ספרתי ונשברתי...

ברגע החשוב מכול אנחנו מתרסקים. במקום תורה קיבלנו שבירה. דנה בוסקילה על נקודת השבר שהיא גם נקודת הצמיחה. על הכישלון והבניה.

דנה בוסקילה , ג' בסיון תשע"ו

שבר או בניה?
שבר או בניה?
צילום: פלאש 90

הספירה לאחור החלה. אנו נמצאים ימים בודדים לפני היום הגדול, הנורא והנכסף מכל – יום מתן תורה.

התורה הקדושה שהיא המדריך הכתוב והמפורט ביותר לחיים טובים, מלאים ומשמעותיים, ניתנה לנו לאחר 49 ימי צפייה וכמיהה, הרבה הכנות פיזיות והתקדשות רוחנית – הרגשה מיוחדת שאנו הולכים לכיוון האור שמשהו גדול-ענק עומד להתרחש, שהחיים של כולנו עומדים להשתנות. שמה שהיה לעולם כבר לא יהיה, שהכל הולך להיות אחרת, שונה, חדש וטוב. הרבה יותר טוב.

ואז. ברגע הקריטי. ברגע החשוב מכל... אנחנו מתרסקים! נופלים על הפנים. צניחה חופשית ללא מצנחים.

במקום תורה קיבלנו שבירה. היום ה-50 הוביל אותנו אל השבר הגדול מכל. ביום של קבלת התורה קיבלנו את שבירת הלוחות. אוי- ההרגשה היא קשה. תחושות של ייאוש, כעס, אכזבה, החמצה, הלקאה עצמית, בושה... איך זה קרה? למה זה קרה דווקא לנו? למה דווקא ביום הזה?

התורה היא דבר שאנו מקבלים אותו פעמיים. בפעם הראשונה קיבלנו אותה במידת הדין, בקולות וברקים וענן כבד וקול שופר חזק מאוד, אנו מקבלים את הפנים הזכריות של התורה, המנותקות מין המציאות. תורה שנמצאת מעל, גבוה, נשגבת ומלאת אידיאלים.

בפעם השנייה אנו מקבלים אותה מצד מידת הרחמים, בדממה, בשקט בענווה. אנו מקבלים את הפנים הנקביות של התורה, המחוברות למציאות, לפרקטיקה, לתכל'ס. מאוד מעשיות, רכות, מכילות. לכאורה יש כאן ירידה: בהתחלה קיבלנו משהו ענק ופתאום נשאר משהו שקשור למוגבלות האנושית.

האמת, זה נכון. בפעם הראשונה התורה לא הייתה מותאמת לגודל הכלי שלנו, עדיין לא היינו "שם", לא היינו ראויים מספיק, בואנה – זה היה ממש גדול עלינו! לא הצלחנו להחזיק את האור הגדול.

יש פה מערכת יחסים בין הקב"ה לכנסת ישראל – רק בלוחות השניים הקשר הזה מתאפשר. הקב"ה הסכים לדלל את האור ולאפשר מקום לכנסת ישראל.

גם מגילת רות היא מגילה שבאה בעקבות משבר מאוד גדול. יש רעב בארץ, גדולי הדור נופלים לקפיצות יד וכו'.

רות זוכה לנישואין שניים, היא נמצאת בתנועה של תשובה וחזרה הביתה, תנועה של "מחדש". כך גם הלוחות השניים שיוצרים הזדמנות לקשר חדש בין הקב"ה לכנסת ישראל.

הקב"ה גמל אתנו חסד גדול אז והוא גומל אתנו את אותו חסד בכל יום ויום. אנו מתכננים, מנסים, מתאמצים, לומדים, משקיעים, עושים, מתפללים – והדברים לא מצליחים! למרות שעשינו בדיוק כמו שכתוב בספר, בדיוק כפי שלימדו אותנו, בדיוק כמו שהצליח לאחרים – לנו זה פשוט לא הולך ולא רק זה, אלא שלפעמים אפילו נגרם לנו הפסד מכך בממון או בזמן.

זו הנקודה שבה אנו נשברים, נופלים לייאוש, מפסיקים להאמין בעצמנו, מתחילים לדמיין את הגרוע מכל – מבלי להבין שנקודת השבר הזו היא גם נקודת הצמיחה להרחבת הכלי, למדידה מחודשת במהלך אלוקי מתוכנן מראש של מידת האור שהכלי שלי מסוגל להכיל, מסוגל להחזיק לאורך זמן ולהשפיע ממנו לעולם כולו.

מקום ה"כישלון" שלנו הוא מקום ההצלחה והבנייה המחודשת שלנו. כפי שדווקא מרות המואבייה, גיורת, בתקופת שפל בעם ישראל נולד המשיח, כך גם אצל כל אחד ואחת מאתנו.

המשיח הפרטי שלנו נולד דווקא בעיתות משבר, כשקשה לנו, כשאני מתפרקת ומרכיבה את עצמי מחדש.

צריך להבין שלעיתים עודף העשייה והמלאות הוא עצמו לא מאפשר לקשר ביני לבין הקב"ה להתרחש, כשאני מלאה אני חיה בדמיון שאולי הכל ממני, זה ה"עגל" הפרטי שלי, שם אני כבר לא יכולה להיות כלי, אין מקום לאור אלוקי נוסף. עליי קודם להתרוקן מהדמיון ולראות שאני צריכה את הקב"ה.

"ריקם השיבני ה'" הקב"ה ואני מפנים מקום ומתאימים את עצמנו אחד אל השני.

שנזכה לקבל אור של תורה ככלים ריקים מלאים בושה, ענווה וצימאון.

חג מתן תורה שמח

-------------------------------------------------------

דנה בוסקילה – מנטורית להצלחה נשית-יהודית. מאמנת אישית ועסקית. מנחת סדנאות ומרצה.

danabuskila@gmail.com