פרטי מבצע אנטבה ממשיכים להתגלות

אוצר התערוכה על מבצע אנטבה ממשיך להשלים את פאזל המבצע בפרטים חדשים, מהאזנות יחידת 8200 ועד לבשר הפיל שקיבלו החטופים לאכול.

שמעון כהן , י"ג בסיון תשע"ו

תרגולת לפני המבצע
תרגולת לפני המבצע
צילום: ארכיון התערוכה

בימים אלה מצוין מלאת 40 שנה למבצע לשחרור החטופים באנטבה, ובמרכז יצחק רבין מתקיימת מזה כשנה תערוכה העוסקת במבצע הזה, אך במהלך השנה האחרונה הלכו ונאספו עוד ועוד נתונים וממצאים סביב האירוע ההרואי הזה.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אוצר התערוכה, אבנר אברהם, איש מוסד לשעבר שזומן להעתיק את התערוכה למרכז רבין לאחר שהציג אותה במוסד.

בראשית הדברים התבקש אברהם לספר על המידע שהלך והצטבר לאחר שהתערוכה כבר הייתה קיימת, ואולי גם בעקבותיה. אברהם מספר על מספר דוגמאות, בין השאר זו של אנשי יחידת ההאזנה של צה"ל, יחידת 8200, "אנשים שמעולם לא התראיינו", כלשונו, אך גם הם הגיעו אליו לביתו בזה אחר זה על מנת לספר את הסיפור מזווית הראייה שלהם.

ממשיך אברהם ומספר על הקלטות מגדל הפיקוח באנטבה שגם הן הגיעו לידי עורכי התערוכה ומהקלטות אלה ניתן לשמוע את לבטיהם של החיילים האוגנדים התמהים באשר למתרחש בשטח שמתחת המגדל.

אברהם מספר כי במהלך ביצוע הפעולה ההרואית בידי חיילי הסיירות השונות חג מעל מטוס ובו עשרים חיילים של יחידה 8200 כשהם מאתרים כל שיח המתרחש בשבע שפות שונות באזור על מנת לאתר ולסכל כל תקלה אפשרית.

תצלום אוויר של נמל התעופה באנטבה
צילום:ארכיון התערוכה

עוד מציין אברהם כי הדרך חזרה מהפעולה הייתה מסוכנת אף יותר מהדרך אל הנמל באנטבה. זאת מאחר וכמעט תוך כדי הפעולה עצמה כבר החלו דיווחים ב-BBC על פעולת קומנדו ישראלית שמתבצעת. התוצאה המיידית היא ניסיונות לפגוע בכוח והסכנה הלכה וגברה.

אברהם מזכיר בדבריו את התחקירים שביצעו אנשי המוסד בפריז לאותם בני ערובה שאינם יהודים או ישראלים ושוחררו על ידי החוטפים לאחר הסלקציה שבוצעה במקום. עמירם לוין נשלח אז לפריז מטעם סיירת מטכ"ל על מנת לשאול את השאלות הנכונות, ומידע על התחקירים הללו שבוצעו שם הלך והצטבר יחד עם מסמכים אותנטיים שהגיעו מהצרפתים, כמו גם ראיון שקיים אברהם עצמו עם קברניטו המטוס, ראיון שהוקלט ותועד. "כך חבר מביא חבר ועוד ועוד פרטים מצטברים".

"אחת החטופות ששוחררה בזכות האזרחות הקנדית שלה הייתה נינט מורנו. הא ניהלה פנקס שחור של רישומים שונים", מספר אברהם על השרטוטים המדויקים של מורנו, שרטוטים שתיארו במדויק את מיקום החטופים ואת מבנה הטרמינל והיו למקור מידע מודיעיני חשוב ביותר עבור הכוחות שהכינו את המבצע. לימים עלתה נינט מורנו ארצה, אחד מנכדיה שהתגייס לסיירת מטכ"ל ונפל בסוף מלחמת לבנון השנייה הוא סא"ל עמנואל מורנו ז"ל.

התרשים של נינט מורנו
צילום:מתוך ארכיון התערוכה

בדבריו מציין אברהם כי קיים הבדל מהותי בין ספרים שיצאו לאחר המבצע לבין האופן בו מוצגים הדברים בפני מבקרי התערוכה שהפכה למוקד המידע הגדול ביותר למבצע אנטבה, וגם המשלחת היוצאת כעת לאנטבה לציון ארבעים למבצע הגיעה למרכז רבין על מנת להצטייד במידע הנדרש עבורם טרם הנסיעה.

כאיש מוסד בעברו למד אברהם לזהות מה מפרטי המידע שמגיעים אליו מכל עבר אכן אותנטי ומה בגדר אגדה אורבאנית או מידע שמקורו בניחוש או השערה. דוגמא לכך הוא מציג כשהוא מספר על בחור בשם עזרא שמגיע מקיבוץ בצפון ומספר שכמה שנים לפני המבצע הגיעה מתנדבת לקיבוץ והוא נישא לה. בחטיפת המטוס היו שניהם וכך מצא את עצמו משני עברי הסלקציה כאשר היא בצד של הזרים והוא בצד של הישראלים. כחלק מסיפורו האישי הציג עזרא בפני אברהם שקית דיוטיפרי מאוגנדה שבה הביאו החוטפים לחטופים סבון ומשחת שיניים. עזרא היה אחרון מקבלי השקיות והיא נשמרה אצלו כמעין מזכרת.

פרט נוסף סיפר אותו עזרא כאשר תיאר את רגע הפריצה של הלוחמים לטרמינל. החטופים ישנו אז על הריצפה שהייתה מכוסה כולה בבני אדם. משני עבריו היו שני חטופים שנהרגו במהלך מבצע הפריצה, ז'אן ז'אק מימוני ופאסקו כהן. "הוא גם תיאר לי שפאסקו כהן קיבל כדור והוא כחובש קרע לו את המכנסיים וניסה לעזור לו ולא הצליח".

"אלו עדויות שלא ניתן להכחיש אותן, אבל ברגע שמישהו יספר לי מה קרה במרצדס ומי ירה על יוני זה לא יהיה רלוונטי כי הם לא היו שם בכלל. כשאוספים את פיסות המידע האלה אתה מגלה שיש לך סיפורים אותנטיים מקוריים שלאט לאט בונים את הפאזל. את הסיפור כולו למדתי דרך הפיסות האלה ולא דרך קריאה של ספר כלשהו".

מכתבו של רבין למוסד
צילום:ארכיון התערוכה

ומה על אותם מאבקי קרדיטים ומלחמות אגו שליוו את הימים והשנים שאחרי המבצע. אברהם סבור שאין להתכחש לקיומם של אלה ויש להיות מודע להם, בין אם מדובר במאבקים בין בכירי הצבא והממשל ובין אם מדובר במאבקים ומחלוקות בין החטופים, והיו גם כאלה. "בחרנו לא לא להציג את הסיפור הקלאסי של המבצע, אלא לחצות את התערוכה לשני חלקים – בתערוכה אתה נע במסדרון שבו מצד אחד סיפור החטופים ומצד שני הממשלה וכוחות הביטחון. במשולש הזה אתה נע לאורך ציר הזמן.

''אני מודע למחלוקות אבל הסיפור עצמו חשוב כל כך, החלטה של רבין לקחת את האחריות, הוא אפילו הכין את ראש לשכתו למצב של התפטרות אם יהיה מספר מסוים של הרוגים, אז יש מחלוקות כמו בצר-נתניהו ופרס-רבין ובין החטופים עצמם, היו שמחאו כפיים לאידי אמין כשהגיע לבקר והיו שסברו שהוא והצבא שלו הם חלק מהמזימה.

''צריך לדעת לבודד אותם. אין עוררים על כך שיוני נתניהו שילם בחייו. זה החלל היחידי מכוחות החילוץ. צריך להזכיר את סורין הרשקו שנותר משותק בכיסא גלגלים ולטעמי צריך לעזוב את כל הדברים הללו כי מדובר בפעולת הקומנדו הכי גדולה ומתוחכמת בתולדות ההיסטוריה הצבאית".

בעקבות דבריו אלה נשאל אברהם אם אכן מדובר באירוע הגדול ביותר או שיש אירועים חשאיים וחסויים שהיו אף גדולים ממבצע זה. "זה נכון, אבל כשמדברים על מבצע שאליו יצאו שישה מטוסים, ויצאו עוד מטוסים של אגף המודיעין שהסתובבו בכמה מקומות, כשאתה מוציא את מיטב הלוחמים שלנו מסיירת מטכ"ל וסיירות צנחנים וגולני, אתה מסכן אותם. צריך להבין שהרמטכ"ל עד יום חמישי לא מאשר את הפעולה ולא תמך בה".

לקראת סוף הדברים נשאל אודות יחס העולם לפעולה, ובמענה קובע אברהם כי למעט מדינות אויב ומדינות ערביות העולם מחא כפיים ליכולת המבצעית ולתעוזה הישראלית כפי שהתגלו במבצע. זאת בעיקר מאחר ולא מדובר בחטיפת חיילים שעברו את הגבול אלא בחטיפת אזרחים שהיו בדרכם לחופשה ונחטפו רק בשל היותם יהודים או ישראלים. "הם הוחזקו בתנאים מחפירים, קיבלו בשר מקולקל, אוכל לא כשר כמובן, בעיות של זיהומים ושלשולים שחטפו שם", מספר אברהם ומוסיף את סיפורו של ידידו עקיבא לקסר, שומר מצוות שלא קיבל קלקול קיבה רק בגלל שלא נגע בבשר הפיל שנתנו להם שם לאכול, ומכיוון שכך יכול היה גם לסייע לאחרים.

"ואם אנחנו מדברים על עקיבא לקסר, אז ישנו גם סיפור התפילין שלו שבסלקציה פתחו את התיקים של החטופים וראו את התפילין, אמרו לו שזה נראה כמו מכשיר קשר. הוא אמר שזה מכשיר הקשר שלי עם האלוהים שלי. הם השאירו לו את התפילין כדי שיוכל להיכנס איתם לחדר והוא סיפר על כך שמדי בוקר היה תור ארוך של יהודים שביקשו להניח תפילין, וגם התפילין הללו מוצגים בתערוכה".

התפילין של עקיבא לקסר
צילום:מתוך ארכיון התערוכה