה לא הייתה בחזית עיסוקן. או שהן היו רווקות, או שהגיעו לכנסת בגיל מאוחר". חוטובלי זוכרת תמונות דווקא מאבא אחד מפורסם, קוראים לו בנימין נתניהו. "בקדנציה הראשונה שלו היו הוא ושרה הורים לשני בנים צעירים, הם טיילו עם עגלות ומנשאים".

למה מחזה כזה הוא חשוב בעינייך?

"כאנשים שמייצגים את ערך המשפחה, חשוב מאוד שיהיו אימהות לילדים צעירים בזירה הציבורית. זה טוב וחיובי ומשדר שהדבר אפשרי". חוץ מזה, נשים כאלה "יבינו את האימהות שעושות ג'אגלינג בין העבודה לבית, ויידעו מה המצוקות והקשיים שלהן".

חוטובלי יזמה את החוק להארכת חופשת הלידה בתשלום ל‑14 שבועות והארכה לחצי שנה ללא תשלום, עוד לפני היותה אם. היום היא מכירה עוד יותר טוב את האתגרים העומדים בפני אם עובדת. "החיים הציבוריים הם 24/7 ולא מותאמים בכלל לחיי משפחה. עבודת הכנסת לא מותאמת לאף אחד, בלי קשר לאימהוּת. דיוני המליאה מתחילים בשעה מאוחרת, ומסתיימים לפעמים בארבע לפנות בוקר. אף אחד לא יכול לתפקד למחרת. צריך לבנות בכנסת שעות עבודה סבירות ושפויות יותר".

וכמובן גם היא מסכימה לצורך הדחוף שבסבסוד מסגרות לגיל הרך. חוטובלי, שלא מפסיקה להזכיר את בעלה ואת אמה כתומכים בלי גבול ומאפשרים לה את כל זה, נזכרת באובמה, נשיא ארצות הברית, שעם כניסתו לתפקידו הכריז שמדי יום יאכל ארוחת ערב עם ילדיו בשש בערב, לא משנה מה יקרה. "יש בזה מסר חשוב. נראה פוליטיקאי בישראל שאומר את זה. מזל שיש שבת".

"אי אפשר ללדת בלי שמחה"

נֹעה בן דוד עוסקת כבר 10 שנים בהכנה וליווי ללידה. היא בעצמה אם לשמונה, ואחרי לידת הבן החמישי החליטה לחזק את עצמה לקראת ההריונות והלידות שעוד נכונו לה, כדי לעבור אותם בצורה הטובה ביותר. אחרי שעשתה סטאז' והתאהבה בתחום, הוא גם הפך למקצוע. "חוויית הלידה היא מאוד עוצמתית. היא משפיעה על האימהוּת ועל קשר עם היילוד לטווח ארוך".

אל בן דוד מגיעות פעמים רבות נשים שעברו חוויית לידה קודמת לא טובה, נשים עם מחלת רקע, או נשים שהלידה הקודמת שלהן הייתה קיסרית. "אישה נכנסת במודעות ובבחירה להיריון ולידה מאתגרים וזה מעורר התפעלות. זה שאני שליחה ושותפה לזה, זו זכות". בן דוד שמחה לפגוש את הנשים האלה, שעושות הרבה מאוד כדי שהלידה והאימהות שלהן יהיו על הצד הטוב ביותר.

היום בן דוד נמצאת בעיצומו של דוקטורט שעוסק בהשפעתה של הכנה רוחנית ללידה. היא לא תכתוב את זה במפורש בהצעת המחקר, אבל "המוטיבציה שלי גם למחקר וגם לעיסוק בכלל בהכנה ובליווי בלידה היא לגרום לריבוי לידות בעם ישראל. כי אי אפשר ללדת בלי שמחה וגם לא לגדל ילדים בלי זה. זו נקודת בסיס.

''כל דבר שחשוב לנו, אנחנו משתדלים למקסם את כל המשאבים שלנו כדי להשיג אותו". לפעמים מגיעות אל בן דוד נשים עם היריון לא מתוכנן במצב די סבוך, ויחד איתן היא מנסה למצוא את הכוחות והכלים המתאימים שיקלו עליהן ועל בני משפחותיהן.

