היועץ הוא "הגורם המוסמך לקבוע את הפרשנות הנכונה של הדין". היועמ"ש מנדלבליט עם וינשטיין
היועץ הוא "הגורם המוסמך לקבוע את הפרשנות הנכונה של הדין". היועמ"ש מנדלבליט עם וינשטייןצילום: עמית שאבי, פול, פלאש 90

לפרקליטי המדינה, משפטנים ממולחים שכמותם, לא חסרו אף פעם נימוקים שונים ומשונים מדוע אסור להעמיד עליהם גוף פיקוח חיצוני ואובייקטיבי.

הנימוק הפופולרי מכולם היה שגם בלי גוף פיקוח מיוחד, הם כפופים למספר גופי פיקוח קשוחים ויעילים, יותר מכל קבוצה אחרת במגזר הציבורי. עוד בדיונים של ועדת ביקורת המדינה לפני כארבע שנים, עת ניסו חברי הכנסת להקים את נציבות הביקורת על הפרקליטות, עמד משה לדור, אז פרקליט המדינה, ומנה את גופי הפיקוח אחד לאחד: מבקר המדינה, נציבות שירות המדינה, ועדות המשמעת של לשכת עורכי הדין. וכמובן, אם יש חשד לפלילים, גם המשטרה יכולה לחקור.

אלא שרגע אחרי הצלחת המאמץ לחסל בפועל את נציבות הביקורת רבת המעש של השופטת גרסטל, התברר כי כל הגורמים הללו עומדים חסרי אונים אל מול השורות המצטופפות במשרד המשפטים. וזאת למרות שהנציבות של גרסטל הגישה להם תיק מסודר, מפורט וחמור על התנהלותן של פרקליטות בכירות בפרקליטות המדינה.

פרשת רומן זדורוב, יותר מאשר גילתה מי רצח את הילדה תאיר ראדה, חשפה שוב ושוב את כוחה המשחית של פרקליטות המדינה. אחת ההסתעפויות החשובות של הפרשה, הייתה ניסיון חיסולה המקצועי של הפתולוגית מאיה פורמן-רזניק. נזכיר בקצרה את מה שפרשנו כאן בהרחבה בעבר: פורמן-רזניק העידה, בעת שהייתה פתולוגית עצמאית, כי בניגוד לממצאיו של המכון הפתולוגי, הסכין שבה נרצחה תאיר ראדה הייתה משוננת ולא חלקה. הקביעה הזאת פגמה משמעותית בתזה של התביעה שביקשה להרשיע את זדורוב. היא גם גרמה לאי נוחות אצל הרכב השופטים במחוזי אשר הרשיע אותו בפעם הראשונה. כאשר אותו הרכב התבקש על ידי בית המשפט העליון לדון בראיות בפעם השנייה, הוא ביקר באופן יוצא דופן את חוות הדעת של פורמן-רזניק. בפעם הבאה שהתיק הגיע לעליון קיבלו השופטים את חוות הדעת של רזניק, ועמדת המיעוט של השופט יורם דנציגר גם סברה שבין השאר בשל אותה חוות דעת יש לזכות את זדורוב.

בין לבין, הפרקליטות לא שכחה ולא סלחה. כשביקשו במשרד הבריאות למנות את פורמן-רזניק לתפקיד הפתולוגית הראשית של המכון הלאומי לרפואה משפטית, הם ניסו בכל דרך להכשיל את המינוי של הרופאה שהעזה לתת חוות דעת בניגוד לאינטרס של התביעה. פורמן-רזניק לא ויתרה ועתרה לבית הדין לעבודה. ראש המכון, ד"ר חן קוגל, התבקש על ידי באי כוחה של פורמן-רזניק למסור לבית המשפט תצהיר בנושא, וכך עשה. התצהיר עבר דרך הלשכה המשפטית של משרד הבריאות. והם, שחייבים בדיווח שוטף למשרד המשפטים מכוח החלטה של היועץ המשפט לממשלה, העבירו את המסמך הלאה אל עו"ד רחל שילנסקי, מנהלת המחלקה למשפט העבודה.

שילנסקי שלחה לכמה מכותבים את המייל המדהים הבא: "טוב רבותיי, קראתי את התצהיר, אמנם לא באופן מעמיק אלא ברפרוף, אבל בעיניי הוא שערורייה... לא יעלה על הדעת שהתצהיר הזה יוגש מטעמנו! יש גבול לכל דבר!". היא הורתה לפרקליטה שייצגה את המדינה בתיק להעביר את התצהיר למשנות ליועץ המשפטי לממשלה. הפרקליטה תודרכה בידי המשנות (אורית קורן ודנה זילבר) ושלחה אל הלשכה המשפטית של משרד הבריאות את המכתב הבא: "קיימים מספר סעיפים בתצהיר שאינם יכולים להיוותר בתצהיר, נוכח סתירתם את עמדתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה". ולכן הודיעה כי הפרקליטות, שכזכור היא צד בדיון המשפטי, תעשה שינויים בתצהיר המקצועי של קוגל. "ההשמטה מטעמנו נעשתה במיתון מירבי, והינה מתחייבת רק במקום בו לטעמנו האמור מערער על עמדתו המחייבת של היועץ המשפטי לממשלה, שאליה כמובן כפוף גם ד"ר קוגל. אשר על כן, אנא העבר אליי התצהיר בקובץ וורד, על מנת שאסמן את ההשמטות הנדרשות".

