העם בוחר. אבל עד גבול מסויים

הצעתם של התומכים להגביל את משך הכהונה של ראש הממשלה פוגעת דווקא בדמוקרטיה ובאפשרות של העם לבחור לו מנהיג

גלעד ויס 'עולם קטן' , ז' בסיון תשע"ו

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: פלאש 90

לאחרונה עלתה הצעה להגביל בחוק את כהונת ראשי ממשלה בישראל לשתי קדנציות בלבד.

המציעים טוענים כי ישראל היא דמוקרטיה ולא מונרכיה, ראש ממשלה אינו מלך, ואי אפשר למשול בלי סוף. להצעה הזאת נמצאים תומכים בכל המפלגות, ועל פניו זהו חוק פשוט והגיוני שזוכה לתמיכה רחבה. אלא שהחוק הזה לא פשוט, לא הגיוני ואפילו לא קרוב להיות דמוקרטי. כל מה שהוא מבטא הוא את אותו אופורטוניזם, נרקיסיזם ורפיסות ערכית שתוארה במדור זה בשבוע שעבר.

הסיבה שנתניהו לא עוזב את לשכת ראש הממשלה כבר שנים היא כי העם בוחר אותו שוב ושוב. זה יכול מאוד לתסכל את אלו שמצביעים למפלגה אחרת, אבל זוהי בדיוק דמוקרטיה. כל האפשרויות להחליפו עומדות לפני הציבור הישראלי. כל מצביע ליכוד רשאי להתפקד למפלגה ולהצביע בפריימריז עבור מועמד חלופי להנהגת הליכוד.

האלטרנטיבות אינן נבחרות משום שחברי הליכוד אינם מעוניינים בהן. אם העם מאס במועמדם של חברי הליכוד, הוא רשאי לבחור באחד מהפתקים המרובים שפזורים בכוורת מאחורי הקרטון הכחול ביום הבחירות. אך רק לפני כשנה בחרו כמיליון איש, יותר מכל מערכת בחירות קודמת בישראל, במפלגת הליכוד ובעומד בראשה. איש לא משלה את עצמו שמיליון האנשים רצו בחברי הכנסת של הליכוד אך 'נתקעו' עם העומד בראש. ממערכת בחירות אחת לזו שאחריה, ההצבעה הופכת פרסונלית יותר ויותר.
במעט כנות, ישאל את עצמו כל תומך בהצעה, האם גם אם המועמד המועדף עליו היה ראש הממשלה, והוא לא היה רואה מסביב אלטרנטיבות טובות יותר למועמד שלו, האם גם אז היה תומך בהגבלת כהונת ראש הממשלה?

החוק הזה למעשה מונע מהעם את הזכות לבחור במי שהוא רוצה. אין כאן שום טובה לעם. הציבור יכול להפסיק לבחור מועמד אם אינו מעוניין בו. הטובה היא למתמודדים האחרים שנמאס להם לחכות עד שהמנצח הקבוע יחליט שהוא פורש. איך יזכו להזדמנות משלהם אם העם לא מעדיף אותם? על ידי דחיקת המועמד המועדף החוצה. כאילו מערכות בחירות נועדו לשרת את המתמודדים ולא המתמודדים את רצון העם.

בפועל הרף רק ילך וירד, כאשר מועמדים שהעם מעדיף אינם זוכים להישאר אתנו לאורך זמן, וכל כמה שנים אנחנו נאלצים לבחור את מי שרק לפני שתי מערכות בחירות היה בעינינו אפשרות ג'.

מעבר לפגיעה בעניין הדמוקרטי, יש כאן מהלך שעלול להחזיר את פגעי הבחירה הישירה. כדי שהצעת החוק לא תיראה כמכוונת נגד נתניהו, מתכוונים מגישי החוק להתחיל את ספירת הקדנציות החל מהממשלה הבאה. אולם קדנציה כידוע כמעט לעולם אינה מלאה, והיא לא תיוותר כזאת אם שותפיו של ראש הממשלה לקואליציה הם אלה שממתינים ללכתו על מנת לזכות בהזדמנות משלהם. הפתרון לכך ודאי יהיה קביעה שקדנציה תימשך ארבע שנים מלאות. זוהי הוספת חטא על פשע. ממשלה היא עבודה קבוצתית. אך כאשר כל בכיר מכין את הקרקע לבחירתו שלו, זהו פתח לראות דברים מהסוג שאנחנו רואים בשנים האחרונות. היום עומדת לפני ראש ממשלה אפשרות לפרק את החבילה ולבקש מחדש את אמון הציבור בהרכב קואליציוני אחר. אולם על פי ההצעה הנוכחית, ראש ממשלה לא יפרק את הממשלה כי זו תהיה סוף כהונתו, וכך נראה ראשי ממשלות ללא יכולת להניע את הממשלה בראשותם, ממשיכים כך למשך קדנציות שלמות. אנשים יתחרו על תפקידים וכיבודים, ואת המדינה אף אחד לא ינהל.

גם בקרב האזרחים, נראה שיש תמיכה רבה בקרב אלה שמצביעים למפלגות אחרות. מפסיד אף פעם לא אוהב להיות המפסיד. אבל במעט כנות, ישאל את עצמו כל תומך בהצעה, האם גם אם המועמד המועדף עליו היה ראש הממשלה, והוא לא היה רואה מסביב אלטרנטיבות טובות יותר למועמד שלו, האם גם אז היה תומך בהגבלת כהונת ראש הממשלה? האם גם אז המועמד שלו, שהיום תומך בהצעה כזאת, היה חושב שזהו עיקרון נכון? שום שיטה אינה מושלמת וייתכן שנוצרות בעיות אצל אדם שנבחר שוב ושוב, אבל בדמוקרטיה החירות לבחור או להדיח מנהיג צריכה להישאר בידי העם. העם יחליט מהי האלטרנטיבה הטובה ביותר שעומדת לפניו, על יתרונותיה וחסרונותיה. קביעה שרירותית שמנהיג שהעם בחר ילך, וכעת העם חייב לבחור אלטרנטיבה אחרת, היא פגיעה בדמוקרטיה ובחירותו של העם למנות מנהיג.

אל ישלה איש את עצמו. יש כאן צביעות רבה, כאשר כביכול בשם אידיאולוגיה ורעיון צודק אנשים מנסים לקדם את עצמם. רק לפני שבועיים נכתב במדור זה על המעבר של הפוליטיקה מעיסוק בצורכי הציבור ושיח על ערכים ודרך, אל עיסוק של הנבחרים בקידום עצמם. הצעת החוק הזו מכניסה אותנו עמוק יותר בבוץ הפרסונליזציה של הפוליטיקה, ואם תעבור היא תפגע בזכויות הציבור ותגרום נזקים למערכת השלטון. הדרך לנצח בבחירות צריכה להיות כיבוש לב הציבור, שכנוע, בניית אמון בקרב הציבור. לא על ידי הכשלת היריבים ובטח לא על ידי הגבלת חירותו של הציבור לבחור את מנהיגיו.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם", מגזין הנוער של עולם קטן.

לבדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן