בשבע מהדורה דיגיטלית

טעות בקריאת הסימנים

חטאם של המרגלים נבע מפירוש לא נכון של הסימנים שקיבלו מהקב"ה כשהגיעו לארץ

הרב אליקים לבנון , י"ז בסיון תשע"ו

הרב אליקים לבנון
הרב אליקים לבנון
ניסים לב

סוגיית שליחת המרגלים הייתה ותהיה פצע פתוח בתולדות עם ישראל.

משה רבנו, המנהיג האלוקי של עם ישראל, בוחר אנשים, ראשי בני ישראל, מתוך מחשבה לסלול את הדרך לכניסת עם ישראל לארצו. תחת זאת, הוא סופג ביקורת, חוסר אמון, הפושה גם בקרב חלקים מהעם, והעיקר: התוצאה הקשה. יום לשנה, יום לשנה, הכניסה לארץ נדחית בשלושים ותשע שנה! מה קרה לאותם "אנשים", הכיצד איבדו אמונתם במשה רבנו, ואולי אף בקב"ה?

הקב"ה מדבר עמנו באמצעות התורה, דרך נביאים, וגם באמצעות סימנים שהוא שולח, כדוגמת פרשת צרעת הבית המסמנת לאדם: בדוק את עצמך. אם לא בדק, מתפשטת הצרעת לבגדים. ואם גם אז לא היה תיקון, פוגעת הצרעת באדם עצמו, וקוראת לנו: עשו בדק בית ושפרו מעשיכם!

קריאת הסימנים היא הדבר הקשה להבנה, מה רוצה הקב"ה מאיתנו. כאשר הקב"ה מעמיד בפנינו קשיים, מה משמעות הדבר? האם הוא רוצה לרמוז לנו לחדול מדרכנו, לשנות כיוון, או שמא הוא דורש מאיתנו מסירות נפש, להתגבר על הקשיים ולהתמיד בדרך?

שאלה זו נוגעת לכל דרכי חיינו. למשל, אם למד אדם מקצוע מתוך כוונה לפרנס את משפחתו, אך בפועל אינו מוצא עבודה במקצועו. האם להמשיך ולחפש במקצוע זה, או אולי לעשות הסבה מקצועית?

או כשבחור נחמד פגש בבחורה נחמדה, אך מתגלים קשיים בינו לבינה, בין ההורים, או בעיה רפואית. האם לדבוק במטרה ולהקים בית, או שמא לחדול מהקשר ולחפש את בן הזוג במקום אחר? קשיים יכולים להתגלות גם אחרי החתונה, האם בעטיים לפרק את החבילה ולהיפרד – או לעשות מאמצים לחבר בין בני הזוג?

הקשיים בולטים במיוחד בקשר לארץ ישראל וליישובה. ר' יהודה החסיד עלה לארץ בא' בחשוון תס"א, בהיותו כבן 40. הוא עלה בראש קבוצה של כאלף עולים. שישה ימים אחר כך, בו' בחשוון, הוא נפטר. מה משמעות הדבר? האם לסגת, כי זה דבר ה', או שמא להתגבר ולהמשיך במפעל ההתיישבות?

ר' ישראל משקלוב מספר בהקדמת ספרו 'פאת השולחן' את תלאותיו עם עלותו לארץ ישראל. בשנת תקע"ג, זמן קצר אחרי שובו ממסע חיזוק למען יישובי הארץ, מתו במגיפה אשתו, בניו, בנותיו וחתנו, והוא נותר כמעט לבדו. כעשר שנים לאחר מכן היה חורף קשה מאוד בגליל, ובתים קרסו תחת הגשם והשלג. ועוד צרות רבות פקדו אותו ואת קהילת צפת. התוצאה מהצרות והפגעים: חיזוק היישוב היהודי בארץ ישראל, וכתיבת הספר 'פאת השולחן' – הלכות ארץ ישראל ומצוותיה!

תרגום שגוי

ביום כ"ט בסיוון יצאו המרגלים לדרך, כשנה ורבע לאחר יציאת מצרים. מה הן הציפיות שלהם מהמפגש עם ארץ ישראל? הארץ נראית כדבר רוחני, מופשט, מלאה קדושה. ומה הם רואים בעיניהם? סימנים רבים של הקב"ה, שאולי הם באים להדליק נורה אדומה בפני עם ישראל: אולי טרם הגיעה העת לחבור אל החומר, אל הפירות הענקיים שגדלים בארץ? שמא צריך עדיין להישאר במדבר, לאכול את המן, ולהמתין למועד אחר כדי להיכנס לארץ? אולי במקום להיכנס לעולם החומר, נישאר בעולם של רוח? ולשם מוליכים גם הסימנים: אנשי מידות, ארץ אוכלת יושביה, עז העם היושב עליה, ערים בצורות וכו'. כל אלה, רמזים הם: אל תמהרו להיכנס לארץ! זו הייתה דרכם של המרגלים, אשר היו בטוחים שבכך הם מממשים את רצון ה'. הם קראו את הסימנים – הפוך. ומכאן טעותם!

בכל דור נשלחים אלינו סימנים מאת ריבונו של עולם. אף בתקופה זו אנו חווים פיגועים רצחניים, אלימות, חרמות מצד אומות העולם. אפשר לראות סימנים אלה כדחיפה לוויתורים, למהר ולחתום על הסכמים, להיכנע בפני אויבינו. ואפשר לראותם כדקירות מדרבנות של הקב"ה: להגביר עוצמה, להוסיף בנייה, להגביר עלייה לארץ, כי זה רצונו של מקום.

בספר 'קול התור' של תלמיד הגר"א, בסוף פרק חמישי, מייחד הכותב מקום ל"תיקון חטא המרגלים על ידי בניין ירושלים". וזה לשונו: "רבים הם החוטאים חטא גדול של וימאסו בארץ חמדה. גם רבים מחופשי התורה לא ידעו ולא יבינו, שנתפשו בחטא המרגלים".

יהיו הדברים כסימנים המבהירים לנו את דרכנו, דרך הקודש.