מי אתה בר כוכבא?

ארנון סגל התחקה אחרי האיש העלום ביותר בהיסטוריה היהודית, שנקרא בכלל שמעון בר כוסבא.

ארנון סגל-'עולם קטן' , י"ז באייר תשע"ו

מדבר יהודה
מדבר יהודה
צילום: פלאש 90

שמעון בר כוסבא כנראה לא היה מסתובב לאחור לו קראתם לו בשם שבו הוא מוכר כל כך כיום, 'בר כוכבא'

• למען האמת, השם 'בר כוכבא' איננו מופיע כלל במקורות בני תקופת המרד, ונזכר לראשונה רק מאתיים שנה לאחריו, בכתבים נוצריים. יש אמנם המשערים שגם תומכיו קראו לו בשם זה, שהרי כך דרש עליו רבי עקיבא בתלמוד הירושלמי את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" – 'דרך כוזבא מיעקב'

• בתלמוד הירושלמי (תענית ד,ה) נכתב גם שכאשר היה רבי עקיבא רואה את בר כוכבא היה אומר 'זה הוא המלך המשיח', אולם תנא אחר, רבי יוחנן בן תורתא טרח כבר אז לצנן את התלהבותו ואמר לו: "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא בא"

• מרד בר כוכבא נערך בימי הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132–135 לספירה הנוצרית, והסתיים בחורבן עצום, רחב היקף לאין שיעור יותר מאשר במרד הגדול, מרד החורבן שקדם לו בשישים שנה

• עד להקמת מדינת ישראל 1,813 שנים מאוחר יותר, זו הייתה הפעם האחרונה שבה התקיימה עצמאות יהודית בארץ ישראל

• בניגוד למרד הגדול שתועד בפרוטרוט בכתבי ההיסטריון יוסף בן מתתיהו, על מרד בר כוכבא לא ידעו כמעט דבר עד שהחלו להופיע בעשרות השנים האחרונות עדויות ארכיאולוגיות למכביר שסיפרו את תולדות קרבות הגבורה הרחוקים ההם, הפרק הכואב כל כך בתולדות ישראל

• בין השאר התגלו מכתבים בחתימתו של בר כוכבא עצמו במערת האיגרות ובמערות מורבעת שבמדבר יהודה

• עם עליית הקיסר אדריאנוס לשלטון בשנת 117, לובו התקוות בקרב היהודים שהלה יקומם את חורבות ירושלים ואף יבנה את המקדש, דבר שייתכן שרמז לו הקיסר עצמו בביקורו בארץ ישראל בשנת 130. משהתברר שאין בכוונת הקיסר לעשות זאת, ולא זו בלבד אלא שהוא אף הכריז על ירושלים כעיר אלילית, שינה את שמה ל'איליה קפיטולינה' ואף העביר את השליטה בכמה ערים מידי היהודים לידיים זרות (אף שהיהודים היו רוב ברור מקרב תושבי הארץ), פנו היהודים למרד

הביצורים והחומות שאפיינו את ימי המרד הגדול הוחלפו הפעם במערכות מסתור שנבנו במשך שנים ארוכות בידי כלל הציבור. ראשי המרד הפיקו לקחים מהעימות רב-העצמה שהתחולל בימי סביהם וסבתותיהם והבינו שדווקא לוחמה זעירה, לוחמת גרילה ולא עימות ישיר עם הלגיון העשירי שישב אז בירושלים, היא הדרך הנכונה יותר ללחום ברומאים

• ואכן, יותר מ-280 מערכות מסתור התגלו עד כה בקרבת כמאה יישובים ואתרים בני התקופה ההיא בשפלת יהודה, ובקרבת כעשרים יישובים בגליל. לאחרונה התגלו כאלו אפילו בשומרון

• בשקט בשקט, מתחת לאף של הלגיונות הרומאיים, נאסף נשק ונאגר מזון לימים ארוכים של מצור

• במסמכים שנמצאו מכונה בר כוכבא "שמעון בר כוסבא נשיא ישראל" – זאת בדומה לשליטים מטעם בית חשמונאי בראשית התקופה ההיא

