לא רק חילופין פרסונאליים. נתניהו עם חברים
לא רק חילופין פרסונאליים. נתניהו עם חבריםצילום: מרים אלסטר. פלאש 90

מחר (חמישי) יתקיים הכנס השנתי של האגודה הישראלית למדע המדינה. בפאנל "ימין שמאל זהות ודת" שבכנס יישא דברים ד"ר שלמה אגוז, מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בי-ם, הסבור כי התחזקות מעמדו של אביגדור ליברמן מלמדת על תמורות מהותיות באופיו של הימין בישראל.

בראיון לערוץ 7 פורס ד"ר אגוז את עיקרי משנתו בסוגיה ואומר כי אם עד לפני כעשרים שנה ההבדל בין ימין לשמאל עמד על הנכונות, כן או לא, להגיע לפשרות טריטוריאליות ממערב לירדן, הרי שכעת חל שינוי בימין ודוגמא לשינוי זה ניתן לראות בשר הביטחון הנכנס, אביגדור ליברמן, ועמדותיו המדיניות שכזכור נכונות לקבל פשרה טריטוריאלית שתציב את גבולות המדינה לאורך כביש שש, כלומר הכללת ערי המשולש בגבולות המדינה הפלשתינית.

רעיון זה של ליברמן, אומר אגוז, זוכה לתהודה חיובית בציבור, גם אם יש המעריכים שכל העלאתו נועדה רק להציב מראה בפני אישים כדוגמת חבר הכנסת אחמד טיבי. המסר העולה מתכניתו המדינית של ליברמן, מסביר אגוז, הוא שנוכחותם של ערביי ישראל בארץ עשויה להיות זמנית.

על פי ניתוחו של ד"ר אגוז המאפיין המובהק כיום של הימין הוא הדגש על זיהויה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, לעיתים על חשבון הפן הדמוקרטי שיוויוני של המדינה. עובדה זו, סבור אגוז, היא הגורם לכך שבכירי הליכוד הישן כמו הנשיא ריבלין, חבר הכנסת בני בגין, מיקי איתן, דן מרידור ואחרים מתקשים למצוא את עצמם משתלבים בליכוד של ימינו אלה.

תפנית זו בהבנת הגדרת הימין בישראל היא המבצרת את מעמדו של ליברמן וגם את זו של נתניהו המצייר את עצמו כמי שמודע לחשש הפנימי בחברה הישראלית משינוי דמותה היהודית של המדינה כפי שעלה בהכרזתו על הערבים הנוהרים לקלפיות, ומנגד כמי שמוכן ללכת לאפיק מדיני, גם אם הוא מציב מגבלות לאפיק זה.