מחיר התחפושת של נתניהו

מה בין תוכחת רבי לחסיד ובין נאום נתניהו במרכז הרב ומה בין חוק הקדנציות של ח"כ מיכאלי לבין נאום בנט באותו מקום. פרשנות.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ט באייר תשע"ו | עודכן: 14:10

נתניהו בתחפושת? ראש הממשלה נואם אמש בישיבת מרכז הרב
נתניהו בתחפושת? ראש הממשלה נואם אמש בישיבת מרכז הרב
צילום: יוסף למפרט, ערוץ 7

1. חסידים מספרים, כי לרבי אחד, אדמו"ר חשוב בעל 'חצר', היה חסיד קרוב אחד שהצליח בעסקיו ונעשה לגביר, מחשובי התומכים ברבי ובמוסדות.

כשהיה החסיד בעיר מגוריו, עוסק בעסקיו, התלבש כאחד אנשי העסקים. חליפה קצרה, מגבעת מודרנית וכדו'. אולם, כשהיה מגיע לרבי היה מתלבש בקפוטה ושטריימל, כאחד החסידים, יושב במזרח וחולק ב"שיריים" ראשון, עם זקני החסידים.

שבת אחת הגיע החסיד לרבי והוא לבוש בבגדיו המודרניים. התעלם ממנו הרבי בליל שבת, התעלם ממנו הרבי בשבת בשעת סעודת היום והמשיך להתעלם ממנו גם בשעת המנחה. משישבו לערוך "שלוש סעודות", בשעת רעווא דרעווין, הפיל עצמו החסיד ארצה לרגליו של הרבי וגעה בבכי, "מה אעשה רבי? לא יכולתי עוד להתחפש ולעשות שקר בנפשי".

נענה לו הרבי ואמר, "שוטה שבעולם. וכי חשבת שעד עתה לא ידעתי כיצד אתה מתלבש בקרב בני ביתך ובקרב סוחרי עירך? אלא שעד עכשיו חשבתי ששם לבושך הוא תחפושת, וכאן הוא מלבושך האמתי, ועכשיו גיליתי, אוי לבושה, שהפך הדברים".

2. במעשייה החביבה הזו נזכרתי אמש, לקראת נאומו המסורתי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת מרכז הרב בירושלים.

בימים אלו ממש מציין נתניהו מלאת עשרים שנה לבחירתו לראשונה לכהונת ראש הממשלה. לפי הלוח הגרגוריאני כבר חלפו להן עשרים שנה לפני כשבוע, ולפי הלוח העברי יש עוד קרוב לשבועיים עד לתאריך הסמלי.

נתניהו זכה אז לאמונם הישיר של רוב אזרחי ישראל, בבחירה ישירה, ותוך זמן קצר כבר פיתח את פיצול האישיות. נאומים מלאי חזון וביטחון בצדקת זכותנו על הארץ בעברית, ונכונות מרחיקת לכת לפשרות במו"מ בנאומיו המלוטשים והמבריקים אף יותר בשפה האנגלית.

וכאן עומד האזרח הישראלי כמו הרבי מהסיפור שלמעלה, ושואל את עצמו כשהוא נבוך, איפה נמצא "נתניהו האמיתי"?

3. עם זאת, השאלה האם זו באמת תחפושת היא שאלה חשובה, אבל לא הכי חשובה. גם אם באמת מדובר בתחפושת, העניין הבעייתי הוא המחיר שאותו אנו נאלצים כמדינה לשלם על תחזוקת ה"תחפושת" לכאורה.

מי שלא מבין שלהצהרותיו של נתניהו בעולם על "פתרון שתי המדינות" יש משקל רב למרות משקלן המעשי האפסי עד כה, הוא או נאיבי או בור. כל "ויתור" שנתניהו מבצע בדיבור בלבד, בהבל פה, נרשם על ידי כל הנוגעים בדבר. מבחינתם זה כבר "מעשה עשוי" מבחינה מדינית. ראש ממשלה ישראלי שירצה אולי בעתיד לשנות עמדות עלול להיתקל בחומה בצורה בנוסח "שטח משוחרר (על ידי נתניהו בדבריו) - לא יוחזר".

העולם מאזין היטב לדבריו של נתניהו, וכל נאום נוסף על חזון שתי המדינות הוא עוד צעד קטן בוויתור הקולקטיבי על זכותנו על הארץ, לטובת ה"גבולות ברי הגנה" שחזרו באופן מוזר לאופנה בימים אלו.

4. במובן זה דווקא נאומו של יו"ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, למרות שננאם לפני נאומו של נתניהו, היה לכאורה התשובה הטובה ביותר לנאום נתניהו. ביטחון מלא בצדקת זכותנו על הארץ והערה עוקצנית-אמיתית לעברו של ראש הממשלה. ''אי אפשר להיות בעד ארץ ישראל בעברית ולהקים את מדינת פלסטין באנגלית", אמר בנט, וקלע בדיוק לנקודה הבעייתית, בעיית התחפושת.

אז למה רק לכאורה? תרשו לי לחזור אתכם כשבוע לאחור, לשעת השאלות במליאה שבה השתתף שר החינוך בנט. זה היה אחרי שמשבר הקבינט הביטחוני כבר נפתר באופן עקרוני, אך לפני השבעת השר ליברמן במליאה.

בנט נשאל על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי על עמדתו בנושא הצעת החוק שלה להגבלת מספר הקדנציות בהן יוכל לכהן ראש ממשלה אחד. כל מי שעיניו בראשו יודע שלא משנה מה דעתו על החוק, בקדנציה הנוכחית סיכוייו לעבור זהים לסיכוי שהשמש תזרח בוקר אחד דווקא במערב.

למרות זאת, ולמרות שבפני בנט עמדו אין-ספור אפשרויות להתחמק מלענות, החליט בנט להביע תמיכה פומבית בחוק ואף לצרף לה הערה עוקצנית שאמנם לא הזכירה את נתניהו בשמו אך ללא ספק כוונה אליו.

האמירה הזו, שבאופן אמיתי הייתה חסרת כל הקשר פוליטי, שידרה למערכת הפוליטית רק מסר אחד, "אני מחפש דרכים וסיבות לריב עם נתניהו". בתוך אווירה כזו, גם מי שמסכים עם המסרים של בנט חושב פעמיים לפני שהוא נותן אמון בכוונות של בנט. חובת ההוכחה להשבת האמון (הציבורי. במקרה של נתניהו נראה שהעסק אבוד) נמצאת ברגע זה על כתפיו של בנט, ורק שלו.