בן דוד נפגשת עם נשים ממגזרים שונים בחברה הישראלית. מבחינתה שיעור הלידות הגבוה הוא "חלק מהגאולה". לדבריה, "אי אפשר לרמות במה שקשור לרצון בחיים. כשאנחנו חוזרים ארצה ומתחברים למקור החיים, אז רוצים להביא יותר חיים, וזה בא לידי ביטוי במתי מתחילים ללדת, כמה משקיעים בזה וכמה במשפחה בכלל". גם אנשים מגלויות שהייתה בהן מנטליות אחרת, כמו מדינות חבר העמים, משתנים כאן. "ככל שהם מתחברים ומתערים, הם מולידים יותר".

שישה ילדים בשתי לידות

לעומת זוגות שנקלעים להיריון לא מתוכנן, יש כאלה שמתכננים ומתאמצים אך ללא הצלחה. "התחתנתי כשהייתי במכללה. לכולן מסביבי הכול הלך לפי התוכניות. חברות ללימודים ונשים צעירות ביישוב שבו גרתי התחילו ללכת עם בקבוק מים לכל מקום, אז כולם הבינו שהן בהיריון. אנחנו, לעומת זאת, הבנו שמשהו כנראה לא תקין וצריך ללכת לרופא", כך מספרת דורית שרמן, אם לשתי שלישיות, בכיתה ז' ובכיתה א', שהגיעו לעולם אחרי מאמצים רבים, תפילות ודמעות.

ישראל היא המדינה היחידה שמממנת טיפולי פוריות בחינם לזוג עד שהוא זוכה להוליד שני ילדים, ועד גיל 45. העלות של מחזור טיפול כזה מתחילה ב‑12 אלף שקלים, ובמרבית הפעמים נדרשים כמה טיפולים עד שהזוג זוכה בעובר חי.

את המימון הזה מדינת ישראל לוקחת על עצמה. בישראל קיימים 22 מרכזי פוריות, מספר בלתי פרופורציונלי למקבילותיה בעולם. בצרפת, לדוגמה, לאותה כמות אוכלוסיה ישנם שלושה מרכזים כאלה. סיוע נוסף של המדינה מתבטא במתן אישור לנשים רווקות להקפיא ביציות כדי לשמר את הפוריות שלהן.

למרות כל אלה, זוג שנתקל בקושי של הבאת ילדים לעולם, עובר דרך חתחתים אישית וזוגית והוא לא שש לשתף בה את מכריו. לפעמים אפילו לא את המשפחה. "השנתיים הראשונות הן הכי קשות", שרמן משתפת. "יש תחושה של אובדן, של תקווה שהתנפצה. אף אחד לא הכין אותי לזה שהדברים לא ילכו בטבעיות ובקלות. פתאום את נוחתת לעולם שאת לא מכירה בו כלום".

שרמן מעודדת את האנשים ללכת לכיוון של הפריית מבחנה. "נוצר פחד סביב הנושא הזה, אבל זה לא נורא בכלל. נכנסים למסלול וזהו". בתקופה הזאת, מה שהקל על בני הזוג היה שיתוף עם זוגות נוספים במצבם.

אצל משפחת שרמן, אחרי שהרופא כבר הרים ידיים, אחד הטיפולים צלח. לרחמה של שרמן הוחזרו שלושה עוברים, והיא עברה היריון מאוד לא קל. "הסיכונים מפחידים. זה היה היריון קשה פיזית ונפשית". ההיריון כלל שבועות ארוכים של שמירה בבית החולים. הם התייעצו עם רופאים ורבנים ולוו על ידי רופא מומחה לשלישיות.

כשהיו הגדולים בני חמש, הם החליטו להרחיב את המעגל המשפחתי, והופתעו שהפעם נפקדו יחסית במהירות. גם עכשיו היה היריון מאוד לא פשוט לשלישייה נוספת. שמירה הדוקה, כשיש לטפל בשלושה ילדים מלאי מרץ.

כל מי שיש לו ילד אחד לא יכול להעלות על הדעת גידול שלישייה, שלא לדבר על שתי שלישיות...

"אנחנו לא מכירים מציאות אחרת", היא אומרת בפשטות, "אנשים עושים מזה יותר ממה שזה. השנים הכי קשות היו מגיל שנה ועד שלוש, ועכשיו הם מתנהלים כמו אחים בכל משפחה".

שרמן ממליצה לזוג שנתקל באתגר של פוריות למצות את הטיפולים עד כמה שאפשר. "אדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולבקש סייעתא דשמיא. הייתה לי מטרה וידעתי שאעשה הכול בשבילה. צריך להגיע לשליחים הנכונים, לא להרפות מתפילות ודמעות ובמקביל לעשות הרבה טיפולי נפש. לכל זוג יש גם את הקצב שלו וצריך זמן להתאושש ולעכל".

איך מתגברים על התסכול?    

"כשאתה בתוך זה, זו חוויה מאוד קשה. החגים, המציאות מסביב. אבל צריך להבין שלכל אחד יש את מה שה' ייעד לו, את האתגרים שלו ואת הרמזורים האדומים שלו. היום אני יכולה להגיד שהתקופה ההיא בנתה אותנו, את ההורות והזוגיות שלנו. אם היו נוחתים עלינו ילדים מיד אחרי החתונה היינו הורים אחרים".

מחזירים את ששת המיליונים

את משפחת שרמן ליווה יד ביד בכל התהליך מכון פוע"ה שהביא איתו מקצועיות, בקיאות ברפואה, הסתכלות וידע נרחבים ועכשוויים וגם פרופורציה ומילה טובה. "תכתבי את זה, כי אנשים לא יודעים וזה חבל", מבקשת דורית שרמן.

מי שהקים את מכון פוע"ה לפני 26 שנים הוא הרב מנחם בורשטיין. הוא אב לשמונה שמתוכם שישה נשואים, "וגם להם אין רק ילד אחד", הוא רק רומז למספר נכדיו. מאחורי גוו של הרב בורשטיין מציצים עוד אלפי ילדים שהוא סייע בהבאתם לעולם באמצעות המכון.

הרב בורשטיין נפגש עם זוגות שקשה להם להביא ילדים לעולם, והוא אומר שהמאבק שהם צריכים לעשות כדי לזכות ולהיות הורים, מצמיח אותם ומביא אותם להשקיע ולהתאמץ גם בהבאת ילד שני ושלישי. הרב בורשטיין אומר שהיום ל‑95 אחוזים מבעיות הפוריות יש פתרון, "וגם את חמשת האחוזים הנותרים אנחנו לא משאירים לבד".

כשהוא מתייחס לשיעור הילודה הגבוה של הישראלים, מותח הרב קו ישר מהסטטיסטיקה לשואה. "באופן טבעי יש רצון להשיב את האובדים. רק עכשיו הגענו לשישה מליון יהודים בארץ ישראל. רק עכשיו השלמנו את השואה". כבן לניצול שואה, הוא מרגיש את זה מקרוב. "כשהביאו לאבי תמונה עם כל נכדיו וניניו שנושאים את השמות של משפחתו שנרצחה בשואה, הוא אמר 'ניצחנו את הנאצים'".

הרב בורשטיין גם סבור שיש השפעה של הציבור הדתי על הציבור הלא דתי במסגרת מפגשים משותפים, וזה משפיע על שיעור הילודה הגבוה בכלל הציבור. "גם לחילונים עצמם יש רצון להמשכיות". בעיניו, התופעה הזאת היא חלק מקיצה של הגלות ומהעלייה לארץ. אנשים חוזרים ומתמקדים בחשיבות המשפחה, והילד הראשון מביא איתו את התיאבון. "אני מכיר הרבה נשים מאוד קרייריסטיות שאחרי הלידה הראשונה הן רוצות לטפל בילד, להניק, להישאר איתו בבית. הילד הזה מחולל מהפך".  

אז למרות שהבאת ילדים לעולם וגידולם דורשים הרבה עבודה, סבלנות, הוצאות וכוח, כנראה שהישראלים באמת מאמינים שילדים זה שמחה. ואין כמו מנטליות שכזאת כדי להבטיח את העתיד של כולנו כאן. אז בפעם הבאה שאתם עומדים בתור לנדנדה בגן השעשועים, תחייכו.