הולכים שכור שכור

חוק השכירות החדש הוא פשרה שאמורה להסדיר את השוק, אך לא להתערב במחירים * הישראלים חוסכים יותר, אבל אלה לא בהכרח חדשות טובות

תגיות: בשבע 697
שלמה פיוטרקובסקי , ג' בסיון תשע"ו

מחירי השכירות לא יוקפאו. מחאת האוהלים
מחירי השכירות לא יוקפאו. מחאת האוהלים
צילום ארכיון: מרים אלסטר, פלאש 90

חודשים של משא ומתן פוליטי ארוך ומייגע הסתיימו בראשית השבוע הנוכחי בהחלטת ועדת השרים לחקיקה לאשר נוסח חדש של הצעת חוק ממשלתית להסדרת שוק השכירות.

הצעת החוק בנוסחה הנוכחי היא פרי פשרה שהושגה בין שרת המשפטים איילת שקד ובין חבר הכנסת רועי פולקמן מסיעת כולנו. על פי הסיכום בין שרת המשפטים שקד לחברי הכנסת פולקמן וסתיו שפיר, שהגישו הצעות חוק פרטיות בנושא, ועדת השרים לחקיקה אישרה גם את הצעות החוק הפרטיות של שניהם, אולם הצעות החוק הללו, לאחר שתאושרנה בקריאה טרומית, תוצמדנה להצעת החוק הממשלתית.

הצעת חוק השכירות במתכונת שאושרה עונה על שתי דרישות מרכזיות של השרה שקד. ראשית, בניגוד להצעה הממשלתית שקודמה בקדנציה הקודמת, הצעת החוק הנוכחית אינה כוללת הקפאת מחירים בשוק השכירות. הסיבה להתנגדות השרה שקד להקפאת המחירים הייתה משולשת: חשש מהקפצת מחירים מיידית עם תחילת הליכי אישור החוק, חשש בהמשך מתופעה של הזנחת דירות שמחיר השכירות שלהן הוקפא על ידי המשכירים, וחשש מפני השפעות בלתי צפויות של התערבות בשוק המחירים החופשי.

בנוסף לכך בלמה שקד את ההצעה שעלתה בקדנציה הקודמת להקים "רשם שכירויות", אשר ירכז את המידע על כל חוזי השכירות במדינה. שקד חששה מיצירתו של רגולטור חדש, עתיר כוח אדם, שיעסוק בריכוז מידע רב על האזרחים ללא כל תועלת ממשית.

עם זאת, הצעת החוק כוללת פיקוח על השוק, במטרה להגן על השוכרים בשני תחומים עיקריים: חתימת החוזה והתאמת הדירה למגורים. כללים אלו ייקבעו בחוק ולא ניתן יהיה להתגבר עליהם גם בהסכמה בין השוכר למשכיר. על פי ההצעה, המשכיר יהיה רשאי לגבות ערובה מראש, עד שליש מדמי השכירות בעבור שליש מהתקופה, ולא יותר מפי שישה מדמי השכירות לחודש. אם הערובה כרוכה בהוצאה כספית של השוכר, היא תוגבל בעד פי שלושה מדמי השכירות לחודש. עוד קובעת הצעת החוק כי על המשכיר חלה החובה למסור את הנכס בהתאמה מלאה למה שהוסכם עם השוכר. המשכיר לא יוכל להוסיף בחוזה התניה הפוטרת אותו מאחריות לאי התאמה או לפגם שיתגלה בנכס.

בנוסף לכך, כאמור, מגדיר החוק מהי דירה שאינה מתאימה למגורים, שאותה אסור להשכיר: כזו שיש בה גורם סיכון בלתי סביר לבטיחות או לבריאות השוכר, דירה שאין בה מערכת חשמל, תאורה וביוב תקינים, ודירה שאין בה פתחי אוורור. נוסף על כך, משכיר לא יהיה רשאי לדרוש מהשוכר לשלם בעבור ביטוח דירה המשולם על הנכס.

ההצעה מתייחסת גם לסיום חוזה וחידוש חוזה. המשכיר רשאי יהיה להודיע על סיום החוזה 90 יום לפני תום החוזה, ואילו לגבי השוכר ההוראה מקלה יותר והוא יהיה רשאי להודיע על כך למשכיר 60 יום לפני תום החוזה. הוראה זו לא תינתן לשינוי, אלא לטובת השוכר.