• בעוד שבימי מלחמת החורבן היה העם מפוצל ומפולג וכתות שונות בו נלחמו זו בזו לא פחות מאשר נגד הרומאים, במרד שנפתחו שישים שנה אחר כך היה העם היושב בציון מאוחד כולו תחת הנהגת בר כוכבא

הצלחה ראשונה

את בר כוכבא מתארים המקורות כמעין סופרמן יהודי. בתלמוד הירושלמי (תענית) מסופר ש"היה מקבל אבני בליסטרה באחת מארכובותיו (ברכיו), וזורקן והורג בהן כמה נפשות". חז"ל מספרים שבחן את לוחמיו באמצעות קטיעת אצבעם עד שחכמים גערו בו: "עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין". מאז שינה את שיטת הבחינה וגייס לצבאו רק את מי שהצליח לעקור ארז תוך כדי רכיבה על סוס

• בתלמוד הבבלי – שם מכונה בר כוכבא "בר דרומא" – הוא מתואר כמי "שהיה קופץ מיל והורג ברומאים"

• מאיגרותיו של בר כוכבא הוא מתגלה כאדם ירא שמים השומר מצוות בכל מאודו: "מעיד אני עלי את השמים" הוא כותב באחת מהן, ובאופן כללי ניכר מהכתוב בהן שמדובר במי שמקפיד מאוד על שמירת השבת והשמיטה של חייליו, שאף מבקש לסייע באספקת ארבעת המינים ללוחמים ודואג שיופרשו תרומות ומעשרות

• במה בכל זאת כשל בר כוכבא, עד שהפוטנציאל העצום הסתיים במיני-שואה? לפי חז"ל, בעובדה שהטיח בבורא עולם בשחצנות דברים קשים. לפי התלמוד הירושלמי הוא התבטא כלפי ריבונו של עולם בארמית במילים "לא תסעוד ולא תכסוף", שפירושן בעברית מדוברת – "אל תעזור ואל תפריע". ובורא עולם אכן לא עזר

• "הם נשארו שקטים כל עוד אדריאנוס שהה במצרים ושוב בסוריה", כתב ההיסטוריון הרומאי דיו קסיוס על היהודים, "אלא שהם הכינו בצורה בלתי הולמת את כלי הנשק שהטילו עליהם לייצר, כדי שהם יוכלו להשתמש בהם לאחר שייפסלו על ידי הרומאים. כשאדריאנוס התרחק, מרדו בו היהודים בגלוי. הם קדחו פירים אל הדרכים התת-קרקעיות, כדי שיקלטו בהם אוויר ואור"

• בשלב הראשון למרד הכו המורדים ממקומות המסתור ברומאים, שלא היו מוכנים למרידה. הנציב הרומי בארץ, טיניוס רופוס, נאלץ לסגת תוך שהוא נוחל אבדות כבדות

• ושוב, להבלחה קצרצרה, זכו יהודי הארץ לעצמאות יהודית. במשך השנתיים הראשונות אף הוטבעו כאן מטבעות שעליהם הכתובת "לגאולת ישראל" או "לחֵרות ירושלים", בין השאר כאלו שעליהם חרות בית המקדש

נהרות של דם

בשיא התפשטותו הטריטוריאלית של המרד החזיק בר כוכבא בטריטוריה שהשתרעה על פני כל אזור יהודה, מעקרבה הסמוכה לשכם ועד באר שבע בדרום, במדבר יהודה ובאזור ים המלח, כולל חלקים מעבר הירדן המזרחי

• לגבי שליטת בר כוכבא בירושלים עצמה והקמת המקדש בה מחדש, אין תמימות דעים בקרב החוקרים. היו שטענו שמכיוון שמכל 15 אלף המטבעות שנמצאו עד כה בחפירות בירושלים אותרו רק שלושה שהטביע בר כוכבא, יש להניח ששלטונו לא הצליח לשים יד על בירת הנצח היהודית – ושלושת המטבעות שנמצאו הובאו כנראה בידי חיילים רומאים שנטלו אותם כשלל

