מעטים בישראל מודעים לקיומה של רשת ארצית של כ-70 "מרכזי קשר" אשר מתפקדים בעיקר כמקומות בהם ילדי גירושין נפגשים עם אבותיהם, תחת פיקוח צמוד של עובדת סוציאלית, למשך שעה או שעתיים בשבוע.

כל תנועה או מילה של האבות נבחנת והמפגש הוא בהכרח משפיל ומאולץ. בפועל, "מרכזי הקשר" משמשים כמרכזי נתק, הממאיסים על הילדים את המגע עם אביהם במהלך הזמן ומרגילים אותם ואותו למעמדו החדש, כהורה משני בחשיבותו ובסמכותו.

השיעור שבו נשלחים ילדי גירושין לראות את אביהם במרכז קשר בישראל גבוה פי 10 מאשר בארה"ב.

ג., בן 47, שוטר לשעבר תושב ירושלים, מנותק מזה שנתיים מארבעה מתוך חמשת ילדיו, בני 8 עד 16 (הילדה החמישית, בת 18, היא מאישה אחרת). זאת, משום שהוא מסרב לדרישת העובדות הסוציאליות להתראות עם ילדיו במרכז קשר.

בעקבות תלונות שווא שהגישה נגדו אשתו לשעבר, רשיון הנשק שלו נלקח ממנו וכתוצאה מריבוי המעצרים והחקירות שעבר, צווי ההרחקה שהוצאו נגדו והניתוק מהילדים, נפגעה אף יכולתו לעבוד ולהתפרנס, ובמשך תקופה ארוכה התגורר במחסן או במשרד. בסופו של דבר לא הוגש נגדו כל כתב אישום והתיקים נגדו נסגרו בלא כלום.

הראיון עם ג. הוקלט במאהל המחאה של האבות הגרושים בגן הוורדים מול הכנסת.