להניח למקדש את אבן הפינה

גרשון סלומון חולם כבר שנים על הקמת בית המקדש, ולא נרתע גם מאיומים והשמצות

משה גלנץ , כ"ד באייר תשע"ו | עודכן: 03:04

ראש השושלת השביע את צאצאיו לעולם לא לעזוב את ארץ ישראל וירושלים. גרשון סלומון
ראש השושלת השביע את צאצאיו לעולם לא לעזוב את ארץ ישראל וירושלים. גרשון סלומון
צילום: מרים צחי

כבר בכניסה לחדר עבודתו של גרשון סלומון בשכונת גבעת המבתר בירושלים אפשר להרגיש משהו אחר באוויר.

החדר הקטן - מין קודש קודשים פרטי - מלא בארונות ספרים מקיר לקיר. באחת מפינות החדר ניצב ספר תורה תימני בן מאות שנים, מעוטר בציורים עבודת יד, לצד חצוצרות שמבקשות לשמש בעתיד לנגינת הלוויים בבית המקדש. על שולחן עץ קטן מונחות מודעות עדכניות של תנועת נאמני הר הבית, שיופצו לקראת יום ירושלים ברחבי העיר, במטרה לרתום את הציבור בפעם המי יודע כמה להגשמת החלום היהודי - בניית בית המקדש השלישי.

לא מעט מהמורות עבר בחייו גרשון סלומון בן ה‑81, דור שישי בירושלים. משפחת סלומון נחשבת למשפחה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ומונה כיום כ‑24 אלף בני משפחה שחיים בארץ ישראל, רובם המוחלט בירושלים. למשפחה יש לא פחות מ‑12 דורות של ירושלמים.

הערבים הוציאו חוזה פעמיים

הקשר המשפחתי של סלומון לירושלים מתחיל אי שם בתחילת המאה ה‑19. הרב אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז), אחד מתלמידי הגאון מווילנה, נכנס לשערי העיר ב‑1816, חמש שנים לאחר שעלה לארץ ישראל, והשתכן בעיר העתיקה. לימים הוא יהיה זה שיבנה מחדש את בית כנסת החורבה, לאחר שהצליח להגיע להסדר עם מוחמד עלי באשא, שליט מצרים ששלט באותה עת בארץ ישראל, שאישר את הקמת החורבה מחדש לעדה האשכנזית וויתר על החוב שהותיר אחריו רבי יהודה החסיד.

ערביי השכונה לא ראו זאת בעין יפה. ב‑1851 מתנקש ערבי פגע בו בדרכו לתפילה והוא נפצע קשה. הראש"ז שרד כמה חודשים אך לבסוף נפטר. "הוציאו עליו חוזה בגלל בניית החורבה", אומר סלומון. "הערבים, כמו היהודים, האמינו שבניית בית כנסת החורבה היא רק שלב אחד בדרך לבניית בית המקדש. רגע לפני מותו הוא מכנס את כל צאצאיו סביב מיטתו ומשביע אותם לעולם לא לעזוב את ארץ ישראל ולעולם לא לעזוב את ירושלים".

ואתה גדל על זה.

"לא רק שאני גדל על זה. תראה איך מעגלים היסטוריים נסגרים. על הראש"ז הערבים הוציאו חוזה, וגם עליי".

סלומון נפצע קשה במהלך פינוי מוקשים בגבול הסורי בסוף שנות החמישים, ובמשך שנה עבר שיקום בבית החולים. "פיתחנו עם משקיפי האו"ם שהיו שם - הולנדים אוהבי ישראל, יחסים מאוד טובים, והם אמרו לי: הסורים הוציאו עליך חוזה, תתחלף עם מישהו אחר. אמרתי להם: תודה על העדכון, עכשיו יש לי סיבה למה להיות פה ולהשלים את המשימה".

כמה ימים לאחר מכן הניחו הסורים מארב לפלוגה שלו, וסלומון כאמור נפצע קשה. "כששכבתי בשדה הקרב, חזרה אליי ההכרה לכמה דקות. פניתי לבורא עולם ואמרתי לו: 'אם תשאיר אותי בחיים, אבנה מחדש את ביתך בירושלים'".

ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים צה"ל כובש את העיר העתיקה והכותל, וגרשון מוצא את עצמו עומד כמה שעות אחרי כן בתוך כיפת הסלע - מקום קודש הקודשים, ולא יודע את נפשו. "זכיתי להיות ביום השחרור ממש על הר הבית. אין מילים בפי לתאר את הרגע המיוחד הזה".

יש לך סבא שעשה הכול כדי להגיע ולבנות את ירושלים, ואתה עומד במקום בית המקדש. זה לכאורה הרגע הכי מיוחד בחייך.

"כן, עד היום. ממש ככה", הוא אומר וכולו רועד מהתרגשות. "לעמוד במקום המקדש אחרי כמעט אלפיים שנות גלות? הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי לראות שאני לא חולם. למה זה מגיע לנו? אי אפשר לתאר את זה.

"עמדנו שם ובכינו, ממש. חיילים צעירים, בני קיבוצים שלא למדו מעולם לא על הר הבית ולא על בית המקדש, עמדו סביבי ובכו. הם שאלו אותי: למה אתה בוכה, אתה עצוב? אמרתי: לא. אלו דמעות שמחה. לעמוד כאן במקום שכל כך הרבה דורות חלמו, התפללו, השתוקקו לו אלפיים שנה, והנה אני פה. אבל למה אתם בוכים? שאלתי. 'פעם ראשונה בחיינו שפגשנו את א‑לוהי ישראל', הם השיבו לי".

תשובה מפתיעה לשופט

למרות לא מעט אכזבות בכל מה שקשור לחלומו ושאיפתו לבניית בית המקדש השלישי, סלומון עדיין מאמין בכל לבו שהדבר קרוב מאי פעם. "כשהייתי ילד והר הבית היה בידי הירדנים, נהגתי לעלות לבדי על הגג של קבר דוד בתשעה באב, כדי להשקיף על הר הבית. הייתי קורא את הקינות ומגילת איכה, ומבקש מא‑לוהי ישראל שייתן לי את הזכות להקים או להיות בין בוני בית המקדש, או לפחות לזכות לזה בחיי", מספר סלומון. אני חושב שהיום אנחנו נמצאים בזמן הקרוב ביותר בתולדות העם היהודי של בניין בית המקדש השלישי".

מה מביא אותך להאמין כך?

"כי זה כבר לא מה שהיה בתחילת דרכנו. אז העם לא הבין מה החשיבות של המקום הזה. אמרו לי: בשביל מה אתה צריך את המגרש הזה (הר הבית)? עזבו. וזה לא רק התקשורת שפתחה עלינו במתקפה המונית, וכינתה אותנו הזויים ועוד כינויים והשמצות אישיות. אילו ביטויים קשים מאוד שקיבלתי גם מכיוון של יהודים שומרי מצוות", הוא אומר בכאב.

בתחילת שנות ה‑90 פעל נמרצות להנחת אבן פינה על ההר, עם אבן מוזהבת שנכרתה מאזור מצפה רמון בידי משפחת אלפי - משפחה שעלתה מעיראק ובמסורת המשפחתית מיוחסת לכורי האבנים של בית המקדש השני.

כצפוי, הערבים החלו במהומות קשות. בתגובה נאסר על תנועת נאמני הר הבית להביא את האבן להר. סלומון הגיש עתירה לבג"ץ, אך מאותו יום נמנעה ממנו גם העלייה להר הבית בטענה שמדובר בסכנה לשלום הציבור – איסור שתקף עד היום. בהמשך הגיש עתירות נוספות אך ללא הצלחה. "השופט שאל אותי מה שמך, מי הסמיך אותך, מי אתה שיש לך את הזכות לפעול בנושא? אמרתי לו: אני גרשון סלומון, איש באמת פשוט מירושלים, שא‑לוהי ישראל זיכה אותי בדבר הנפלא ביותר ובזכות הגדולה ביותר שאיש יכול לזכות בה - הקמת בית המקדש השלישי".