מובילים בחיסכון

חשבתם שהישראלים בזבזנים? אז טעיתם. סקירה שפרסם השבוע משרד האוצר מגלה שבשנים האחרונות שיעור החיסכון במשק מצוי במגמת עלייה. בשנת 2015 עלה שיעור החיסכון הנקי מההכנסה הנקייה הפנויה לכדי 12.1 אחוזים, שיא של 20 השנים האחרונות. גם בהשוואה בינלאומית שיעור החיסכון בישראל גבוה יחסית. בשנת 2014 היה החיסכון בישראל גבוה מהחיסכון ב‑22 מדינות ב‑OECD, ונמוך רק משש מדינות. מנתוני הלמ"ס עולה כי בשני העשורים האחרונים חלה עלייה עקבית בחיסכון הפרטי (משקי בית וחברות), אלא שבשנים האחרונות המגמה הזאת נבלמה ושיעור החיסכון הפרטי שומר על יציבות. באוצר משערים שההתייצבות מושפעת מהריבית הנמוכה במשק, שמהווה תמריץ לגידול בצריכה הפרטית ולהקטנת החיסכון.

נתון מעניין שעולה בסקירה הוא שהעלייה בשיעורי החיסכון נרשמה בכל רמות ההכנסה. הסיבה לכך היא ככל הנראה כניסתה ההדרגתית של פנסיית החובה. מאחר ששיעור החיסכון כולל את שיעורי הפרשות העובד לפנסיה ולקרן השתלמות (אך לא את הפרשות המעסיקים), מטבע הדברים חל גידול בהפרשות הללו. באוצר משערים גם שהעלייה הכללית ברמת ההכנסה, אשר נבעה בין היתר מהעלייה בהשתתפות בכוח העבודה, העלתה את רמת החיסכון. זאת מכיוון שבאופן כללי הנטייה לחסוך עולה ככל שההכנסה עולה.

באוצר מציינים את העובדה שהעלייה של השנים האחרונות בחיסכון לא באה לידי ביטוי בעלייה בהשקעות במשק, אלא בגידול בעודף בחשבון השוטף. למעשה התופעה שנוצרה היא שהמשק הישראלי מלווה כסף לחו"ל. נשמע מעולה? לא אם זוכרים שהריבית בישראל אפסית. מה שאומר שאנחנו למעשה נותנים הטבות למשקים אחרים, במקום לעזור למשק המקומי שלנו.

אז למה בעצם אנחנו חוסכים יותר? באוצר נותנים כמה סיבות אפשריות. הראשונה: היחס בין שנות העבודה לשנים הצפויות לכולנו בפנסיה הולך ומשתנה. אנחנו לא עובדים הרבה יותר שנים מבעבר, אבל צפויים להיות הרבה יותר שנים בפנסיה. כדי לממן יותר שנות פנסיה אנחנו חייבים לחסוך יותר. סיבה אפשרית נוספת היא העלייה באי השוויון כפי שציינו כבר קודם. מי שמרוויח יותר נוטה לחסוך יותר, ובעברית: משקי בית עשירים יותר חוסכים יותר וכן להפך. בעשורים האחרונים גדל אי השוויון בהכנסות בישראל, דבר שהתבטא בין היתר בגידול ביחס שבין ההכנסות של המשתייכים לעשירון העליון להכנסות של המשתייכים לעשירון התחתון, מה שגרם ככל הנראה לעלייה בנטייה לחיסכון בכלל המשק. המעבר להסדרי פנסיה צוברת אחראי כמובן גם הוא לעליית שיעור החיסכון, וכך גם החלת פנסיית החובה שכבר הזכרנו למעלה.

גם החברות בישראל חוסכות היום יותר. חברות הייטק נוטות להשקיע פחות בנכסים מוחשיים ויותר בנכסים לא מוחשיים. לכן זקוקות פירמות אלה לפחות הון, ומכאן כי הן משקיעות פחות. מנגד, הכנסות הפירמות לאו דווקא ירדו, ומכאן כי החיסכון, או לכל הפחות הפוטנציאל לחיסכון, עלה.