תערוכה: הצלמים- ירושלים בעיני צלמיה

בתערוכה, במוזיאון מגדל דוד, מספרים למעשה את סיפורם של הצלמים בתחום הצילום בירושלים.

קובי פינקלר , ט"ו באייר תשע"ו

ירושלים בעיני צלמיה
ירושלים בעיני צלמיה
צילום: מאוסף התערוכה

ירושלים היא אחד מהמקומות המצולמים ביותר בעולם.

הצלמים הראשונים הגיעו לירושלים באותה השנה של המצאת הצילום והשילוב בין קדושת העיר לדתות השונות, לצד המבט האקזוטי והאוריאנטליסטי על מבניה ואנשיה, הפכו אותה לאחד מהיעדים המבוקשים ביותר לצילום כבר מאמצע המאה ה-19.

לרוב אנו מתבוננים על צילום דרך סיפורם של המצולמים ושל המקומות שעברו שינוי עם הזמן. המבט על הצילום מתמקד בבחינת מאפייניו החברתיים, האידיאולוגיים והאנתרופולגיים של הצילום. מי צולם ולמה? מי היה מזמין הצילום? מה הייתה האידיאולוגיה השלטת ומהם הסיפורים שמסופרים או שאינם מסופרים בצילום. התערוכה החדשה שעומדת להיפתח במוזיאון מגדל דוד מבקשת לספר סיפור שונה.

פעילותם של צלמים מקומיים תושבי העיר, החלה בסוף המאה התשע עשרה עם התפתחותה של העיר. עם בוא המנדט הבריטי, הצילום החל להתבסס ככלי דמוקרטי בעל השלכות לכל תחומי החיים והחברה. בשנות השלושים הגיעו צלמים וצלמות שנמלטו מגרמניה  הנאצית והביאו עמם את חזית הצילום - "הפוטו-ז'ורנליזם ו"הראיה החדשה". בכך פתחו את הצילום המקצועי והמסחרי בארץ.

בשונה מהצילום הארץ ישראלי בכללו, צלמי ירושלים המקומיים: נוצרים, מוסלמים ויהודים פעלו בתוך ומתוך חתכי אוכלוסייה ומרחבי פעולה תרבותיים-דתיים שונים זה מזה. כפועל יוצא מכך מורכבותה של ירושלים והגיוון האנושי והתרבותי שלה, באו לידי ביטוי בעבודתם. אלו היו חיי היום יום שלהם, מפגש רב ממדי עם כל שכבות האוכלוסייה שלא ניתן היה להתחמק ממנו בעיר מרובת הדתות והקהילות. מבטם של הצלמים הירושלמים חורג מחד מהמבט האוריינטאליסטי האידיאי של ראשית הצילום ומאידך מורכב ומאתגר יותר מאשר "הצילום הציוני" "המוזמן" שהדגיש את מפעל ההתיישבות ו"האדם הציוני החדש". 

בתערוכה, מספרים למעשה את סיפורם של הצלמים. התערוכה מבקשת לשפוך אור על שהתרחש בתחום הצילום בירושלים בתקופה שבה הצילום ברחבי העולם חווה שינויים רבים.

דרך הצילומים  יוצאים למסע במבטיהם של הצלמים השונים על ירושלים וכיצד הם חוו ותיארו את החיי היום יום. המבטים השונים חושפים לא רק פרק שלא סופר בתולדות הצילום המקומי כי אם גם פרק מתולדותיה של ירושלים.

בתערוכה יצגו לראשונה צילומים שלא נחשפו מעולם, ועבודות נדירות של צלמים שכבר כמעט ולא נשארו עבודות שלהם. הצילומים נאספו שעמל רב מארכיונים פרטיים וציבוריים והצלמים שעבודותיהם יוצגו בתערוכה הם: אברהם מלבסקי, אברהם קובץ', אליה קהואג'יאן, אלכסנדר גנן, אלפרד ברנהיים, אפרים דגני, חנה דגני, ארתור באואר, גאראבד קריקוריאן, זכריה קוטלר, חליל ריסאס, חליל רעד, חנא ספייא, טים נחום גידל, י' סיני, יהודה (יולק) איזנשטרק, יוסף שוויג, יעקב בנאור-קלטר, יעקב בן-דב, יצחק ברלינד, לו לנדאואר, מיליטאד סווידס, משה שוורץ, עלי זערור, עליזה הולץ, פלוא ציבלין, צ'ארלס אלכסנדר הורנשטיין, צבי אורושקעס (אורון), צדוק בסן, צלמי אמריקן קולוני, קלמן וייס, רבקה קרפ, רודולף יונס ושלמה נרינסקי.