חיזוק לרבנות הראשית?

פסיקת בג"ץ בנושא הכשרות מעניקה אמנם גיבוי לרבנות הראשית, אבל כדאי לראשיה לברר היטב מדוע מנסים שוב ושוב להקים לה חלופות. דעה

תגיות: בשבע 697
אשר כהן , ג' בסיון תשע"ו

פרופ' אשר כהן
פרופ' אשר כהן
ניסים לב

לקראת חג מתן תורה, נדמה שהמוסד הממלכתי המרכזי המסמל את מעמד התורה בחיי המדינה מתחזק לכאורה.

השבוע פסק בג"ץ בהחלטה מעניינת במיוחד שרק הרבנות הראשית מוסמכת להעניק תעודות כשרות. פסיקה זו דוחה את הפרשנות של היועמ"ש הקודם, יהודה וינשטיין, שגופים פרטיים יכולים לפקח על הכשרות, ובלבד שלא ישתמשו במונח 'כשר'. לא רק שהפסיקה מחזקת את המונופול של הרבנות הראשית, אלא שבג"ץ העדיף את עמדת הרבנות על פני עמדתו של היועמ"ש, מחזה נדיר ביותר במחוזות אלה.

ממש במקביל, חבר הכנסת גפני מיהדות התורה ניסה השבוע להעלות לדיון את חוק המקוואות שכבר עבר בקריאה טרומית. גם כאן מדובר בחוק המחזק את סמכותה של הרבנות הראשית בכל הנוגע לקביעת הכללים במקוואות. אמנם הדיון בוועדה התפוצץ, אבל בצנרת הפעולות בסוגיות דת ומדינה ממתין לנו עוד חוק שמחזק את המונופול של הרבנות הראשית.

חיזוק לכאורה של הרבנות ניכר גם בפעולות הפוכות. מאמצים רבים שהושקעו בכנסת הקודמת בחוק הגיור ירדו לטמיון. חוק הגיור הקודם נועד לפתוח ולהרחיב במידה רבה את אפשרויות הגיור על ידי רבני ערים. אולם החוק בוטל כחלק מההסכם הקואליציוני עם החרדים, מה שחיזק מחדש את מעמד הרבנות לכאורה.

האם כל אלה מבשרים על התחזקות הרבנות הראשית? כלל לא בטוח. אמנם לטווח הקצר ברור שכל חוק וכל פסיקה מחזקים את הרבנות. אבל מה אנחנו יכולים ללמוד מכך שהרבנות הראשית נדרשת שוב ושוב לחיזוקים רשמיים וחוקיים לשימור המונופול שלה? ומדוע בכלל קמו אותם מיזמים פרטיים של כשרות או בתי הדין הפרטיים לגיור?

ספק רב אם מונופול שנשען פעם על פסיקת בג"ץ ופעם על חוק שנועד לעקוף פסיקה כזו, יחזיק מעמד לטווח ארוך. מוטב שהרבנות הראשית תבחן את תפקודיה השונים ותברר מדוע בכלל קמים שוב ושוב מיזמים חלופיים בתחומים המרכזיים של פעילות הרבנות. כבודה של תורה ומעמדה הממלכתי ייצאו נשכרים מזה.