לחיות חיים של אור

מכירים את אלו שיש סביבם הילה של אור? מפיצים ברכה בכל מקום אליו הם מגיעים? כיצד גם אנחנו יכולים להיות מפיצי אור? על ההוד שבהוד

אודליה מימון , י"ז באייר תשע"ו

להפיץ אור
להפיץ אור
צילום: יונתן סינדל/פלאש 90

בל"ג בעומר ישנו אור מיוחד, אור של הוד. 'ההוד שבהוד'. הוד הוא מלשון הודיה, מלשון הודאה, ומלשון יופי ואור. כמו שנאמר על שלמה המלך: "ויתן עליו הוד מלכות". בנוסף למדורות שמוסיפות אור גדול, ישנו אור רוחני מיוחד שמופיע ביום הזה. אור שניתן להכניסו אל תוכנו ואל חיינו.

ההודיה היא השלב השני לאחר ההודאה. כלומר, השלב הראשון הוא שאדם יכיר בטובות ובחסדיו שנעשים לו, ורק לאחר מכן לעבור לשלב הבא, לשלב ההודיה על כך. ומהי הודיה? הודיה יש בה נתינת מקום לאחר, יש בה הענקת כבוד והערכה לזולת, ויש בה מוכנות להגיד- אינני כל יכול. אני זקוק. אני נעזר.

בשנים האחרונות נערכים מחקרים שונים לגבי "תודעת ההודיה". מחקרים המוכחים שאנשים שחיים מתוך הודיה יומיומית, זוכים לחיי אושר ושמחה גדולים יותר. ההודיה מוסיפה לנו אור. אור פנימי. ואור שמקרין החוצה. ההודיה מחייבת אותנו לראות את הטוב- ולהכיר ב"יש". התוצאה של זאת הנה, כי אדם המרוכז ב"יש", מפיץ סביבו אור של טוב. הוד של שמחה בחלקי.

ההודיה מוסיפה אור בכל מקום בו היא נמצאת.

ישנו מדרש ידוע על רשב"י, שהגיעו אליו זוג שרצו להתגרש. אמר להם- תעשו מסיבת גירושין! והם עשו. אכלו, שתו והשתכרו. בסוף המסיבה שאל האיש את אשתו, מה תרצי לקחת לבית אביך? תיקחי מה שבא לך! אני מאפשר לך מה שתרצי. ומה לקחה האישה? את בעלה! ואמרה לו: "אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך". חזרו לרשב"י ואמרו: "איננו רוצים להתגרש!" התפלל עליהם, ונפקדו בזרע בר קיימא.

על סיפור זה אפשר לכתוב תובנות רבות, אך הסיפור מדגיש את עניין ההודיה והכרת הטוב. לאחר שאמרה האישה לבעלה, אין לי בעולם דבר יותר יקר ממך- רצה בעלה לחזור אליה. מדוע? הוא הרגיש שיש לו מקום אצלה, שהוא חשוב לה. והיא שפינתה מקום מעצמה , הצליחה להתחבר אליו חזרה. לראות בו טוב, להרגיש שהיא אכן אוהבת אותו, זקוקה לו, שאינה יכולה או רוצה להיות בלעדיו. האהבה חזרה, ואיתה הגיעו גם הילדים.

להכיר טובה פרושו לראות את הזולת. להעניק. ההודיה מביאה עימה הסתכלות חיובית על העולם. אשר ממלאת אותנו באור פנימי המקרין החוצה.

בעולם שלנו יש הרבה סיבות להיות מרירים, מתוסכלים ומדוכאים. אך ל"ג בעומר מלמד אותנו אחרת. רוצים להיות מוארים? מבורכים ושמחים? תדליקו אור! תעשו מדורה גדולה של ריקודים, הלל והכרת בטוב. ונכון, זה לא תמיד קל. ולפעמים ממש קשה. הודיה היא עבודה. אבל עבודה משתלמת.

כשאנו פותחים כל יום, ומסיימים אותו במילים של תודה- אנו מאירים אל תוך נפשנו. מאירים את עולמנו.

ודווקא היום "ההוד שבהוד", ביום בו אנו חוגגים את האור שהביא רשב"י לעולם- נהייה גם אנחנו כפנסים מאירים. ונודה. נודה לבורא עולם. נודה לבן או בת זוגנו. נודה להורינו. נודה לחברינו. נתבונן מסביב, נחפש את הטוב- ונודה!

נאיר אל תוכנו, ונתמלא ביופי ובהוד.

ל"ג שמח!

--------------------------------------------------

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות: otsarpnimi@gmail.com