התצהיר האמיץ

היועץ שלח את המסמך בוורד והפרקליטה השמיטה פסקאות. קוגל התבקש לחתום על התצהיר המתוקן, אבל בחר לשלוח את המייל הבא: "למכותבים הנכבדים שלום, עיינתי בהצעתכם לשינויים בתצהיר שהגשתי הבוקר. אני מכבד מאוד את הבקשה לעשיית שינויים בתצהיר, דא עקא שהתצהיר צריך לבטא את דעתי שלי. לדעתי, הדברים שנכתבו בתצהירי הם כולם מאוד רלוונטיים לסוגיה בה עסקינן, ולכן לא אוכל לעשות שקר בנפשי, להשמיט חלקים רלוונטיים ולמנוע מבית המשפט את מלוא דעתי בעניין. עמדתי נותרה כפי שביטאתי בתצהיר המקורי שהוגש לכם הבוקר".

על אפה וחמתה של הפרקליטות, התצהיר המלא של קוגל הגיע לבית הדין לעבודה. קוגל נקרא להעיד ונחקר בקשיחות על ידי הפרקליטות. לצד קוגל ניצבו עוד ארגונים אזרחיים כידידי בית המשפט, והגנו על פורמן-רזניק מהסיכול הממוקד שניסתה לעשות בה הפרקליטות, בסיוע השופטים בנצרת. בסופו של יום הוקיע בית הדין את הניסיון של הפרקליטות, והורה להכניס את פורמן-רזניק לתפקידה לאלתר.

הנציבה גרסטל, שחקרה את האירוע, קבעה כי הפרקליטות ביצעה עבירה חמורה של ניסיון להטות עדות. פרקליט המדינה שי ניצן הסתער אז על לשכת היועץ המשפטי לממשלה, ולא נחה דעתו עד שוינשטיין הוציא הודעה שמגבה את הפרקליטות. "כל שביקשה מנהלת המחלקה למשפט העבודה", כתב אז וינשטיין, "בכך שהנחתה את הפרקליטה המייצגת לבקש מד"ר קוגל לעשות תיקונים בתצהירו, הוא ליישם את פסיקת בית המשפט העליון ולהביא בפני בית הדין לעבודה עמדה משפטית אחת המשקפת את האינטרס הציבורי, ולכן לטעמי לא היה מקום לקבוע כי נפל פגם בהתנהלותה". או במילים אחרות, מותר להטות עדויות בשם העיקרון שהאמת כולה תמיד נמצאת במשרד המשפטים. כאשר הוגשה תלונה במשטרה נגד הפרקליטות על מה שנראה כעבירה פלילית מובהקת, העניין נסגר בטענה של חוסר אשמה - בהוראתו של אותו יועץ משפטי לממשלה.

משנחסם הערוץ הפלילי, היה מי שביקש לנסות את הערוץ המשמעתי. לא זה של נציבות שירות המדינה, הנתון כיום לשליטה מוחלטת של היועץ המשפטי לממשלה, אלא זה של לשכת עורכי הדין. לפני כשבועיים התברר כי ידו הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה הגיעה גם לשם. אחרי שוועדת האתיקה של הלשכה ביקשה מהפרקליטות תגובה עניינית להאשמות נגדן, שיגר לשם היועץ הנוכחי, אביחי מנדלבליט, ספק הבהרה ספק איום. "למותר לציין כי היועמ"ש עומד בראש מערכת אכיפת החוק המדינה, והוא אף הגורם המוסמך לקבוע את הפרשנות הנכונה של הדין", הוא כתב לפני כשבועיים. "בהתחשב בכך שהיועמ"ש קבע כי בנסיבות העניין לא היה מקום לקבוע שנפל פגם בהתנהלות הפרקליטה, ואף קבע כי שתי המשנות ליועמ"ש שהנחו את שילנסקי לנהוג כפי שנהגה - נהגו כדין, איני סבור כי יש מקום להמשך הליכי משמעת בעניין זה".

בעקבות המכתב קראה השבוע התנועה למשילות ולדמוקרטיה למנות תובע חיצוני שיטפל בפרשה. הבעיה היא שעל פי החוק, כל תובע יכול לפעול רק מכוח הסמכתו של היועץ המשפטי לממשלה.