בשבע מהדורה דיגיטלית

ליאורה מינקה: ביטחון, אחריות ותפילה

כלי נשק בידי אזרחים – תוספת ביטחון או מקור סכנה?

נעמה בן חיים , י' בסיון תשע"ו

ליאורה מינקה
ליאורה מינקה
צילום: יח"צ

חכם סיני – ואולי פולני, והעיקר שחכם היה – אמר פעם שכאשר מחזיקים פטיש ביד, כל בעיה הופכת להיות מסמר.

וכי מדוע הופנתה השאלה אליי? הרי אינני קצינת שב"ס לשעבר, ואינני מדריכת צליפה, ואף איני משתתפת באולימפיאדה בתחרויות ירי ברובה אוויר ובצלחות חרס. אני עומדת בראש ארגון נשים, ובכל שנה נרצחות כעשרים מהן על ידי בני זוגן בנשק שדווקא נמצא בידם כדין, ועל כן ראוי שאתנגד נחרצות לתת נשק בידי אזרחים. אבל אני לא.

כי הטענה שעוד נשק מייצר, כמעט באופן אוטומטי, עוד רצח, לא נשמעת באוזניי מספיק אינטליגנטית, ואותי היא גם לא משכנעת. כי שלילת האמצעי לא תביא לשלילת הכוונה. ואם הכוונה קיימת, אז כל רוצח בפוטנציה ימצא גם סכין ומברג ופטיש ומערוך. ומה נטען אז: שכל אישה חייבת צרור מפתחות כפול לנעול בהם את מגירות וארונות ודלתות ביתה?

לפני כחודש נהרגה ברמת גן ויטל ברמש, בת 17, בתאונה טראגית של פליטת כדור מנשקו הצבאי של חבר שביקר אותה בביתה. זה כמובן לא מקרה יחיד. פעם זה חייל ופעם מאבטח, פעם תוך כדי ניקוי ופעמים תוך כדי משחק רשלני. את התאונות ואת הכוונות הללו, אפשר לכאורה למנוע רק באיסלנד ובניו-זילנד, אשר מובילות את טבלת המדינות השלוות בעולם. אולי אין בהן טרור ולא מהפכות ולא הפגנות אלימות, והן לא זקוקות לתעשייה הצבאית המפותחת של ישראל. אבל מה עם רובי ציד ורובי אוויר וטוטו? אם נאסור ונמנע מהם, חלילה, ציד כרישים, חזירים ועופות, עלולות דנמרק ושוויץ להשיג אותם בדירוג...

בקיצור, צריך כלי נשק, וצריך פיקוח, וצריך הכשרה ואימונים, כי אזרחי ישראל זקוקים לאבטחה ולהגברת תחושת הביטחון. וצריך אחריות וצריך תפילה, כי כל העם צבא, וכל הארץ חזית, ונוהלי פתיחה באש תקפים גם בקולורדו ובטולוז ובאורלנדו – נו, אז מה? – וגם בכבישי הבקעה והשומרון ובמתחם שרונה בתל אביב. וצריך סייעתא דשמיא.

ליאורה מינקה

יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית 'אמונה'