• מנגד, היו שטענו שמכאן אין ראיה, שהרי גם מימי שלטון אדריאנוס אותרו בירושלים ארבעה מטבעות בלבד אף שבוודאי שלט בה

• כך או אחרת, באיחור רב הבין אדריאנוס שיש להתייחס למרד ביהודה במלוא הרצינות. הוא גייס אל המערכה חיל גדול ממצרים ואף הבהיל לאזור את המצביא הבכיר ביותר שלו, נציב בריטניה יוליוס סברוס

• הצבא הרומאי ביהודה קיבל תגבורת מהפרובינקיות הסמוכות: סוריה, ערביה ומצרים. ממצרים נשלח כנראה ליהודה הלגיון ה-22 דיאוטריאנה, ונראה שהושמד לחלוטין במהלך המרד, מכיוון שחדל להופיע ברשימת הלגיונות של הצבא הרומאי לאחר דיכויו

• בשלב זה סדר הכוחות של הרומאים שהובאו ארצה התקרב ל-80 אלף חיילים

• בסך הכול הגיע היקף הכוחות שהופעלו במסגרת דיכוי המרד עד כדי שליש מכלל הכוח הצבאי של האימפריה הרומאית, שמנה 28 לגיונות. זאת, אגב, לעומת המרד הגדול, מרד החורבן, שאותו הצליחו הרומאים לדכא באמצעות ארבעה לגיונות בלבד

• המפקד החדש סברוס פעל אט אט ובזהירות, עבר עיר אחר עיר, והכניע אותן באמצעות בידוד מעוזי הלוחמים וניתוק דרכי האספקה

המעוז האחרון שהוחזק בידי בר כוכבא בשנתו השלישית של המרד היה ביתר, אך הלחימה נמשכה גם אחר כך, ממערת מסתור למערת מסתור

• ביתר – כיום הכפר הערבי בתיר שלא רחוק ממנו הוקמה העיר החרדית ביתר עלית, הייתה מצויה בראש גבעה מוקפת גאיות עמוקים ממזרח, ממערב ומצפון. רק מדרום מחוברת הגבעה לרכס באוכף צר, שעל פי הממצא בשטח חפרו בו לוחמי בר כוכבא חפיר עמוק

• כ-12 אלף חיילים רומאים השתתפו בכיבוש העיר שהתרחש בתשעה באב – כמו חורבן הבית. זאת לאחר מצור ממושך בן כחודשיים-שלושה, כאשר הרומאים בנו סביב העיר דייק (שבמקורותינו נקרא "כרכום") שהמיט צמא ורעב על היושבים בה

• כך מתארים זאת חז"ל: "נכנסו... לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין... וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידיים, וגזר עליהם שלא ייקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום"

• וגם זה: "שבע שנים בצרו אומות העולם את כרמיהן מדמם של ישראל בלא זבל... אמר רבי יוחנן: שלוש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת. ר' אסי אמר: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת"

• דיו קסיוס סיכם את המרד באמרו שחמישים מצודות נפלו במהלכו, 985 כפרים נחרבו, 580 אלף איש מתו בקרב, ורבים אחרים ברעב ובמגפות. חבל יהודה כמעט התרוקן מתושביו היהודים. מדרש חז"ל, מצדו, מעריך ב-400 אלף את מספר הלוחמים בצבא בר כוכבא

• עד היום לא נמצא אפילו כפר אחד באזור יהודה מאותה תקופה, שלא חרב במרד בר כוכבא

• גם מספר העבדים היהודים היה עצום. לפי עדות אחת, "שבויים יהודים נמכרו במחיר מנת מזון אחת של סוס". לפי הערכות שונות, מספר השבויים שנמכרו לעבדות בעקבות דיכוי המרד עלה בהרבה על מאה אלף איש

• רבים מהחוקרים, בעקבות רב שרירא גאון שכתב זאת, טוענים שהמגפה שקטלה 24 אלף מתלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת, איננה אלא כינוי מוסווה למרד בר כוכבא

פלסטין עולה לבמה

בחלק מהמטבעות שהטביע בר כוכבא מצוין שמו של אלעזר הכהן, שיש מזהים אותו כרבי אלעזר המודעי, דודו של בר-כוכבא, שהיה מחכמי יבנה והעניק למרד את הגיבוי הרבני הדרוש. ייתכן אף ששימש בתקופת בר כוכבא ככוהן גדול. לפי התלמוד הירושלמי ומדרש איכה, אלעזר המודעי נרצח בידי בר כוכבא בבעיטה לאחר שנחשד על ידו בבגידה. לפי המדרש, גם בר כוכבא עצמו לא מת בידי הרומאים אלא הוכש על ידי נחש כעונש מבורא עולם על הדברים שהטיח בו. מקורות חז"ל מייחסים לאדריאנוס את האמירה "אם א-לוהיו של אלו לא היה הורג אותו, מי היה יכול להרגו?"

• אין בכך נחמה, אולם נראה שגם הרומאים ספגו במלחמה עם היהודים אבדות עצומות, שכן הקיסר אדריאנוס, אשר דיווח על המרד לסנאט הרומי, נמנע מלנקוט את הלשון המקובלת "אם לכם ולבניכם שלום, טוב הדבר, שכן גם לקיסר ולצבאותיו שלום"

• לאחר המרד עבר מוקד היישוב היהודי בארץ אל הגליל, שאליו גלתה גם הסנהדרין. אדריאנוס גמר אז אומר לחנך מחדש על היהודים, והנפיק את מה שכונה 'גזרות השמד' – איסור ללמוד תורה, לשמור שבת, לקיים ברית מילה, להטיל ציצית בבגד ולסמוך חכמים לסנהדרין. מי שנתפס – הוצא להורג. בין השאר נהרגו אז בידי הרומאים חלק ממי שנמנו לימים כ'עשרת הרוגי מלכות', ובראשם רבי עקיבא שנתפס כשהוא מלמד תורה

• בעונש חסר תקדים החליט הקיסר למחוק את השם "יהודה" משם הפרובינציה, ולשנותו ל"פרובינקיית סוריה פלשתינה". השלכותיה של הגזרה ההיא נרשמות גם בימינו, כשיש מי שמנצל את השם העתיק כדי לכנות את ארץ ישראל בשם 'פלסטין'

• כתובת הקדשה לקיסר אדריאנוס לרגל הניצחון נמצאה בגבעת הקפיטלום ברומא עצמה, ובה מתואר צבא בר כוכבא כ"כוח אדיר": "הסנאט והעם הרומאי (מקדישים לכבוד) הקיסר והאימפרטור, בנו של טריאנוס האלוהי מנצח הפרתים, נכדו של נרווה האלוהי, טריאנוס אדריאנוס... אבי האומה, שעמד בלחץ הלחימה של האויב, גבר עם צבאו על כוח אדיר, ושחרר את פרובינקיית סוריה פלשתינה מהאויב"

• עצמת הלחימה העברית ניכרה גם בכך שבאופן שאף הוא חסר תקדים בכל ימי האימפריה הרומאית חולקו אותות כבוד, אותות הטריומף, לשלושת המפקדים הבכירים שהובילו אותו – יוליוס סברוס שפיקד על הצבאות הרומאיים בארץ ישראל כולה, גאיוס פובליקיוס מארקלוס מושל סוריה והטריוס נפוס מושל ערביה

• כישלון המרד הביא בין השאר לשקיעת העברית. בגליל – שנותר לפלטה – דיברו ארמית עוד לפני המרד, והעברית שבר כוכבא כה הקפיד עליה בעודו בשלטונו הלכה והשתכחה מלב עם חורבן ארץ יהודה. כך היא חדלה מלהיות שפה מדוברת למשך 1,800 השנים הבאות. עד ימי אליעזר בן יהודה

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן