אדונינו דאוד - סיפור לשבת

הרב משה בר אמון מסולימניה ביקר בבגדד בהיותו בן עשרים והוסמך שם לרב ולשוחט.

תגיות: בשבע 697
הרב עודד מזרחי , ג' בסיון תשע"ו

שליח ירושלים, הרב יוסף שרים, שגם הוא שהה בבגדד באותה עת, לקח אותו בשנת תרנ"ז (1897) לביקור אצל רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'.

כאשר התייצב הרב משה לראשונה בפני ה'בן איש חי', חש בפיק ברכיים, עמד ביראת כבוד ולא יכול היה להאמין למראה עיניו לנוכח הזיו והזוהר שעיטרו את פני הצדיק. ראה מולו איש קדוש שכולו אומר כבוד וענווה. הוא נשק את ידיו וביקש כי יברכו שישוב לביתו לשלום מהסכנה הגדולה שאיימה על עוברי הדרכים באותם ימים.

ה'בן איש חי' פתח את המגירה שלידו, הוציא ממנה ספר תהילים קטן, מסרו בידי הרב משה ואמר: "קבל ספר קטן זה במתנה ממני, והוא יגן עליך וישמרך בכל דרכיך". הצדיק הניח את ידו על ראשו של הרב משה ובירכו בברכת כהנים.

הביקור אצל ה'בן איש חי' גרם לשליח עונג והנחילו ביטחון. הוא ראה בספר שקיבל סגולה קדושה לכל ימי חייו ולא נפרד ממנו. קרא בו מדי יום ביומו וקרא את כולו בחג שבועות, יום הסתלקות דוד המלך.

חמש שנים לאחר מכן, כאשר הרב משה נעשה לסוחר, הוא נאלץ לנסוע לבגדד בשיירה של ישמעאלים, במסע של יותר משמונה ימים. ביום שישי הם הגיעו לכפר קרה, כפר כורדי שבין תושביו היה מספר קטן של דאודים - כת שהתפלגה מכת היזדים. הדאודים מאמינים בספר התהילים ובדוד המלך, שובתים בשבת, ויש להם תערובת של אמונות וטקסי פולחן שונים.

הרב משה הודיע לראש השיירה שאין הוא מוכן לנסוע בשבת, והוסיף כי "השיירה תוכל להמשיך בדרכה בלעדיי, ואני אשתדל להשיגה במוצאי שבת".

בעזרת ראש השיירה מצא הרב משה את יעקב אל קרא דאכי, יהודי ידיד משפחתו שגר בכפר זה, שישבות בביתו ביום השבת. ראש השיירה הציגו בפניו ואמר לו: "זהו האדון שעליך ללוותו עד למקום שבו תימצא השיירה. דאג שלא יאונה לו כל רע".

הוא הבטיח ליעקב מתנה הגונה בנוסף לסכום כסף נכבד שהרב משה יצטרך לשלם לו כשישוב לשיירה. יעקב קיבלו בזרועות פתוחות, כיבדו במאכלים ובמשקים שונים כיד המלך.

למחרת, עם עלות השחר, יצא הרב משה עם מלווה גוי לדרך המסוכנת. לאחר שהתרחקו מהכפר הרגיש הרב משה לפתע בשינוי מוזר. מלווהו האט את מהירות סוסו והשתדל שכל הזמן יימצא מאחוריו. שניהם היו יחידים במדבר שומם מאדם. הרב משה החל לרעוד מפחד. באותה שעה תחב את ידו לכיס בגדו והוציא את הקמע שלו - ספר התהילים הקטן שקיבל מידו הקדושה של רבי יוסף חיים. הוא קרא בו בלחש כמה מזמורים, ובכללם מזמור כ"ג: "ה' רועי לא אחסר".

באותה שעה שמע את שעטת סוסו של הגוי, שהתקרב אליו בדהירה, פקד עליו לעצור ושאל: "אמור לי מיד, מה אתה מחזיק בידך?"

הרב משה ענה: "אני מתפלל בספר הזה".

הגוי המשיך לשאול: "למי אתה מתפלל? ומה טיבו של הספר אשר בידיך?"

"זה ספר תהילים שחיברו דוד המלך עליו השלום, ובו אנחנו קוראים בוקר, צהריים וערב, כדי שדוד המלך יבוא לעזרתנו בכל עת צרה וצוקה".

הגוי אמר בהתרגשות: "למען אללה, חזור על כל מה שאמרת, כדי שאדע בדיוק למה אתה מתכוון".

לאחר שהרב משה הסביר לו את ערך הספר, אחזה בגוי יראה גדולה, והוא שאל: "אני משביע אותך שתאמר לי, האם באמת זהו הספר של אדונינו דאוד? האם אין אתה משטה בי?"

לאחר שהשיב לו הרב משה בחיוב, ניגש אליו המלווה בעודו רכוב על סוסו, החזיק בשתי רגליו ונשקהו בכף רגלו ואחר כך בקדקוד ראשו. הוא התייפח ואמר: "אנא סלח לי על מה שרציתי לעולל לך, חטאתי לאלוקי ולנבי דאוד. אנא בקש עליי רחמים".

לאחר שנרגע המלווה הודה כי זמם לרצוח אותו נפש, לקבור אותו במדבר, לקחת את כל אשר לו ולחזור הביתה. "אוי לי אילו הייתי עושה זאת, שהרי אנחנו הדאודים מאמינים בדוד המלך, אנשים אחים אנחנו. ואיך הייתי חוטא לאלוקים ורוצח את אחי למען בצע כסף?!"

הרב משה הרגיע את המלווה והבטיח לו שיתפלל בעדו כדי שעוונו יכופר, והמשיך באמירת פרקי התהילים. לאחר מכן ביקש הגוי: "אנא מכור לי את ספר התהילים. אשלם לך כל אשר תשית עליי".

"אין אני מוכן למכור ספר זה בכל סכום שהוא", אמר הרב משה והמשיך לרכב עם מלווהו הנאמן עד שהגיעו ליעדם.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il