הקפדה מוזיקלית וטקסטואלית. 'איזון'
הקפדה מוזיקלית וטקסטואלית. 'איזון'בביצוע: חנן בן ארי

'איזון',

חנן בן ארי

שאלת המפתח היא האם יהיה אפשר לכתוב טור ביקורת על חנן בן ארי, בלי להזכיר את שמו של פרי אדמה אדום שגדל בחורף, מתחיל באות ת' ואהוב על אריה מפורסם מספרה של תרצה אתר.

אם כן, זה אומר שהאלבום עצמו איכותי, ולא רק להיט אחד שכבש את המדינה.

נראה שהתשובה חיובית. ארבעה שירים יצאו כסינגלים לפני צאת אלבום הבכורה של בן ארי, אבל באותה מידה היה אפשר להוציא לרדיו ארבעה שירים אחרים – ויש מצב שהם היו מצליחים לא פחות. מלבד "ממך עד אליי", "איזון", "אמא אם הייתי", והשיר שעדיין לא עלה הצורך לקרוא לו בשמו, יש עוד כמה וכמה יצירות משובחות. שירי מחאה מחויכים בקצב מזרחי, שירים עמוקים על ההתמודדויות בגיל הנעורים (שנכללו קודם לכן במופע 'מתבגרים' של בן ארי וחבריו. באחד מהם מככב בגרסה הנוכחית עברי לידר) ועיבוד מדליק ומפתיע לפיוט שנדמה שכבר עשו איתו הכול – "שימו לב אל הנשמה".

האלבום המוצלח הוא פרי השקעה מרובה, שלמענה בן ארי עזב את עיסוקיו הקודמים בתחום הכתיבה. שני הדברים מורגשים היטב באלבום: הן ההשקעה המוזיקלית המוקפדת בכל צליל וצליל (בין השאר הודות למפיק המוזיקלי אייל מזיג), והן העובדה שהיוצר בא מהתחום הטקסטואלי. בניגוד להרבה מוזיקאים שבמקרה יודעים גם לכתוב קצת, בן ארי הוא אשף מילולי, שמצליח לבחור את המילים החזקות, העמוקות וההומוריסטיות בו זמנית.

אמרנו עמוקות, וזו אולי אחת הבשורות הגדולות באלבום הזה. הוא נוגע בנושאים חשובים – חינוכיים, חברתיים, רוחניים ואקטואליים – אבל בקלילות ובזרימה. אמנם אין בו אף לא שיר אחד מהמקורות, אבל יש בו הרבה עומק. מצליח "להיות קדוש ולהישאר נורמלי", כדברי שיר הנושא. פאנק, היפ-הופ, ועדיין אי אפשר שלא לקרוא לזה מוזיקה יהודית.

חנן בן ארי מפגין כבר באלבום הראשון שלו יכולות גבוהות, ואיזון מדויק בין הרבה מרכיבים חיוביים. אולי היה מקום ליותר איזון גם בעוצמת הרגש והחיות, וששיר אחד או שניים יהיו פחות אנרגטיים ויותר שלווים, אבל יודעים מה? עזבו, אין לנו זכות בכלל להתלונן.